ראש השנה הוא היום המרכזי, הנותן חיות לכל השנה ואצל חסידים היו משתדלים לחסות בצילו של הרבי ביום זה, שכן הרבי הוא ראש בני ישראל, וכשם שיש את ראש השנה - ראש הזמן, כך יש את ראש בני האדם הוא אדוננו מורנו ורבינו, שדרכו מושפע השפע לכלל ישראל לכל השנה כולה.

•

בשבוע שעבר התבקשתי מזוג צעירים אילתי לקדש אותם בחופה וקידושין כדת משה וישראל. תחילה היתה החתונה אמורה להתקיים על חוף הים האדום, בהשתתפות מוזמנים רבים יחסית לעונת הקורונה, אך לבסוף החליטו בני המשפחה לצמצם את מספר המשתתפים למינימום, והעבירו את החופה למרפסת באחד הפנטהאוזים בתוך העיר.

בהגיע הערב, שמתי את פעמי לעבר הכתובת בה אמורה להתקיים החופה. כשהגעתי למקום, התקבלתי בחביבות על ידי הורי החתן והכלה - בעיקר על ידי אבי הכלה, ששמו יוסי אביבי. יוסי הוביל אותי אל מקום החופה ושם הצביע לעבר שקית הטלית שלו שהונחה שם. הוא הושיט את ידו אל תוך השקית ותוך כדי שהוא שולף מתחתית השקית מכתב של הרבי, אמר לי בגאווה בלתי מוסתרת ובהתרגשות: "יש לי מכתב שקיבלתי מהרבי מליובאוויטש לבר מצוה שלי, לפני ארבעים שנה!"

עוד לא הספקתי להרהר האם יש דברים בגו, והנה הוא פורש בפני מכתב של הרבי מקורי אותו קיבל לבר המצוה. את המכתב הוא מחזיק בחרדת קודש ומבקש ממני לקרוא בו.

אמרתי לו כי המכתב הזה הוא מכתב שהרבי היה שולח לכל ילד 'בר מצוה' וגם אנוכי זכיתי לקבל מכתב בנוסח זה בהגיעי למצוות. זה לא עזר לי. הוא מתעקש שאקרא את המכתב מתחילתו ועד סופו. קראתי.

המכתב נראה משופשף בקצוותיו מרוב השימוש בו ויוסי אביבי מבהיר לי כי את המכתב הזה הוא לא מוציא משקית הטלית והתפילין שלו, והם מלוים אותו כל ימי חייו, מאז קיבל את המכתב.

"מכתב של הרבי זה הדבר הגדול ביותר שיש בעולם" הפטיר.

•

באותו רגע הבזיק בי ברק והכה בי בעוצמה. חשבתי לעצמי: הנה לך אדם שלא למד בתומכי תמימים ואינו מתפלל במנין חסידי ולא מתחכך בין חסידים והוא אינו יכול להיפרד ולו לרגע ממכתב שקיבל מהרבי לפני יותר מארבעים שנה - ואילו אנו מה נענה אבתריה?!

לדבריו, הוא הכיר במועדון תורני את אחד מאנ"ש מקרית גת לפני הבר מצוה, והלה הדריך אותו כיצד לכתוב מכתב לרבי. להפתעתו, הרבי ענה לו והוא קיבל את המכתב הזה. הוא לא שוכח עד היום את ההתרגשות הגדולה שאחזה בו כשראה את המכתב בתיבת הדואר.

כששבתי לביתי, פניתי היישר לצרור המכתבים שקיבלתי מהרבי במשך השנים ועלעלתי בהם בהתעניינות מוגברת. שאלתי את עצמי, האם הרבי שלח לנו מכתבים או חילק לנו קובצים כדי שנשימם בארון למשמרת? האם אין זה מן הראוי שנעבור עליהם מפעם לפעם ונלמד את המכתבים, בעיקר את הכללי פרטי המלאים וגדושים ברעיונות חסידיים?!

•

בשבוע שעבר, כ' באלול, חל יום פטירתו הראשון של מנחם מענדל הופן ז"ל מאילת. מנחם הופן היה במשך שנים רבות המנהיג הבלתי רשמי של העיר אילת. הוא שימש בתפקיד מפקד משמר האזרחי. משרדו היה פתוח לכל דורש ומבקש, והוא היה אוזן קשבת לכל קשה יום. הוא היה אדם אהוב על כולם וסייע עד כמה שיכל לכל אחד באשר הוא. סיועו היה בכל התחומים ולא רק בתחום הבטחון עליו הופקד.

כאשר הגעתי לשליחות באילת, התגוררתי בסמיכות לדירה שגרו בה אנשים מפוקפקים, ומפעם לפעם היו מקיימים מסיבות מרעישות אל תוך הלילה. פניתי איפה למנחם הופן. כבר למחרת הוא ידע כיצד לפעול וטיפל בהם כהוגן. תוך 24 שעות הם עזבו את הדירה. כזה היה האיש שהיה הכתובת לכל בעיה שהתעוררה.

השליח הראשון לאילת, הרב ישראל גליצנשטיין, שהכיר את מנחם הופן בימים הראשונים לשליחותו, נעזר בו רבות והיה מזמין אותו לכל אירוע חב"די לשאת דברים ולברך את הקהל הגדול המשתתף באירועים. אט אט הוא הפך להיות אחד מבני החבורה של הקהילה החב"דית באילת.

קרבתו אל חסידי חב"ד באילת חיברה אותו אל הרבי, ממנו  זכה למכתבים ולתשובות ואף זכה להיות ב'יחידות'. עם הזמן למד מנחם הופן כי הוא לא עושה שום צעד בלי הסכמת הרבי.

•

בז' אב תשמ"ט (דומני) היתה חדירה של מחבל ירדני לקיבוץ לוטן בערבה. המחבל תפס בן ערובה ולבסוף השתלטו עליו חיילי צה"ל והשקט שב לכנו.

מהמזכירות התקבל טלפון שהרבי מעוניין לדעת האם החדירה לישוב הסמוך לאילת גרמה לבהלה אצל התושבים באילת, וכן האם עדיין יש חשש לחדירות. הבירור נעשה כמובן על ידי האיש שלנו במערכת הבטחון הלא הוא מנחם הופן. הוא בירר תוך כמה דקות וחזר עם תשובה מרגיעה ומעודדת.

•

בשנה שבה הכיר את הרב גליצנשטיין היתה לו התלבטות גדולה: האם לעבור מתפקידו ולחזור לצבא, שם היו לו סיכויים גדולים יותר להתקדם, לעומת התפקיד הנוכחי שבו כבר הגיע לפסגה.

במכתב מתאריך כ"ח אדר א' תשל"ו הרבי כותב לו בשוליים:

"נ.ב. באם הברירה בידו - לדעתי טוב שימשיך במשרותיו עתה - בבטחון ובמשמר האזרחי וה' יצליחו".

לאחר זמן, כשהיתה לו הצעה קורנקרטית לעבור לצבא, הוא שאל את הרבי שוב האם לקבל את ההצעה ושוב הרבי שלל זאת וענה לו: 

"לעבור לצבא רק אם רק באם בטוח - שע"י עזיבתו לא יוגרע כלל במשמר האזרחי.

באם ספק - להישאר בהמשמר, כי בו חסרים יותר אנשים המסורים לזה מאשר בצבא.

ואזכירם על הציון והרי כוונתו רצוי"'.

•

במכתב האמור שהודפס באגרות קודש (יא'תשעה) הרבי כותב לו באריכות שכיון שיש לו מעמד מיוחד בחברה ויש לו השפעה מיוחדת שלא כל אחד זוכה לזה, שינצל זאת להשפיע את ערכי התורה והמצוות.

בהמשך כותב לו הרבי שפעילותו זו גם תוסיף לו ברכה בענייניו הפרטיים, "כולל להחליט כטוב וכראוי בבעיות הצפות ועולות בחיי האדם, בעיות פרטיות ובעיות כלליות  או פרטיות וכלליות גם יחד".

אולי זו הוראה גם לכל אחד ואחת מאתנו: עסוק בהפצת המעיינות וערכי היהדות ותוכל לקבל החלטות בקלילות יותר בפרשות דרכים ובאתגרים העומדים לפתחנו.

•

בשנה לאחר מכן התעוררה אצלו שאלה אישית-משפחתית והוא כתב על כך לרבי.

הרבי בירך אותו "שהשאלה שכתב אודותה תמצא פתרונה המתאים" - וז"ל המכתב:

"ב"ה, כ"ט תמוז ה'תשל"ז, ברוקלין נ.י.

לכבוד מר מנחם שי' הופן, אילת

שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ' תמוז, אזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר למילוי משאלות לבבו לטובה, כולל שהשאלה שכתב אודותה תמצא פתרונה המתאים. ויהי רצון כשם שכתב בזה יבשר טוב.

כבקשתו, נמסר המענה גם על ידי הטלפון.

בודאי למותר להעיר עוד-הפעם שהצנורות והכלים לקבלת ברכות ה' הם התורה ומצותי'[ה], והרי בכל עניני טוב וקדושה ככל שיהי' המצב טוב ומניח את הדעת, תמיד יש מקום להוספה, וכל המוסיף מוסיפין לו.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור".

פעם התעוררה אצלו שאלה כבדת משקל באשר לחייו האישיים. הרבי ענה לו שיעשה כעצת רב.

הרב גליצנשטיין נסע עמו אל מרא דאתרא דכפר חב"ד, הגרמ"ש אשכנזי ע"ה, והוא ישב עמו שעה ארוכה והבהיר לו את חוקי התורה ויעץ לו כיצד לנהוג לאור ההלכה באורחות חייו.

•

בהיותו אצל הרבי נכח בהתוועדות ובסיומה הרבי הביע את רצונו לשלוח בקבוק משקה לארץ הקודש. הרבי שאל האם יש מי שנוסע לארץ הקודש?

המזכיר, הרב בנימין קליין, שידע שמנחם הופן נמצא בהתוועדות ומתעתד לנסוע לארץ, אמר לרבי שיש כאן את מנחם מענדל הופן. הרבי שאל, תוך שכל הקהל שומע זאת במיקרופון: "פון משמר האזרחי?".

הרבי קשר את גורלו של מנחם לתפקידו במשמר האזרחי. מנחם הופן זה משמר האזרחי ומשמר האזרחי זה מנחם הופן! 

אם עד אותו יום חשב מנחם שהוא עוד אחד מבין אלפים שמתייעצים עם הרבי ומקבלים מענה, הרי שמאותו יום שבו שמע את הרבי בהתוועדות שואל עליו בתואר "ממשמר האזרחי" הוא חש קירבה מיוחדת אל מי שזוכר אותו היטב.

•

בשנותיו האחרונות התמודד עם מחלה קשה ובאותם הימים התחזק מאוד בשמירת המצוות. הוא לא החסיר יום אחד של תפילה בציבור בבית חב"ד. בשבתות היה מתפלל בבית הכנסת אצלי, כיון שהתגורר בסמוך. תפילתו היתה תמה וזכה והשתדל בכל מאודו לקיים המצוות בהידור. נראה היה שהוא חפץ להשלים את כל אשר החסיר בשנותיו הראשונות.

העליתי את הדברים הללו על הכתב למען ייזכר לטוב ואני תקוה שיבואו גם אחרים ויקבצו את כל מעשיו ופועליו במשך השנים לטובת חב"ד באילת, הקהילה ומוסדותיה ויהיו הנ"ל לעילוי נשמתו ביום היארצייט שלו הראשון ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.