הרה"ג והרה"ח מו"ה צבי הירש ע"ה צאהלער

בליל שבת פרשת וישב, ב' דחנוכה, נלב"ע הרה"ת הרב צבי הירש צאלער ע"ה בציריך, שווייץ. ר' צבי נולד בט"ו אייר תרפ"ה בוינה, אוסטריה. בצעירותו התקרב לאור תורת החסידות כשהתחבר לתמימים ששהו במחנה הצלה של הרה"ח ר' שניאור זלמן שניאורסאהן ז"ל בצרפת.

בשנת תש"ח עבר ללמוד בתומכי תמימים המרכזית ב770. לימים סיפר ר' צבי שבהגיעו לשם הראו לו מבחוץ את חדרו של חדב"נ הרמ"ש (כפי שכ"ק אדמו"ר זי"ע הי' נקרא אז בפי אנ"ש והתמימים) ואמרו לו: כל דבר הקשה לך בלימוד בכל התורה כולה תשאל כאן. ר' צבי, שכבר הספיק לרכוש ידיעות רחבות בלימוד הנגלה והחסידות באותה עת, אכן הי' מזמן לזמן שואל את הרבי ענינים בלימודיו.

בעת למדו ב770 היתה לו חברותא עם הרה"ת ר' היישקע גאנזבורג ז"ל ללמוד כל שבוע את החינוך ומנחת חינוך השייך לפרשת השבוע. הרבי ידע ע"ד לימודם ובשבת מברכים הקרובה אחרי שהתחילו ללמוד פנה אליהם הרבי בתחילת ההתוועדות (כידוע שעוד לפני הנשיאות הרבי הי' מתוועד בכל שבת מברכים) ושאלם אם יש להם איזה דבר קשה במנחת חינוך. לא הי' להם משהו לשאול, והרבי ביאר איזה ענין במנ"ח של אותה שבוע. לשבת מברכים הבא הכינו איזו קושיא, ואכן הרבי שאלם שוב פעם והציעו שאלתם והרבי ביאר את הענין, וכך נמשך הדבר במשך תקופה ארוכה שכל שבת מברכים הם היו מציעים איזו קושיא במנ"ח והרבי הי' מבאר את הענין.

ביומן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתאריך כ"ג שבט תש"ט רשם כ"ק אדמוהריי"צ: רשימת התלמידים יחיו ללמוד אומנת העמדת סכין של שחיטה א) . . ז) צאלער צבי . . השי"ת יעזרם שיתלמדו בטוב האומנות והדינים ויסתדרו במקומות שונים ויעשו פרי טוב בעבודתם ובחינוך הטוב בגו"ר.

לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע התקשר לכ"ק אדמו"ר. ידידו מאותה תקופה, יבחל"ח, הרה"ת החוזר הרב יואל שי' כהן, מספר שהי' לר' צבי חבר שירד מהדרך ועזב את הישיבה. פחדו אז שתפרוץ מלחמה ורצו לגייס את אותו בחור (בחורי הישיבה היו פטורים מהגיוס, אבל אותו בחור כבר לא הי' בישיבה). הבחור חשש מאד ולא ידע מה לעשות. ר' צבי יעץ לו שייכנס לרבי ויבקש ברכה. הוא זלזל בזה, אבל היות שלא הי' לו משהו אחר לעשות נכנס אל הרבי. כשיצא, אמר לר' צבי: אמרתי לך שלא יצא מזה כלום. הרבי כלל לא התייחס לשאלתו. ר' צבי הי' מאד ממורמר מזה וחשב, ואז פנה אל חברו ושאלו האם הי' במקוה באותו יום, ונענה בשלילה. אז ר' צבי אמר לו שלא כך נכנסים לרבי, ונתן לו הדרכה איך להתכונן, לא רק מקוה, אלא כמה ימים של הכנות לפני הכניסה ליחידות. היות והבחור פחד מהגיוס ולא ראה איזה דרך אחרת איך לצאת מזה, השתכנע ועשה כפי שהורהו ר' צבי.

כאשר הלה נכנס שוב פעם אל הרבי, הרבי התייחס אליו וציטט את המשנה "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" ואמר לו שיקבל על עצמו ללמוד כל יום דף או עמוד גמרא ועי"ז תתבטל הגזירה. ואז הרבי שאל אותו איך חשב להשתחרר, באיזו טענה הוא חשב להאחז. הוא ענה לרבי שבלידתו היו לו בעיות בלב ולכן הוא חושב להתלונן על הלב. הרבי עשה תנועה בידו, כאומר שאין בזה ממשות. הוא המשיך ואמר לרבי שיש איזו בעיה תורשתית אצל הוריו ואולי יתלונן על זה, אבל הרבי שוב הגיב בתנועת ביטול. הרבי שאל אותו אם סבל פעם בשיניים, והוא ענה שלא. הרבי המשיך לשאול אותו אם מישהו במשפחתו סבל בשיניים, והוא ענה שלא. אז הרבי אמר לו: "מכיון שכך, תתלונן על השיניים!"

הבחור אכן הלך והתלונן שסובל בשיניו ופטרוהו מיד מהצבא! חכמתו וחסידותו של ר' צבי היוו עילה למופת גלוי זה (הרבי בעצמו אמר למזכירו הר"נ מינדל ע"ה שרואים שאדמוהריי"צ פועל ונמצא איתנו כמקודם ונקט כדוגמה שהי' לאחרונה מופת ברור, שבחור שלא סבל אף פעם מהשיניים, לא הוא ולא משפחתו, התלונן על השיניים ופטרוהו מהצבא!).

בג' ניסן ה'תש"י כתב הרבי אל הרה"ח ר' בנימין גורודצקי ז"ל לברר פרטי מהות הרבנות בבית כנסת מסויים בפריז, ששקו"ט בדבר הרבנות ההיא עבור "האברך צאלער". ושוב כותב לו הרבי יותר בפרטיות בענין זה בג' דחוה"מ פסח ה'תש"י: "צריכים להשתדל ביותר אם רק יש אפשרות, שיתקבל הרה"ח וכו' צאלער . . בטח גם כת"ר זוכר את הר' צאלער ויש לקוות שבאם יסתדר בבהכנ"ס הנ"ל יהיו תוצאות טובות לא רק לבהכנ"ס כי אם בהיקף יותר גדול." 

באותה תקופה הרבי פעם שלחו בשליחותו עם איזה פדיונות אל ציון כ"ק אדמוהריי"צ נ"ע, דבר נדיר ביותר. כמובן שעובדא זו מלמדת על מהותו בעיני הרבי. כאשר נשאל עד"ז עשרות שנים לאחרי זה, סירב לספר במה הי' מדובר, אבל לא הכחיש את עצם העובדא.

בי"ג כסלו תשי"א חזר ר' צבי לפריז לקראת חתונתו עב"ג מרת מרים לבית ראווינסקי ז"ל [נלב"ע א' כסלו תשס"ב]. חבריו התמימים נסעו ללוותו לנמל, ובבית הנתיבות ערכו התוועדות חסידית, חזרו דא"ח, ניגנו ואמרו לחיים. לפועל חתונתו הקיימה רק כעבור שנה, ולקראת חתונתו הרבי כתב לו מכתב מיוחד בכ"ב כסלו תשי"ב – בו מתארו בתוארים בלתי רגילים: "הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה צבי הירש" – הכולל הדרכות מפורטות עבור הכלה ועבורו ליום חתונתו (אג"ק ח"ה ע' פז).

במשך כמה שנים שהה בפריז, ואח"כ היגר לשווייץ, קודם לבאזעל ואח"כ לציריך. במשך עשרות שנים הי' מלמד עבור נערים שלמדו בבתי ספר העממיים, וגם בתלמוד תורה העירוני. כמו כן מסר שיעורי תורה לקהלים שונים. אפילו בשנותיו האחרונות בעת שהותו במושב זקנים מסר שיעורים קבועים לעמיתיו שם. זכה להעמיד תלמידים הרבה, הן בכמות כפשוטו והן באיכות – תלמידים בדרגות שונות, מלימוד יהדות בסיסית ועד ללימודים עיוניים בגמרא ובחסידות.

הוא הי' המשפיע של אנ"ש בציריך, ראש המדברים בהתוועדויות בשבתות וימים טובים. הוא הי' מלא וגדוש בתורה ובחסידות, ודבריו השפיעו עמוקות על כל שומעיו. אפשר לומר שעוד יותר מאשר השפיע על ידי דיבוריו בהתוועדויות, השפיע על ידי היותו דוגמא חי' של חסיד פנימי. סלד מגינוני כבוד עד קצה האחרון, קיבל כל אדם בספר פניו יפות ותמיד הי' חיוך נסוך על פניו העדינות. התייחס ברוך לכל אדם עמו בא במגע, כקטן כגדול. הי' מסודר בכל הליכותיו, דייקן גדול בהלכה ובחסידות, תלמיד חכם גדול, ירא שמים בתכלית, אבל הכל בפשיטות חסידית ובלי בליטות.

ממכתב הרבי אליו (מכ"ז סיון תשי"ד – אג"ק ח"ט ע' קלה) עולה שעסק בתרגום עניני חסידות לצרפתית, והרבי מורה לו במענה על שאלתו שכדאי להעתיק עניני דא"ח גם בשפות אחרות אם רק ישנם קוראים מבני ישראל בשפה איזה שתהי' כי ה"ז בכלל הענין דיפוצו מעיינותיך חוצה. הרבה שנים אחרי מכתב זה, תרגם את פרק לב בתניא, וגם את שער היחוד והאמונה לשפה הגרמנית. תרגומו בבחינת מלאכת מחשבת, ומדוייק מאד שיתאים לעומק הענינים ע"פ ביאורי רבותינו נשיאינו. 

הובא למנוחות במוצאי שבת בציריך ושם מ"כ עדי שיקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם.

הותיר אחריו בן יחיד, הרב יוסף יצחק שי' צאלער, ומשפחתו שיחיו, קרית ספר, אה"ק.

ת'נ'צ'ב'ה'

נכתב ע"י: פסח צבי שמערלינג, פאר ראקאוויי, נ.י.