השחקן החב"די ר' גילי שושן, מאנ"ש תושבי קרית חב"ד בצפת, היה מהראשונים שחטפו את נגיף הקורונה, עוד באביב תש"פ.

זה היה קצת אחרי פורים. את החג הוא עשה בתל אביב. "לא היו מסכות, ולא אלכוג'ל. הקורונה הייתה משהו שקורה רחוק מכאן, בסין ובאיטליה", סיפר לעיתונאית ריקי רט.

זמן לא רב אחרי פורים קיבל טלפון ממשרד הבריאות. "אמרו לי שנסעתי ביום זה וזה עם נהג הסעות, והתברר שהוא חולה מאומת, ושכולנו צריכים להיכנס לבידוד. לא ידעתי איך אני מבשר את זה לדנה רעייתי, לקח לי כמה שעות, והיא הגיבה בבכי ובהיסטריה".

בכל משך תקופת מחלתו, כשהוא ורעייתו מבודדים מששת ילדיהם, לא הפסיק שושן לצלם. התוצאה היא מיני סדרה בשם 'חרד' שתוקרן בימי החנוכה.

בראיון שהעניק השבוע לעיתון 'מקור ראשון' גולל שושן את התהליך שעבר עם הקורונה. "שכבתי כאן על הספה, התחלתי להרגיש צמרמורת של חום. אמרתי לעצמי 'לא יכול להיות, לך תבדוק. לא, אל תבדוק, זה בטח יעבור תוך שנייה', אבל זה לא עבר, ומהר מאוד עבר את ה־38 מעלות.

"התקשרתי למוקד של משרד הבריאות והם הנחו אותי להיכנס לחדר לבידוד, לחבוש מסכה, ולהשתמש באלכוג'ל וכפפות. לא ידעתי על מה מדברים איתי, מה זה מסכה ואיזה אלכוהול? היינו בהיסטריה, המחלה הייתה ממש שבועיים בארץ, אתה בטוח שאתה הולך למות, שאם יגידו לך שאתה חיובי זה גזר דין מוות ושכדאי להתחיל להיפרד מהחיים".

מי שנשאה בעול המשפחתי בכל התקופה הזו הייתה הבת הגדולה, הודיה, שאז עדיין לא חגגה אפילו את בת המצווה שלה. באחד מהרגעים העצובים בסדרה רואים את הודיה מתפרקת בבכי במיטתה בעקבות הקושי שבניהול הבית. "אצל ילדים דתיים גם ככה יש את הקטע של אמא קטנה מגיל צעיר", אומר גילי, "הודיה עשתה דברים בבית גם לפני כן, כמובן שלא ברמות כאלו. דנה ביקשה ממנה לקחת פיקוד והיא עשתה הכול, כולל קיפול כביסה, אמבטיות לקטנים. היא פשוט תותחית".

החשש הגדול של בני הזוג היה שדבורה לאה הקטנה תידבק בנגיף. בגיל שנה היא נדבקה בחיידק נדיר שפגע בשריר הלב שלה, התנדנדה בין חיים למוות והייתה מאושפזת תקופה ארוכה. "כל הזמן היינו עם העיניים עליה. מפוקסים בעיקר עליה, רק שלה זה לא יקרה. היו הרבה תפילות ובכי שלא יקרה לה כלום. דנה התפרקה מזה, זה העלה לה את כל הטראומה של האשפוז ואת החשש לחיים שלה. פחדנו שאם הילדים יחלו הם יצטרכו להתאשפז ואז אין מי שיהיה לצידם".

המשפחה היא חלק מקהילת חב"ד בצפת וזכתה למעטפת של תמיכה. "בישלו לנו והביאו לנו אוכל, אבל אנשים פחדו לעלות אפילו במדרגות שלפני הדלת שלנו. ביקשתי מאנשים שיביאו לי תרופות והם פחדו לשים את זה ליד הדלת. זה היה בימים שאנשים לא ידעו כלום על הנגיף. הפחד היה מאוד גדול. אנשים היו לגמרי בהיסטריה".

הקהילה החרדית ספגה הרבה ביקורת על התנהלותה במשבר הזה. אתה יכול להבין את זה?

"אני לא דובר המגזר. אצלנו בקהילה סגרו את בתי הכנסת והמקווה מיד. אני מאמין ויודע ומרגיש שיש קרע גדול בעם בין כל המגזרים, ועולם התקשורת בעיקר חוגג על זה ומלבה את היצרים ואת השנאה בין כל המגזרים כדי להפיק ולהרוויח את הדרמה שמספקת לו את הרייטינג הצהוב והמדמם ממלחמת הגלדיאטורים שהוא בעצמו מטפח. תוסיפי לזה את הסיבה השורשית מבחינתי לכל השנאה הזאת, שהיא מבחינתי הסיבה להתפרצות הקורונה לכתחילה – חינוך קלוקל, שלא מבוסס על התבוננות נפשית פנימית וטיפוח של מודעות קשובה, והנה קיבלנו התנהלות של חיים מתוך מרחב נפשי בעל ראייה חיצונית, שופטת, מבקרת, אלימה כלפי עצמה"