י"ג טבת של שנת תשכ"ג, היה יום חג בכפר חב"ד. תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית המבוגרים, שעד אז למדו בלוד, עברו ללמוד בבניין החדש של הישיבה, שנבנה בלב כפר חב"ד. התלמידים הצעירים יותר נותרו בלוד.

באותה עת בניין הישיבה בכפר היה בן שני קומות של פנימייה. בקומת הקרקע היו אולם הלימודים, המטבח וחדר האוכל (כל זאת בבניין שהיום משמש כבניין הפנימייה. הקומה השלישית של הפנימייה, אגב, נבנתה בשנת תש"מ).

מעבר התלמידים המבוגרים לכפר חב"ד, היה ציון דרך היסטורי בתולדות כפר חב"ד. ותיקי הכפר עדיין זוכרים את ה'הקפה' שערכו התלמידים שהגיעו מלוד עם ספרי הלימוד וספר תורה ברחובות הכפר. המעבר החגיגי הזה הוסיף לכפר נופך היסטורי תורני ויחודי, המורגש עד עצם היום הזה.

יש לציין, כי בתכנון המקורי היה בכוונת הישיבה לבנות שלושה אגפים לישיבה: בניין הזאל המוכר כיום, בניין הפנימייה המוכר כיום (ושנבנה ראשון) כשגשר מחבר ביניהם, ואגף שלישי שימשיך את בניין הפנימייה לכיוון 'בית מנחם' - מה שלא הסתייע לבסוף מסיבות שונות. 

 •

זמן קצר קודם למעבר החגיגי, בט' כסלו תשכ"ג, מקץ כמעט חמש שנות בנייה, נחנך מבנה הישיבה בכפר. באותה עת, כאמור, היה זה מבנה אחד בלבד (היכן שהיום שוכנת הפנימייה).

למעלה: שלד האגף הראשון של הישיבה, לקראת סיום הבנייה. למטה: תרשימי התכנית. ניתן לראות את האגף הנוסף שלא נבנה לבסוף. מתוך פרסומי ה'קמפיין' של תשכ"ג

בהמשך אותו חודש, כסלו תשכ"ג, שיגרה הנהלת 'תומכי תמימים' המרכזית - שהקימה בשל הבניות והעלויות הרבות 'קרן בניין' - מכתב לידידי הישיבה, בו ביקשו ועוררו שיתרמו ויסעו בפיתוחה. צ'ארידי רב משתתפים וקמפיינים חוצי יבשות לא היו כמובן מנת חלקם של הימים ההם. הכל היה צריך להתבצע בסרבול, באופן אישי יותר, בצורה ממוקדת.

במלאת 58 שנה לאותם ימים, חושף מרכז התקשורת החב"די COL צרור מכתבים ותמונות מהקמפיין של אותם ימים.

"אחרי מאמצים כבירים עלה בידינו בעזרת השם, לסיים הקמתו של האגף הראשון משלשת אגפי בניין ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' בכפר חב"ד", נכתב במכתב שקיבלו ידידי הישיבה. "ביום ט' כסלו חגגנו את חנוכת בניין אגף זה, בו העברנו מישיבתינו בלוד את המחלקה הגבוהה של התלמידים המבוגרים".

הסכום שעלה הקמת האגף הראשון - כך פורט במכתב - היה 450,000 לירות. "חלק גדול מהסכום", צוין, "קיבלנו בתור הלוואות לתקופות שונות".

על מה שנדרש לפתחם של אנשי 'קרן הבניין', נכתב במכתב: 1. גיוס והשגת כספים לפרעון החובות של האגף הראשון. 2. גיוס והשגת כספים הדרושים להמשך הבנייה, עד להקמת שני האגפים הנותרים".

המכתב ששוגר אל ידידי הישיבה

בהמשך המכתב מצטטים אשני הקרן את ברכתו של הרבי (שכונה במכתב כ"נשיא הישיבה") לרגל חנוכת הבית, "אשר צורך חיוני להרחיב אהלי תורה ועל אחת כמה וכמה בארצנו".

"כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", נחתם מברק הצארידי של גרסת שנות השישים, "היו נא לעזר ולסעד בתרומותיכם הנדיבות והשפיעו נא גם על ידידיכם ומכירכם לבור גם הם לעזרת ישיבתינו".

למכתב צורף ספח, בו התבקשו הידידים לציין את גובה תרומתם ולצרף אותו אל הכסף. בהנהלה הודיעו: "אפשר גם לשלב התחייבויות בתשלומים".

 •

למכתב הצארידי צורף אף קטע ממכתב של הרבי, כשבראש המכתב מתנוססת תמונתו הק' של הרבי תחת הכיתוב "נשיא הישיבה".

הרבי מציין במכתב כי ההשתתפות בבנייה צריכה להיות בכל הרבדים. ועוד יותר, הוסיף הרבי, כי גם אם לפי שעה תמעיט ההתעסקות במצווה זו בתוספת לימודו בתורה.

"תקוותי שהשתתפות כל אחד ואחד תהיה השתתפות מלאה גם בעתיד, השתתפות בממונו, בגופו ובנשמתו", כותב הרבי.

הציטוטים ממכתב הרבי, שפרסמה הישיבה

"בממונו, כפשוטו - להתנדב להעמדת הבניין בסכומים הגי גבוהים. בגופו - להשתדל ולטרוח בטרחה ככל הנדרש להיות מהמפעילים גם אחרים שיהיו משתתפים אף הם. בנשמתו - היינו אם אפילו נראה לו שהתעקסותו במצווה זו תמעט לפי שעה תוספת לימודו בתורה וכיוצא בזה".