הורי היקרים רצו שאלמד באוניברסיטה. אכזבתי אותם. מעולם לא סיימתי תיכון. 

אבל, כן עשיתי תואר מיוחד. תואר שלא מסתיים בתעודה ממוסגרת שתולים על הקיר. עשיתי תואר שתולים עמוק בתוך המוח והלב. תואר שלעולם לא מסתיים.

לימודי התואר הזה, נעשו במחיצת חברים שעמדו לצידי על הספסלים האהובים והישנים ב-770. זה היה תואר ב"הקשבה לדברי הרבי מליובאוויטש". עבדתי על התואר הזה בשנות בחרותי.

הגעתי ל-770 בערך בגיל 16 וחצי, ומאז עניין אותי אך ורק דבר אחד: להקשיב לרבי, ולהבין טוב טוב מה הוא אומר.

כדי להבין אותו הייתי צריך ללמוד הרבה. ללמוד פסוקים, מדרשים, הרבה גמרא והמון מאמרי חסידות. כמובן למדתי אידיש היטב כדי שאוכל להבין את שפתו של הרבי וגם את סגנון הלימוד והחשיבה החבד"י בו דיבר. לפעמים הבנתי יותר ולפעמים פחות אבל בזה הייתי עסוק. בזמן שחבריי למדו בכל מיני ישיבות או אוניברסיטאות ומכללות, אני למדתי יום יום בחצר הרבי והתקדמתי לתואר מיוחד שלא קל כל כך לרכוש אותו. תואר משנה חיים ומציאות שערכו רק עולה ככל שהזמן חולף והעולם מחליף צורה אל מול עינינו המשתאות.

"מאזין לרבי" - ואחרי פרשת האזינו, מגיעה פרשת וזאת הברכה.

וכך, כשמצאתי עצמי יתום גלמוד ומבולבל אחרי ג' תמוז, ידעתי שנשארה לי אלומת אור אחת בחיים, והיא: להמשיך ולהקשיב לרבי. להמשיך ללמוד מה הוא אמר לנו ומה הוא רצה שנעשה. אחרי ג' תמוז הבנתי שעכשיו זה הזמן להקשיב לכל מה שהוא לימד והסביר בשנים הרבות בהם פעל  טרם הגעתי לחצרו. מדובר על אלפי שעות. ועל הרבה מאד לימוד והקשבה.

ההקשבה לרבי היא תורת חיים בפני עצמה שיש ללמוד אותה ולהעמיק בה. במהלך השנים עברתי חוויות עמוקות ומטלטלות תוך כדי הקשבה לרבי. האזנתי לשיחותיו בקשב רב ושמתי לב שתמיד המציאות מול עיני מסתובבת לה איכשהו בהתאם לנושאים שהרבי מדבר עליהם! זה תמיד הפליא אותי וקרה כל פעם מחדש. 

הנה דוגמא אחת קטנטנה שזכורה לי היטב. באופן של לכתחילה אריבער….

•

סוף הקיץ. אי שם בימים שאחרי ג' תמוז ואני אז בניו יורק, מתכונן ליציאה לשליחות בקליפורניה לחודש החגים.

באותה תקופה של טרום האייפדים והנגנים הדיגיטלים, ההקשבה התבצעה עדיין דרך טייפס שהיו מכונים אז בישראל קסטות או קלטות. הסט המלא של דברי הרבי כלל בערך 3000 קלטות שמילאו קיר ענק ועצום של קסטות שלא היה לי מקום וכסף לקנות.

אחד המקומות בהם היה אפשר אז להשיג קסטות היה בספרית היכל מנחם בבורו פארק, שם הייתי רוכש לעצמי קלטות של התוועדויות מדי פעם. כל קלטת עלתה 2 דולר והתוועדות שלימה כללה 5 או 7 קלטות, תלוי באורך ההתוועדות. קטלוגים מסודרים עוד לא היו אז. האינטרנט היה רק בתחילת דרכו ולמי שלא היה את סט שיחות קודש הענק בזמינות - לא היתה דרך לדעת על מה דובר באיזו התוועדות. בקיצור, תקופת האבן לעומת היום.

אז הייתי פשוט "מהמר" על התוועדות. הרי מה שיגיד הרבי תמיד יהיה חשוב ומענין. הייתי בוחר תאריך באקראי מתוך אמונה ברורה שבטח אקבל בדיוק את מה שאני צריך לשמוע. הרבי כבר ידאג לי.

"איזה התוועדות לשכפל לך?" שאל אותי המוכר באותו יום. 

חשבתי על כמה התוועדויות, ועניתי: "תן לי את י"ג תשרי תש"מ".

למה תש"מ? לא יודע. זה מה שיצא לי מהפה באותו רגע. רציתי לשמוע התוועדות שמעולם לא הייתי בה, ותש"מ היתה שנה שנשמעה לי מתאימה. באוניברסיטת "מאזין לרבי" לא צריך לעשות יותר מדי חשבונות. מה שבעיקר מתניע את הלימודים זה הרצון העז והתשוקה היוקדת להקשיב לרבי. תמיד. ברגע שיש כלי - האור כבר יגיע ויחדור פנימה.

•

כמה שבועות מאוחר יותר, ימי ערב סוכות ואני בנסיעה מסן פרנסיסקו להרי HAPPY VALLEY  בעיר סנטה קרוז. עיר עם שם נוצרי בעייתי. אנחנו החסידים קוראים לה: "שמחה מגן דוד" (וזה סיפור לפעם אחרת).

בדרך לשם, פשפשתי בערימת הקלטות שהיתה לי בתיק, והופ! הנה י"ג תשרי תש"מ. זה בדיוק התאים לערב סוכות, וכך, אני זוכר את עצמי שועט בערבות קליפורניה כשקולו של הרבי מהדהד מהרמקולים ברכב, ומלמד אותי בבהירות רבה מה עלי לחשוב עכשיו ואיך עלי להתנהל.

הרבי דיבר אז בלהט רב על התוקף העצום של הרבי המהר"ש מול שרי המלוכה הרוסים. הרבי המהר"ש מעולם לא נרתע לומר להם את האמת בכל מצב ובשיא העוצמה. ברור שהיתה זאת סכנה גדולה לדבר בצורה כזאת אל פקידי הממשל הרוסים, אך הרבי המהר"ש פעל באופן של "לכתחילה אריבער" וזה היה סוד הצלחתו. דווקא הדרך הזאת הביאה לתוצאות המיוחלות.

ברוסיה, רק צדיקים כמו הרבי המהר"ש ובהמשך נכדו הרבי הריי"ץ יכולים היו לפעול בעוצמה כזאת. אך בדורנו תוקף שכזה נדרש מכל אחד ואחת מאיתנו. עלינו להפנים שהיום זוהי "עת הכושר" ואנשים רוצים לשמוע את האמת. אסור לנו להתכחש לכך. האמת בשיא העוצמה וללא פשרות היא הדרך הטובה ביותר, וכל אחד מאיתנו שיפעל בצורה הזאת יראה שדווקא הגישה הזאת תביא לתוצאות הטובות ביותר, בכל ענין של יהדות.

הרבי, כדרכו, דיבר בהתלהבות גדולה ואני האזנתי לכל מילה שלו בצמאון רב.

•

המשכתי בנסיעה בדרכים המפותלות של הרי סנטה קרוז והגעתי אל היעד, הלא היא החווה הנפלאה של בנימין. בחווה הזאת יש כמה בתים קטנים הטבולים בעשרות דונמים של כרמים, מהם מייצר בנימין את היין האגדי Four Gates. באותו ערב הייתי אמור להיות האורח היחיד בחווה, שאר האורחים היו צריכים להגיע למחרת, לכבוד חג הסוכות.

הייתי מבקר די קבוע בחווה של בנימין ואהבתי לשבת בפינה קבועה על אחד מגזעי עצי הרדווד הרבים המפוזרים ברחבי היער העבות. צעדתי לשם להתפלל מנחה, וכשהגעתי, ראיתי להפתעתי שיושב שם אדם שלא הכרתי. מה הוא עושה כאן? מסתבר שגם הוא שהה בחווה, באזור אחר. הפתעה.

לאחר היכרות קצרה, ממנה הבנתי שהוא איננו יהודי, אמר לי אותו אורח שהוא רוצה לנצל את ההזדמנות של המפגש שלנו ולשאול אותי כמה שאלות על המצב בישראל. מה קורה עם הפלסטינים בדיוק? למה המצב בארץ כזה מסובך, ומה אני חושב על כך?

אם הוא היה תופס אותי במצב רגיל ושואל אותי שאלה כזאת הייתי מתחמק ולא נכנס איתו לדיון מעמיק. לא בשביל זה הגעתי לחווה. מה זה מענין אותי מה הגוי הזה חושב על הפלסטינים? ומה הוא בכלל עושה פה ומפריע אותי משלוותי בחווה הקסומה הזאת?

אבל, הייתי באמצע הלימודים לתואר, "מאזין לרבי". ואחרי שיחה כזאת עוצמתית שהרגע סיימתי לשמוע על העמידה בתוקף מול כל אדם בכל מצב, חשבתי לעצמי שזאת הזדמנות לעשות שימוש בידע שקיבלתי עכשיו מהרבי. "אתה באמת רוצה לשמוע מה אני חושב?" עניתי לו, "כי אם אתה רוצה להקשיב יש לי מה לומר בנושא"…

אני אחסוך לכם את השיחה הארוכה שהיתה לנו, אותה תוכלו לדמיין בעצמכם. הייתי תחת הרושם הכביר של דברי הרבי והענקתי לו "דרשה ארוכה" בעניני יהדות, תנ"ך ובית המקדש שהוא לא שמע מעולם. האמת שגם אני מעולם לא דיברתי עד אז עם אף איש זר בכזאת פתיחות וכזה ביטחון …

בסיום השיחה נפרדנו כידידים והלכנו כל אחד למקומו.

את השיעור שלי קיבלתי למחרת. החבר החדש שלי הגיע מוקדם בבוקר ודפק קלות על דלת הצריף בו ישנתי. "אני רוצה לומר לך כמה מילים", הוא אמר. "אפשר?"

וזה מה שאמר לי אותו גוי באותו בוקר:

"ראביי, רציתי לומר לך שאת השאלות ששאלתי אותך שאלתי הרבה יהודים שאני מכיר. וכל אחד אמר לי תשובה מסוג אחר. אבל אתמול בלילה כשוחחנו, זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שיהודי אומר לי את האמת. והאמת זה הדבר שאותו אני מחפש יותר מהכל". 

אותו גוי המשיך להרעיף עלי מחמאות ולהגיד לי שלרגע הזה הוא המתין כל חייו, שיהודי יגיד לו מה אנחנו, היהודים, באמת חושבים ומאמינים. בשיחות שהיו לו עם יהודים אחרים הוא תמיד הרגיש שמסתירים ממנו משהו. שיהודים מרגישים לא נעים לדבר על האמונה שלהם. עכשיו, הוא סיפר לי, זאת הפעם הראשונה בחייו שהוא הרגיש שיהודי דיבר איתו בגובה העיניים והוא רצה להודות לי על כך מעומק הלב. הוא היה נרגש מאד לומר זאת וההתרגשות שלו הדביקה גם אותי. 

מאז, עברו 25 שנים שבמהלכם חשבתי פעמים רבות על אותה התוועדות של י"ג תשרי תש"מ, ועל אותו גוי שלימד אותי שכל מילה שהרבי אומר היא אמת לאמיתו. והאמת - תמיד עובדת. בכל מקום ובכל זמן. 

י"ג תשרי, לכתחילה אריבער, זוהי עת רצון ו"שעת הכושר" להגיד לעולם כולו ובעיקר לעצמנו, שאין לנו מה להתבייש. עלינו להגיד את האמת. ורק את האמת. 

והאמת תנצח.

לחיים. לחיים ולברכה. חג שמח!