באחד הלילות, בשנת תשס"א, נשמע צלצול בטלפון הציבורי בישיבה הקטנה של 'תורת אמת', שהיה משמש את תלמידי הישיבה.

היה זה בשעת ערב מאוחרת ומי שחלף שם ליד הטלפון המצלצל היה הת' אליעזר זוננפלד, שכיום מכהן כאחד מרמ"י ישיבת תמכי תמימים באלעד. הוא הרים את השפופרת לשמוע אולי אבא או אמא מחפשים לשוחח עם בנם - והוא יזעיק אותו.

אך לא. על הקו היה יהודי תלמיד חכם שהכין שיעור לתלמידיו, אותו הוא היה אמור למסור למחרת - והוא רצה לדעת רק דבר אחד: היכן מופיעים ברמב"ם דיני והלכות כיבוד אב ואם?

לדבריו, הוא יושב שעה ארוכה וכבר דפדף ברמב"ם בכל מקום אפשרי והעלה חרס בידו. "אמרתי לעצמי בטח בחב"ד יודעים כי הם הרי לומדים רמב"ם. התקשרתי לבזק והם נתנו לי את המספר הזה של ישיבת חב"ד, אולי אתה יכול לכוון אותי באיזה ספר זה נמצא?"

להזכירכם, מדובר בעידן שעדיין לא היתה גישה למאגרי המידע שבאינטרנט וביכולות הטכנולוגיות בני ימינו.

הת' אליעזר זוננפלד, ענה לו מיד שהלכות אלו אותן הוא מחפש נמצאות בהלכות ממרים. לשמחתו של המבקש ידע גם התמים הנבחר לומר לו שהלכות ממרים נמצאים בספר שופטים...

נפלא הוא הדבר עד כמה הצליח 'מבצע לימוד הרמב"ם, בעיקר בקרב חסידי חב"ד, וגם אצל כמה מהנלווים אליהם להיות בקיאים בכל חדרי התורה וגם לנדחים ביותר ואם אינני טועה הרבי התבטא פעם שתקנת לימוד הרמב"ם הצליחה יותר מכפי ששיער.

•

אחד ומיוחד מבין לומדי הרמב"ם הוא גיסי הרב ישראל ליפסקר, משכונת רמות בירושלים. במשך ארבעים מחזורי הרמב"ם שחלפו הוא הפך לידען עצום ולבקי נפלא בכל י"ד ספרי הרמב"ם. קרה לי לא אחת שחיפשתי הלכה או ביטוי ברמב"ם ולא זכרתי את לשון ההלכה, כדי לחפש במאגרי המידע. פניתי, איפוא, להרב ליפסקר ודי היה בכך שאומר לו את הרעיון והוא שולף מיד את מיקומה של ההלכה או של הביטוי המבוקש.

עוד בהיותו יושב בשבת תחכמוני בשנת ה'קבוצה' שלו ב-770 היה דוחק בחבריו מידי יום ביומו ללמוד עמו בחברותא את הרמב"ם היומי ולא הניח להם לחמוק ממנו. הוא היה סמל של  לימוד הרמב"ם בסביבתו מאז ומתמיד.

עם השנים, כשנישא והקים בית בישראל, תשוקתו להגביר הלימוד רק הלכה וגברה ובכל עת מצוא, בין באירוע משמח, או בהמתנה להתוועדות וכדומה, הוא משתף את הבאים בד' אמותיו בלימוד הרמב"ם היומי ולו גם הלכה אחת או שתים.

נוהג הוא, הרב ליפסקר, לעסוק בלימודו זה בעת נסיעותיו היומיומיות באוטובוסים משכונת רמות למרכז העיר. והיה אם התיישב לידו בר אוריין, הוא מציע לו לנצל את זמן הנסיעה ללמוד הלכות מתוך הרמב"ם היומי.

באחד הבקרים כשעלה לאוטובוס הציע ליושב לצידו להצטרף אליו ללימוד. הלה הסכים והם החלו ללמוד יחדיו. הדרך היתה ארוכה מהצפוי בשל הפקקים המוכרים באיזור וכך הספיקו השניים ללמוד שני פרקים מלאים מתוך השלושה.

לא מקרה הוא, אלא שה' אינה לידו שבנסיעתו חזרה לקראת ערב הוא מזדמן ועולה לאוטובוס שוב עם אותו אברך תלמיד חכם, ושוב הוא מציע לו להמשיך בלימוד מנקודה בה הפסיקו. הלה ניאות ועד הגיעם למחוז חפצם סיימו את שלשת הפרקים כולם.

האברך נדהם מההספק של לימוד ג' פרקים ברמב"ם בהבנה מלאה.

זמן רב לאחר מכן פגש אותו שוב באוטובוס, והלה הודיע לרב ליפסקר כי מאז שנחשף ליכולת ללמוד ג' פרקים ביום קיבל על עצמו ללמוד ג' פרקים מידי יום ביומו. לרב ליפסקר לא נותר כי אם לשכנעו שיצטרף בלומדו את הג' פרקים אל מקום הלימוד שבו לומדים כל העם כולו וכך גם ילמד מתוך אחדות.

סבר וקיבל.

•

ומעשה נוסף אירע באותו קו 36, הנוסע משכונת רמות הצפונית למרכז העיר, כאשר הרב ליפסקר התיישב לצידו של אברך כולל בא בימים, וכדי לפתוח עמו בדברים שאל אותו: "וואס לערנסטו?" [-מה הנך לומד?] והוא ענה לו: אני לומד עתה נושא שאינו מוכר בכלל בלימודי הכוללים והישיבות, בנושא משכונה בריבית ובטח לא תוכל לרדת לעומקן של דברים.

מה מאוד התפלא האיש כאשר הרב ליפסקר החל להרצות לפניו את כל דיני המשכונה הכתובים בפרק שישי ושביעי מהלכות מלוה ולוה ואת ההבדלים בין משכונה של שדה לבין משכונה של חצר ומרחץ, וכן את שיטת הגאונים שהרמב"ם דוחה אותה.

כשאותו אברך כולל שמע אותו 'מטייל' בדינים אלו בבהירות ובפרוטרוט, התנצל בפניו ואמר לו שראש הכולל שלהם אמר שיהיו פרטים רבים שנדלג עליהן מפאת מורכבותן.

הרב ליפסקר הפטיר שהרמב"ם עושה בכל המורכבות סדר דבר דבור על אופנו ומן הראוי שייעין שם.

•

בבית הכנסת 'זכרון בתיה', בו מתפלל חמינו המשותף הגרש"י וינפלד, ישנו יהודי מיוחד שעוסק בתורה עשרות שנים ולא פסיק פומיה מגירסא. כיון שרעייתו מפרנסת היטב את משפחתם, החליטו שהיא תהיה המפרנסת והוא יקדיש את כל ימיו ללימוד התורה.

אכן, הוא כבר למד את כל הש"ס היטב ועסק בכל הסוגיות הכבדות המוכרות ומפעם לפעם היה מחפש ללמוד תחומים חדשים, כדי לגוון את לימודו. הרב ליפסקר פגש בו באחד הימים ושאל לשלומו וכמובן לתחום לימודו. הוא ענה לרב ליפסקר, לא מתוך יהירות אלא מתוך כנות: "את מה שאני לומד כרגע, אתה בטח לא תלמד כל ימי חייך". 

הרב ליפסקר דחק בו בכל זאת ש'יגלה' לו באיזו סוגיה הוא עוסק. לאחר הפצרות נעתר וסיפר לו כי הוא לומד כרגע מסכת פרה, ועוסק בסוגיה של "קדש לי ואמלא לך - מלא לי ואקדש לך" - והוסיף: "בטח מעולם לא שמעת על המושגים הללו".

לא היה גבול להפתעתו כשראה לפניו את הרב ליפסקר מדקלם בעל פה את ההלכות הללו שכתב הרמב"ם בפרק שמיני מהלכות פרה אדומה, תוך שהוא חוזר על הכללים מה פוסל במילוי ומה פוסל בקידוש ומה דינם כאשר קדם הקידוש למילוי או המילוי לקידוש.

אינני יודע את היתה לו חלישות הדעת לשמוע את הבקיאות מפי חסיד חב"ד צעיר, אבל ברור שהוא הבין מה פעלה תקנתו של הרבי בלימוד הרמב"ם.

•

לפני כמה שנים הוזמנתי לסיום הש"ס שערך ראש ישיבה באילת יחד עם תלמידיו בישיבה, באירוע מכובד ומרשים. ראש הישיבה סיים את מסכת נידה ובדבריו פלפל בדברי הגמרא בדין זבה גדולה וזבה קטנה ובחידוש שעלה בדעתו אותו הציג כשיטתו של הרמב"ם.

כשסיים את דבריו נגשתי אליו ואמרתי לו כי ברור לי שדעת הרמב"ם אינה כן, ומכמה וכמה הלכות יש להוכיח את הדברים.

הוא לא אמר נואש והחל בינינו פולמוס שעבר להתכתבות הדדית, עד שלבסוף הודה שאכן אין הדברים שאמר עולים בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם.

ייאמר לשבחו, שבסופו של דבר כתב לי על התפעלותו מאלו הלומדים את הרמב"ם היומי וזוכים ל'טבלאות מסודרות' בכל תחום תורני והלכתי, גם אם זה בהלכות שאין עוסקים בהם בלימוד הישיבתי.

•

אפיזודה מעניינת קרתה לי לפני שנה, כשביקרתי בירושלים ופגשתי בהרה"ג הרב נפתלי צבי פרוש, העומד בראש מפעלי החינוך 'פרחי הדגל' ו'דגל ירושלים', ואחראי למערכות הלימוד התורניים שלהם, וכן להוצאה לאור של חוברות וספרים המנגישים לנוער פרקי הלכות בכל תחום ונושא.

לאחרונה הוא הוציא לאור ספרים וחוברות מפוארים, העוסקים בהלכות שבת ובעיקר בדינים האקטואליים לזמננו. תוך כדי שיחה עמו, הוא סיפר לי שאת הדחף והלהט שיש לו להחדיר את דיני שבת בקרב ילדי ישראל הוא קיבל במפגש שהיה לו עם אחד מגדולי האדמו"רים שתבע ממנו לעסוק בהלכות שבת. 

האדמו"ר כמעט זעק שהבורות בהלכות שבת גדולה אצל הילדים. למשל, הם אינם יודעים שכאשר מהדקים את הקשרים של הציצית בשבת עוברים על מלאכת קושר. הוא סיפר, שהאדמו"ר החזיק בידיו את הציציות שלו והידק את הקשרים ואמר לו: "זוהי פעולה של קושר בשבת".

אמרתי לו שכמי שלומד רמב"ם היומי זכור לי שהרמב"ם כותב שרוב העם אינם יודעים את איסור מלאכת קושר! ולכן אדם שקושר בשבת אינו נפסל לעדות, עד שיתרו בו.  

הוא היה מופתע ואמר שמעולם לא שמע כזאת, וביקש ממני למצוא לו את דברי הרמב"ם הללו. כיון שעמדנו בסמוך לבית כנסת, הצעתי לו שנכנס פנימה ואראה לו את הדברים כתובים שחור על גבי לבן. 

נכנסנו, אפוא, לבית הכנסת והוצאתי את כרך שופטים מן הארון והתחלנו לחפש יחד את ההלכה בהלכות עדות. משום מה לא הצלחנו למצוא באותו רגע את הדברים, עד שהוא החל לפקפק באמיתות הדברים. אמרתי לו שאחפש זאת מאוחר יותר ואשלח לו במייל את מקור הדברים.

אלא שרגע לפני שסגרנו את הספר נפלו עיניו על זאת ההלכה בפרק שנים עשר מהלכות עדות, שם כותב הרמב"ם בהלכה הראשונה: "ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכין להודיעו שזה חילול שבת מפני שרוב העם אינן יודעין זה".

הוא רשם זאת לפניו והפטיר בשבח הבקיאות הנרכשת בלימוד קבוע ורצוף של היד החזקה להרמב"ם.

בימים אלו כאשר 'סגרו' אותנו ומטבע הדברים התפנה לנו זמן בהיותנו ישובים בביתינו נוסיף אומץ בלימוד הרמב"ם ויש בקיום תקנה זו סגולה כנגד כל מרעין בישין ובודאי ברכה לכל מילי דמיטב.