| יום כ"ז תשרי ה׳תשפ״א 15.10.2020

"ברוך ה' החלמתי מקורונה, אבל זו לא שפעת וגם לא פיקניק"

למעלה משבועיים ימים שהה הרצל קוסאשוילי בבידוד יחד עם בני משפחתו, לאחר שנדבקו בנגיף הקורונה בין ראש השנה לכיפור. "לפתע פתאום נפלה עליי עייפות וכבדות שכמותה לא חשתי מימיי, הפילה אותי לקרשים ומנעה ממני אפילו פעולה פשוטה כמו הושטת יד להורדת המשקפיים" • בטור שלפניכם מגולל הרצל את התסמינים שחווה ומבקש מכם בכל לשון של בקשה: שמרו על עצמכם
הרצל קוסאשוילי ברקע כניסה למתחם בדיקות קורונה בלוד

הרצל קוסאשוילי

בתחילת הגל הראשון באזור חג הפסח, פרסמתי טור נוקב כאן באתר, בו קראתי לשמור על הכללים, בכדי שחלילה לא יינזקו אנ"שים בסביבתנו, שכן הא'-ב' של חסיד הוא קודם כל חשיבה על הזולת והתחשבות באחר. כיום, לאחר שבחסדי שמיים צלחתי את הקורונה לפני כשבוע וחצי, סביר להניח שלא הייתי כותב את הטור שכתבתי אז. הייתי כותב קצת יותר בחריפות, לאור הטלטלה הפיזית והנפשית שעברתי.

אז מה היה לנו? ובכן, אני חייב להתוודות ולציין שלמרות שהקפדתי על ההנחיות ברמת אדיקות די גבוהה (אם כי לא מושלמת) חטפתי את הקורונה, ולמען האמת, בכאוס האפימדיולוגי ששטף את הארץ בימים שבין כסה לעשור, לא ממש יכולתי לדעת כיצד וממי נדבקתי. אבל זו היתה עובדה מוגמרת. יצאתי חיובי לקורונה, וכך כל משפחתי – אשתי וילדיי.

אתם בטח מכירים את הבדיחה הידועה שגבר עם 37 מעלות חום שווה במסכנותו ובסבלו ליולדת שנמצאת על המשבר... רק במקרה הזה, החום היה התסמין הכי קל בקורונה שאני חוויתי. איך זה התחיל? התחיל בתסמינים הבאנליים - שיעול יבש, שבהתחלה עוד איכשהו שייכתי אותו לעובדת אכילת לחמניה עם שומשום שבטח גרמה לי לשיעולים התכופים...

זה המשיך בצורת צמרמורות חום שקרניות, שלאחר מספר בדיקות חום גיליתי שחום גופי תקין, דהיינו: 36.6. כל זה הביא אותי לפקפק בעובדת הימצאות הנגיף בגופי. אבל בהמשך החום כמובן הגיע גם הגיע.

התסמינים שהגיעו לאחר מכן לא השאירו לי ספק. ביום השני לתסמינים, לפתע פתאום נפלה עליי עייפות וכבדות שכמותה לא חשתי מימיי. עייפות בשעות הבוקר היא נדירה. בפרט עייפות כזאת שממש הפילה אותי לקרשים ומנעה ממני אפילו פעולה פשוטה כמו הושטת יד להורדת המשקפיים מהשידה שליד מיטתי.

זה המשיך עם גלי חום שבאו והלכו ופתחו טיילת בגופי המותש. 38 מעלות, 37.4 ושוב 38 מעלות וככה כמטוטלת שיחקו להם מעלות החום, לצד תסמינים נוספים של הזעת יתר, נדודי שינה ונזלת עם ליחה שהקשתה במקצת על הנשימה שלי.

במוצאי שבת שובה, כשהבדלתי וברכתי על הבשמים, גיליתי שהיתה זו ברכה לבטלה. לא הצלחתי להריח כמובן את הציפורן הריחני, וגם ליין היה לאחר מכן טעם של כלום! או אז הבנתי שחוש  הריח והטעם כבר אינם איתי. ניסיתי בדיקות נוספות של ריח כשאני מנסה להסניף במקביל גם אקונומיקה וגם בושם של אשתי – נאדה! אין ריח. המפחיד מבחינתי בסיפור הריח שההיעלמות של הריח היא פתאומית והחזרה היא מדורגת. לקח לי עשרה ימים לחזור ולהריח כבתחילה. אין לכם מושג כמה הייתי מאושר מהעובדה הפשוטה הזאת!

עם זה עוד ניתן היה להתמודד 'בגבורה'. אבל מה שבא לאחר מכן היה הגרוע ביותר מבחינתי, ואני לא אהיה ציני בכלל אם אומר, שבימי חלדי עברתי אי-אלו בדיקות פולשניות כואבות בחיים ללא הרדמה, אבל כאבי השרירים ברגליים ובעיקר בגב שתקפו אותו בעיצומו של יום הכיפורים היו קשים מנשוא. אני מדבר על כאבים חזקים ממש שמנעו ממני מלהירדם בליל כיפור. לא משנה באיזו זווית ניסיתי להישכב, כאבי הגב היו איומים וקשים. במילים פשוטות: גהינום עלי אדמות. לא מאחל את זה לאף אחד.

האמת היא שלקח זמן לקופת החולים שלי לאשר אותי כחולה קורונה, שכן הבדיקות שעשיתי ערב יום כיפור נפסלו. רק שהם טרחו ליידע אותי על כך שבוע לאחר מכן. בבדיקה השנייה שעשיתי כשהתסמינים הקשים כבר מאחריי, יצאתי כמובן חיובי. וכך בהפרשים של כמה ימים, אומתו גם שאר בני המשפחה. כמובן שנכנסנו לבידוד מרצון כבר עם תחילת התסמינים אצלי. ממש לא רציתי על כתפיי הרחבות אמנם, לא סיכון של בני משפחה קרובים, ובטח שלא שבעטיה של התנהגות מופקרת מצידי, כניסה של עוד אנשים לבידוד לאחר שבאו עימי במגע.

ישנן הרבה תיאוריות. כמו למשל שאי אפשר להימלט מזה, ושבסוף 'כולנו' נחטוף את זה במוקדם או במאוחר. אני כמובן לא סיימתי את החוג לרפואה בקיימברידג' ואני לא יכול לאשש או להפריך את הטענה הזאת. אני רק יודע שבחורף הזה אהיה בן 45, וכאחד שעבר כמה וכמה הצטננויות והתקפי שפעת בדרגות שונות, אני יכול לומר לכם בוודאות שמה שעברתי לא היה שפעת ולא דומה לשפעת, ושכל הסיפור הזה לא היה הפיקניק שאתם רוצים להיות נוכחים בו.

עוד דבר אחד שבטוח הוא, שהקורונה היא אנטי דתית במובהק! שכן בגלל הקורונה את צום כיפור לא בדיוק יכולתי לעבור כהלכתו. הרב אסר עליי לצום ונתן לי שיעורים (שבדיעבד הייתי מוותר עליהם), אבל בגלל כאבי הגב נאלצתי לקחת משככי כאבים. בנוסף לכך, בדירת מגוריי בלוד אני נטול סוכה. גם בשביל כוס מים הייתי מטריח את עצמי לרדת לבית הוריי שתי קומות מתחתיי. רק שכעת, בגלל היותי חולה מאומת, ובסיבת היות אימי שתחיה בקבוצת סיכון גבוהה, הרב פטר אותי גם מסוכה. תוסיפו לזה את עובדת התנזרותי מהנחת תפילין בכל ימי חול המועד...

אני כן יכול לספר לכם גם על חברים ושכנים, אברכים צעירים ממני שלא נמצאים בקבוצת סיכון כמוני (עודף משקל וסוכרתי) שאושפזו בשל קשיי נשימה וירידה דרסטית בסטורציה (רמת חמצן בדם). אז אם עד עכשיו הטלתי ספק בטיבם ובעוצמתם של התסמינים, הרי שמעכשיו בעבורי זו כבר לא השערה או סתם אזהרת סרק. זו מציאות קשה של כאבים פיזיים, שלא לדבר על הקושי הנפשי בסגר ובבידוד של כמה שבועות (האישה והילדים אובחנו בתאריכים שונים מה שהאריך את הסגר שלנו למעל חודש!).

ויש גם נקודת אור בתוך כל הסגר הכפוי הזה. דווקא בשעות הקשות האלה ובימים הלא פשוטים שעברנו, גיליתי שאני חי בקהילה אכפתית שמתגייסת לעזרה, וזה מרגש מאוד. אברכים מקהילתי ומבית הכנסת הציעו עזרה במשלוחים או בכל דבר אחד שיקל מעלינו את תרחישי והשפעות הבידוד. אז תודה לכל המתעניינים והעוזרים. מקווה שלא אצטרך להחזיר לכם בנסיבות כאלה...

וכעת ברצינות, אני מקווה ומתפלל שלא יישאר רושם כלל בגופי מהקורונה הזאת ושזה באמת מאחורינו בכל מובן. אבל בבקשה מכם - אל תיקחו סיכונים מיותרים. זה לא שווה את זה. ובעיקר, אל תסכנו אחרים. האקסיומה הזאת עדיין רלוונטית: חסיד לא יכול להפגין זלזול בחיי אחרים (גם לא בחייו שלו).

ואם אתם ממש במתח, אז כן, הזמנתי כבר כרטיס טיסה לרבי...

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.