צבי סופר | יום ג' כסלו ה׳תשפ״א 19.11.2020

כשהשליח בבילינסון הגיע עם 'עגלת הריענון' וראה מיטה ריקה

שבוע לאחר כינוס השלוחים, ובעקבות הסיקור על השליח הרב מנדי בקרמן במרכז הרפואי אסף הרופא שעורר הדים, יצא COL למרכזים הרפואיים בפתח תקווה ושם שמע מהשליח הרב אפרים סגל על התמודדות יומיומית ומאתגרת במחלקות הילדים, הקורונה, וטיפול נמרץ
כשהשליח בבילינסון הגיע עם 'עגלת הריענון' וראה מיטה ריקה
מימין: הרב אפרים סגל בפעולה, לצד איש צוות רפואי ו'עגלת הריענון'

נגיף הקורנה, המלווה ומטלטל את חיינו כבר תשעה חודשים, מביא פעם אחר פעם לקריסת מערכות הבריאות בישראל ובעולם. על הנזקים הנוספים שהוא מחולל מיותר לכתוב… הכל כבר גלוי וידוע, אבל על המתחולל בלב המאבק, במרכזים הרפואיים, אי אפשר להפסיק לכתוב.

בתי הרפואה הפכו למבצרים מוגנים, העוסקים במאבק להצלת חיים מול נגיף בלתי-צפוי ורב מעללים, סביב השעון וללא הפסקה. הכניסה למבקרים נאסרה כליל, מספר המלווים צומצם למינימום, החקירות בכניסה לא מביישות את השב"כ… והצוות כולל ממוגן ומצויד, ערוך לקרב על החיים. ומנגד, עשרות אלפי חולים ומאושפזים שלא נדבקו בנגיף משוועים גם-הם לסיוע והצלה.

בתוך כל הבלאגן הזה, פעילות מרכזי 'לב חב"ד' במרכזים הרפואיים, ניצבת כאלומת אור המעניקה חום ואהבה לא רק למטופלים ומאושפזים, אלא גם לרופאים, לאחיות ולחברי הצוותים הרפואיים.

*

 COL  פנה אל מנהל מערך הפעילות של 'לב חב"ד רבין', השליח הרב אפרים סגל, החולש על פעילות חב"ד בשלושת המרכזים הרפואיים המפורסמים של פתח-תקווה - רבין, שניידר והשרון - בבקשה להבין: איך עומדים בלחץ?

הרב אפרים סגל: "מבחינתנו עסקים כרגיל... ממשיכים במלוא המרץ ומחפשים עוד ועוד הזדמנויות לסייע ליהודים בגשם וברוח. אבל, בכל זאת, נאלצנו לאתר דפוסי פעולה חדשניים ומקוריים כדי להתגבר על מגבלות הרפואה, להתמגן, להשיג אישורים ולתת מעצמנו הרבה מעבר לעשרת כוחות הנפש. ממש את הכל.

אפשר דוגמא?

"בית הרפואה 'רבין', המוכר עדיין בשם בילינסון, הוא ענקי וממשיך להתפתח בצעדי ענק. כמות המאושפזים והמטופלים במחלקות השונות פשוט בלתי-נתפסת. גם לו הייתי מלאך, בלתי אפשרי להיות בכל כך הרבה מקומות בו זמנית ולהספיק לבקר ולהעניק יחס אישי לכולם. בימים כשגרה, הפתרון פשוט - מתנדבים, מכל הגילאים ומכל שכבות הציבור. מבוגרים, צעירים, אנשי עסקים, בני נוער, דתיים וכאלו שעדיין אינם.

כיום עובדים הרבה יותר קשה": הרב אפרים סגל

 

הם מפעילים באהבה גדולה את 'עגלת הרענון' של לב חב"ד ועוברים בין המחלקות, מעניקים לכולם קפה משובח ומאפה ומתעניינים בשלומם. אבל כעת, למעלה מחמישים מתנדבים מנועים או חוששים להגיע ונשארנו עם צוות מצומצם של חמשה אנשים בלבד. את הרגל מהגז לא הורדנו, ולכן כל אחד נותן מעצמו הרבה יותר כדי להגיע לאותה תפוקה והרבה מעבר. את העשייה הזאת אי אפשר להפסיק, גם אם המשמעות היא שאנו עובדים הרבה יותר קשה.

אמנם החגים כבר מאחורינו, אך במבט לאחור, תוכל לסכם?

"שליח (ולמעשה כל חסיד) חייב לדעת ולהבין שהוא מסוגל לראות רק את קצה הקרחון. גם כאשר הוא נחשף לסיפור המלא, מדובר בתמונה חלקית. את נבכי נפשו של האדם ואת הנשמה המאירה בקרבו בעקבות הפעילות, אנו לא מסוגלים לראות - לכן, לסכם אני לא יכול. אני יכול רק לתאר מה עשינו, אבל בהחלט לא מה פעלנו.

"מבחינת נתונים, לקראת ראש השנה חילקנו חמש מאות ערכות מיוחדות שכללו צנצנות דבש. בראש השנה עצמו דאגנו לתקיעת שופר בכל המחלקות, ולחלוקת עשרות מחזורים במגוון רחב של נוסחים לכל דורש. מאות רבות האזינו לתקיעות היוצאות מהלב ולדברי תורה על מהותו של יום. עוגות 'לעקאח' בערב יום-כיפור לצד ערכות תפילה מיוחדות, ריגשו מאות מאשפזים.

"לקראת סוכות, הצלחנו להחדיר סטים מיוחדים של ארבעת המינים למעל 30 מחלקות, גם למקומות שהכניסה אליהם אסורה. כל זאת, כדי שכל באי המחלקה יוכלו לברך בכל ימות החג, איך ומתי שנוח להם. בין לבין, הפעלנו את עגלת הרענון וחילקנו בממוצע אלף כוסות קפה ותה בשבוע, לצד דברי מאפה, שתייה קרה, עלוני יהדות, הנחות תפילין, נרות שבת וספרי תהילים. כל זאת במקביל לטיפול השוטף בעשרות רבות של פניות בכל נושא ובכל תחום, ממש כמו בית חב"ד בעיר או בשכונה. בנוסף, הצלחנו להחדיר את אווירת הימים הנוראים ושמחת חג הסוכות ושמחת תורה לתוככי המחלקות פנימה. השתדלנו להקרין ולהחיות את הסובבים אותנו ולהעניק להם מכל הלב.

"כאמור, אלו הנתונים היבשים, אבל מהתגובות שאנו מקבלים השכם והערב, ברור לנו שהשפעת הפעילות מגיעה הרבה מעבר, חוצה סטריאוטיפים, נוטעת תקווה, ומעוררת את הניצוץ היהודי. יש משהו מיוחד במפגש שנוצר בבית הרפואה, משהו קצת דומה למפגש בבתי חב"ד בחו"ל. כאן אפילו הישראלי המחוספס מרגיש בפלנטה אחרת… ומסוגל להיפתח, להכיל ולהיזכר שהוא בעצם יהודי. הרבי מעביר דרכנו עידוד וחיות למאות ואלפים, אנחנו רק צריכים לתת לו לעבוד ולא לקלקל את הברכות.

בוודאי אתה נתקל במסגרת פעילותך בהרבה מקרים מרגשים, נשמח לשמוע על מקרה מיוחד.

באחד מימי השישי בשלהי חודש אלול, יצאתי יחד עם עגלת הרענון לפעילות בבית הרפואה השרון. במחלקה הפנימית נכנסתי לאחד החדרים ולאחר שמזגתי לכולם כוסות קפה וחילקתי דברי מאפה, אחד המאושפזים הניח תפילין. שאלתי את שוכני החדר האם ירצו לשמוע תקיעת השופר? כולם הסכימו וקול השופר נשמע היטב. כשהנחתי את השופר, שמתי לב לפתע במשפחה מהמגזר הכללי שמציצה בביישנות מחדר אחר. בעדינות הם רמזו-שאלו האם אוכל להגיע גם לחדר שלהם? ואני כמובן הסכמתי…

"בחדר גיליתי משפחה גדולה של כמעט עשר נפשות, רכונה ומבוהלת סביב מיטת האב. "הוא הלך לישון בלילה ובבוקר לא קם" הם הסבירו לי. לאחר שהובהל לבית הרפואה, נקבע שהוא נכנס לתרדמת. הרופאים הכינו אותם לגרוע מכל, הם לא נתנו הרבה סיכויים שהוא אי-פעם יתעורר. חברי המשפחה ביקשו שאתקע בשופר "אולי זה יעזור". ניגשתי למיטה וקראתי בשמו של המאושפז ובשם אימו, איחלתי רפואה שלימה ומיידית ולאחר מכן תקעתי בשופר. דמעות נשפכו כמים, הרגשתי כמה אהבה מרחפת באוויר.

כמה שעות מאוחר יותר, מתנדב מטעמי הגיע לחדר בכדי לעשות להם קידוש, הם כמובן התרגשו מאוד - מצבו של האב המשיך להידרדר.

ביום ראשון, ישבתי עם עצמי וסידרתי מחשבות, רגע לפני שנכנסתי שוב לחדר האשפוז. הכנתי את עצמי לכל מצב, אבל שהגעתי לחדר ומצאתי אותו ריק! לגמרי הייתי בהלם ונבהלתי.

שיחה קצרה עם אחות שעברה במקום הפכה את היוצרות… האב התעורר! התרחש נס והוא כבר שוחרר לביתו, כנגד כל הסיכויים.

השופר העיר את נשמתו.

הוסף תגובה
1 תגובות
1.
מרגש
ה' כסלו
מרגש ומחמם את הלב תמשיך בפועליך הרב למען חולי ישראל ישר כח
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.