מאת יעקב בן ברוך-לונדון

הדובר הבא היה הרב אריה סופרין, שליח הרבי לאילפורד, לונדון, שבדרך נס ניצל מהפיגועים שהיו בלונדון ביום ה' שעבר. הרב גארדאן הזמין אותו לבימה באומרו, "שכל אחד מאיתנו פה מודים להקב"ה על הנס הגדול שאירע לאחד מהשלוחים המסורים שלנו לעיר". הרב סופרין סיפר שבכלל הוא לא נוסע ברכבות, ומשום איזה סיבה הוא החליט לשנות ממנהגו הקבוע, ולנסוע לעיר ברכבת. וכיון שהוא לא רגיל לנסוע ברכבת, הוא איבד את דרכו, ולפי התוכנית שלו הוא בכלל לא היה צריך להיות על הרכבת שנפגעה. בהשגחה פרטית ממש, הוא עלה על קרון מס' 3 ולא על מס' 2. ורק אחרי זמן מה, מס' 2 התפוצץ ול"ע מה שגרם שם. "ביום ה' שבוע שעבר, עמדתי מול מוות", אמר הרב סופרין, "היו רגעים שכולנו, כל אלה שבקרון, חשבנו שזהו, החיים נגמרים, והבנתי עמוק את המושג של בעזרת ה', כל פעם שתדבר עם מישהוא שאתה אמוד לפגוש, תגיד לו שתהיה שם בעזרת ה', כי סוף סוף הכל תלוי בו".

"עכשיו, שכבר היה לי כמה ימים לחשוב על האירוע", המשיך הרב סופרין, "אני חושב שמצאתי את המוסר השכל למה הייתי בכלל שם, ולמה הייתי צריך לראות את המעשה הנורא הזה. בכל קרון יושבים יותר ממאה בני אדם, אבל אף אחד לא מדבר עם השני, כולם שקועים בד' אמות שלהם, ושקט מוחלט שורר בקרון. מה פעל להביא את כולם ביחד? מה עזר לאגד את כולם כאיש אחד? אסון. מיד אחרי שהיה הפיצוץ, כולם דיבר אחד עם השני, שאלו לשלום השני וכו' וכו'.

"אני בכלל לא אוהב לתת מוסר", הבהיר הרב סופרין, "אבל נתתם לי את המעמד לדבר, ואני מרגיש שסיפרי לא קרה סתם ככה. כמה פעמים יש בינינו איזה מחלוקת שלא מדברים אחד עם השני. למה בבית הכנסת אנחנו לא מדברים כי יש מחלוקת, אבל בבית הקברות מדברים באהבה גמורה? למה צריכים לחכות לאסון כדי שיהיה שלום? הרבי רצה שיהיה אחדות בין חסידים, והרבי דרש שנכין את כל העולם כולו לקבלת פני משיח. תקחו כמה דקות ביום ותצלצלו לחברים, תדברו עם אילו שצריכים חיזוק, תתנו כמה דקות לעזור לעוד יהודי!"

"לגמור עם א חסידישע ווארט, לפני הרבה שנים הרב חיים פארו שי', משלוחי הרבי למנצ'סטר, כמעט טבע ורק ברגע אחרון נוצל. אחרי כמה חודשים הוא היה בהתוועדות עם ר' מענדל ע"ה, ושאל את ר' מענדל למה היה לו את הזכות שנוצל? ר' מענדל הושיב לו: חיים, זה ידוע שמי שאכל את הקעשע של תומכי תמימים לא ימות בלי לעשות תשובה..........."

הנואם המרכזי של הערב היה משלוחי הרבי למילנו, איטליה הרב משה לאזאר, שסיפר בתחילת נואמו שלפני 45 שנה בדרכו לשליחות היה לו חניית ביניים בלונדון, והרבי הורה לו להתוועד בלונדון, וכך עשה, וזה שהוא מתוועד היום, זה בזכות היחידות הזה. "כל מה צריכים להגיד, כבר אמרו אלה שלפני, אני רק יוסיף קצת פירוש רש"י". הרב לאזאר הזכיר את הרה"ח מענדל ע"ה פוטערפאס, שיאהרצייט שלו הלילה, על הסיפור עם הבעש"ט שהיה גזרה איומה על עיר, ולבסוף התברר שזה היה מחיסרון של אהבת ישראל. והביא סיפור של איזה צדיק אחד שהיה מזכיר לחסידיו האיך שאין דבר יותר טוב מלעשות ליהודי טובה, והמאמר הזה הציל את חייו של אחד מהחסידים בשואה.

"אנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיה הסוף של איזה טובה שעשינו", המשיך הרב לאזאר, "ידוע הסיפור עם בני בערל שי' בפעם הראשונה פגש את פוטין, ופוטין סיפר שכשהיה ילד היה לו שכנים יהודים שהיו מקרבים אותו, וכל יום שיש בעלת הבית הייתה נותנת לו חתיכת דג גפילטע. החתיכול דג האלו הם עוזרים לשלוחי הרבי בחבר העמים, האם האישה הזאת ידעה מה שיהיה? לא, היא רק ידעה דבר אחד, צריכים לעשות טובה לאחרים, אפילו שאינם יהודים".

"כתוב שמשה רבינו ראה את דור דעקבתא דמשיחא ואמר להקב"ה שהוא מקנה בהם, כי ממילא דור המדבר ראו את מעמד הר סיני וכו' שומרים את התורה, זה לט חכמה, אבל הדור הכי אחרון של הגלות, זה יהיה חכמה".הרב לאזאר פנה לעבר הבחורים הצעירים שבקהל ואמר, "שמי משה, ואני מקנה בכם, כי לי ולדור שלי, הרבי ענה לנו על כל שאלה, עזר לנו בכל רגע, אבל אתם שאין לכם בפועל את כל זה, וב"ה אתם גודלים על תורתו ועבודותו, זה חכמה, ואני מקנה במסירות נפש שלכם. אני חשבתי שנסעתי לשליחות שאני החסיד הכי גדול, הולך בכזה מסירות נפש, אבל לכם הדור הצעיר, המסירות נפש שלכם יותר משלי, ולא רק זה, אלא שאין להם דמיון בכלל".

"אם כל זה, עליכם מוטל אחריות נפלאה, להיות החיילים הנאמנים ברגעים האחרונים, כדי להביא בפועל את משיח צדקנו. שעבדתי במרכז לעניני חינוך, הייתי קצת מחוסר עבודה, וכתבתי לרבי שאני רוצה עוד עבודה, אז הרבי ענה שהוא רוצה לשמוע הצעות ממני מה אני רוצה לעשות. נדהמתי, כי לכזה תשובה לא חיכיתי, אבל הרב חודקוב ע"ה אמר לי: אתה שאלת, קיבלת תשובה, עכשיו תעשה מה שאמרו לך. וכתבתי. אבל זה לא הנקודה, הנקודה הוא, שהרבי נותן לנו עבודה, ולא אומר לנו בדיוק האיך לבצע את זה, אלא על כל אחד ואחד מאיתנו להביא הצעות בפועל ממש כדי לבצע את העבודה שקיבלנו, כל אחד לפי תחומו וכוחו".

"ושנזכה בקרוב שהרבי יתגלה, ונוכל לומר לו "רבי, ראו גידלים שגידלנו, תראה את הדור הצעיר בחינכנו בדרך שהראצ לנו", והרבי יענה לנו, "הם יפים מאוד".

הרב יצחק סופרין, שליח של הרבי להייגייט, לונדון, ומהנהלת ליובאוויטש באנגלי', התכבד בברכת המזון. הרב לאזאר המשיך להתוועד לעוד שעה וחצי עם עשרות מאנ"ש והתמימים שנשארו במקום. הוא התחיל לתאר את י' שבט תש"י, האיך ישב בשמר בשעה 6 בבוקר עד 9 (או 10) ובאמצע הרבי נכנס והסתכל על הגוף הק', והמראה הזה, המראה על פרצופו הק' של הרבי נשאר חקוק בראשו עד היום הזה. "אם יש מראה של התקשרות חסיד לרבי, זה היה המראה הזה".

הרב לאזאר סיפר האיך לפני 49 שנה הוא התחיל את גן ישראל. עד אז היה להם קשר עם מחנה של אגודל ישראל, אבל שהיה פוליטיקה שם, הוא החליט שהגיע הזמן שיפתח מחנה שבאמת ידאוג לצרכים הרוחניים של ילדים יהודים. אז הוא כתב לרבי בתשרי תשט"ז (שידע על כל הפוליטיקה עם מחנה אגודה, והרבי היה עונה לו על כל פרט ופרט) שהוא רוצה לפתוח מחנה שיהיה "ישר תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א". הרבי ענה לו בגלל שבאירגון יש "פיזור הנפש", תחכה עד אחרי פסח, ובנתיים תלמוד בהתמדה. ובאמת, לחצי שנה הקרובה הוא ישב ולמד כדבעי. ואחרי פסח התחילו לעבוד והמשך ידוע. אפילו שלקחתי על עשמי את העול של המחנה, הרבי אמר שעד אז, עד פסח, עלי ללמוד בהתמדה, אין זמן לבזבוז, לפעמים חושבים שכיון שישיבה נסגרה ויש עוד שבועיים עד המחנה קיץ אז יש חופש. צריכים לזכור שהרבי אף פעם לא לקח חופש, ואין כזה דבר ש"אין לי מה לעשות כעת".

הרבי הבטיח לי שאני יחיה עד ביאת המשיח, אז בכלל אני לא מאמין שאני פעם יעלה למעלה, אבל אם הייתי עולה לשם, והיו שואלים אותי "במה?" הייתי מוציא את המאות אלפי ילדים שהיו בגן ישראל במשך השנים, כי אני מאמין שאת זה פעלתי. לא הייתי גזע, ולא הבליור עם ה' הידיעה, רק בחור שחיפש לפעול, וכתבתי לרבי, וקיבלץי תשובה, ועשיתי. מחנות גן ישראל זה הרשת המחנות הכי גדול בעולם, מהאגודת ישראל הגדולה, נשארה רק מפלגה פוליטית.

אמרנו מקודם שאין תירוץ שאין מה לעשות כעת. יש שחושבים שב"ה יש הרבה שלוחים, וכל מוסד כבר יש לו מי שעובד בשבילו, ולי לא נשאר עבודה. פעם קיבל טלפון ב2 בבוקר הרב גרשון מענדל גרליק, שליח הראשי של איטלי' מהרב חודקוב. הרב חודקוב שואל אותו, אתה יושן? היתכן? אם יש ילד יהודי אחד שעוד לא בבית ספר יהודי, האיך אתה יושן? יש עבודה לכולם בכל מקום.

חב"ד ענינינה לא לעשות מוסדות, ענינינה הוא לקרב כל יהודי, ולעשות חיילים לעם היהודי. אחד הבעיות שלי עם מחנה אגודה הייתה שלא היה איכפת להם שילד יהודי במחנה שלהם לא למד בישיבה, ולא פעלו שיתחיל ללמוד בישיבה. הם חיפשו את המוסד ולא את החיילים הקטנים.

הרבי הסתכל על פרטים קטנים יותר מדברים גדולים. במחנה אגודה היה יהודי שקראו לו ר' אברהם איסבי, והוא לא היה חסיד. פעם היגיע אלי ואמר לי, "משה, הרבי שלך! כל הכבוד", חשבתי לעצמי איזה גילוי בחסידות הרבי אמר לו, והוא אומר לי שהוא גר באותו בנין מגורים של הרבי והרבי היה פותח לו את הדלת כל פעם, הבנתי שהרבי כבש אותו עם דברים פשוטים וקטנים. ג"כ היה יהודי בשם מייק MIKE והיה לו חנות כובעים בקינגסטון והרבי היה אומר לו ערב טוב כל לילה שהיה בדרכו לבקר את הרבנית חנה ע"ה. שנודע לו שזה הרבי שאומר לו ערב טוב, הוא נהיה לשומר תורה ומצוות. פעם פגשתי אותו בגן עדן התחתון אחרי יחידות, והוא לא רגוע, והוא סיפר לי, שאחרי שהרבי ענה לו על השאלות שלו, הרבי שאל אותו האיך מרגישה אחותו שהייתה חולה לפני שנה ולקחה את התרופות האלו וכו', כי אפילו הוא (מייק) לא זכר, והרבי כן זכר.

בוודאי שבחור בישיבה ענינו הוא ללמוד בסדרי הישיבה, אבל עליו לדעת מה ענין של ליובאוויטש בכלל. פעם אחרי התוועדות שהרבי דיבר על שליחות בהתלהבות, החברותא שלי כתב לרבי שהוא מוכן לנסוע היום לשליחות, אז הרבי ענה לו "השליחות שלך זה לשבת וללמוד", אל תחפש לך דברים גדולים, תישאר בד' אמות שלך ותפעול. שקרה התסנאמי, אנשים מכל העולם שלחו כסף לשם, אבל לאנשים שמתים מרעב בעיר שלהם הם לו נותנוים, כי חושבים שזה ענין יותר גדול לשלוח למי שמעבר לים. התורה במפורש אומר לנו, "ולא מעבר לים היא", אל תחפש לעצמך דברים גדולים ועמוקים, העבודה שלך היא פה, בעיר שלך, בבית שלך. בנוגע לבחורי הישיבות, הם חושזים שהם רק יכולים לעשות שליחות בסין, יפן או תיילנד וכדומה, אבל בישיבה זה משועמם. עליכם לדעת, שבישיבה יש מספיק עבודה, יש חבר שצריך חיזוק בשמירת הסדרים, בלימוד נגלה וחסידות וכו'. אל תחפש לעשות מצווה, תעשת את זה שהקב"ה נתן לך לעשות, תלמד מהרבי שדברים קטנים הם עיקרים."

שעבדתי במרכז, לא הרגשתי שאני עובד מספיק, אז כפי שסיפרתי מקודם כתבתי לרבי, ואח"כ קיבלתי תשובה, וכתבתי הצעות, וב"ה היום כל הצעות האלו קיימים, לא שאני זכיתי בפועל להתעסק בהם, אבל זכיתי להציע. אח"כ הרבי נתן אותי להרה"ח מיכאל טייטלבאום ע"ה ועבדתי כמנהל באהלי תורה לשנה וחצי, וגם עזרתי לר' מיכאל לגייס כספים וכו'. אבל הנקודה שאני רוצה להבהיר עוד פעם זה שהרבי מחכה לנו לתת הצעות להפעיל אותם בכל התוקף. לחיים! שביום ג' תמוז נזכה למשוך את כל ההמשכות שיש ולהביא את זה למעשה בפועל ממש!