עופר דקל, ישראלי המתגורר בוואהן שבסין בעשור האחרון - העיר שבה פרצה הקורונה ושהייתה נתונה תחת עוצר הדוק וממושך, הוציא לאור בשבועות האחרונים ספר - "האיש שלנו בוואהן", שבו כתב על חייו בשנה ששינתה את העולם.

לא אחת לאורך הספר פירט דקל את העזרה והסיוע שקיבל משלוחי הרבי בסין, ובמיוחד מהשליח בצ'אנגדו הרב דובי הניג.

"החב"דניקים והרב דובי הניג", כתב בתחילת הספר, על אחד מימי אי הוודאות הראשונים, "שהוא גם חבר אישי, התארגנו לשלוח אלינו מארבעה בתי חב"ד ברחבי סין מסכות (50 מכל אחד מבתי חב"ד בערים שנזן, מ'אנגדו, בייג'ינג ושאנחי).

"יש מצוקת מסכות בכל סין, אבל יחד הם הצליחו לארגן 200 מסכות כדי שנוכל לתת אותם לחברה של ננה, שבונה עם הצוות שלה את בית החולי הנוסף לחולים בוירוס".

בהמשך הספר גולל את מפגשו הראשון עם הרב הניג, לפני שנים ספורות. "כשהרבי הגיע לבקר בוואהן", כותב דקל, "כמעט הצלחתי לארגן מניין. כשהתיישבנו לפגישה הבטחתי לרב למצוא מקום בשביל בית חב"ד בעיר. אמרתי לו גם שאני מתחייב לשלם את השכירות בשנה הראשונה, עד שהעניינים יתייצבו.

"הרב פתח בתודה ואמר: עופר, אתה בחור חמוד, אבל צריך עוד משפחות. לבד לא תוכל. אם אתה רוצה, אני אשלח בחורים שיצטרפו אליכם בחג ולאט לאט נבנה פה קהילה".

על ימי חג הפסח אשתקד, רגע לפני שיצא מהבידוד, סיפר דקל במילים נרגשות: "בדיוק יום לפני ליל הסדר, ממש בדקה ה-89, דפקו על הדלת, השאירו את החבילה וצעקו לנו: החבילה החשובה שלכם הגיעה - והלכו.

"תודה לחב"ד ולרב דובי מצ'אנגדו, גם השנה יהיו למשפחה אחת בוואהן מצות, יין מישראל, מיץ ענבים, הגדות לפסח וליל סדר אמיתי. אף פעם לא התרגשתי ככה ממצות ומהגדות. מה ש-77 ימים עושים לבן אדם. והמחשבה שלי נודדת מהמצות למקריות המדהימה שבה אנחנו יוצאים מחר מהבית, ואם זה לא סימן טוב, אז מה זה?"