את אסון צ'רנוביל, התאונה הגרעינית החמורה ביותר בהיסטוריה, כמעט ואין מי שלא מכיר, והסיפור על האירוע חזר לאחרונה לתודעה בעקבות הסדרה של HBO – "צ'רנוביל". אך לא הרבה יודעים על הקשר הישראלי לאירוע, ועל המבצע המורכב להבאתם של 3,000 ילדים שהיו תחת סכנה – לישראל, יציאת מצרים בדורנו.

לאחר הפיצוץ הגרעיני, ארגון הבריאות העולמי קבע שהסכנה הגדולה ביותר נשקפת לילדים, מאחר שהמערכת החיסונית שלהם עוד חלשה. בעקבות ההצהרה, ארגונים יהודיים קראו לתנועת חב"ד להציל ילדים ממשפחות עניות המתגוררות באזורי הקרינה.

הרבי מלובביץ' נענה לקריאה והחל בפרויקט להעלאת ילדים יהודים. הוא הורה להקים ביישוב כפר חב"ד, הנמצא במרכז הארץ, מרכז קליטה – שם הוקמו מוסדות מיוחדים לקליטת הילדים בתנאי פנימייה מלאים, וזאת בתמיכת משרד הרווחה

מי שניהל את מבצע העלאת הילדים מראשיתו, ולאורך עשרות שנים, הוא הרב יוסף אהרונוב, יו"ר חב"ד וראש מפעל השליחות המרשים של חב"ד בישראל, השבוע הוא נזכר ברגעים הדרמטיים של המבצע המורכב: "הפרויקט כולו נוהל בחשאיות וכמבצע צבאי לכל דבר. היה צורך להיזהר בכל מידע שנמסר בשיחות הטלפון שברור היה כי זכו לציתות באופן קבוע, כך גם בבית וברכב, כל מקום היה חשוף להאזנות. ידענו באופן ברור שאפילו הנהג האישי המסור והאחראי, שליווה את אנשינו בימים אלו כשהוא גומע אלפי ק"מ, יכול להתגלות בסופו של דבר כ'שתול' מטעם השלטונות"

אך חרף הקשיים והתקלות שצצו בכל יום, בכל שעה, והם איימו לסכל את המבצע כולו – הצלחנו כעבור חודש לגבש את הקבוצה הראשונה שכללה 196 ילדים. הילדים הובאו ברכבת מיוחדת שהושכרה לצורך כך לעיר מינסק, שם פעל שדה התעופה ומשם היו אמורים לצאת ללונדון. בקרון הראשון התנוססה תמונתו של הרבי, והמסע יצא לדרכו.

וזו היתה רק ההתחלה. במשך שלושה ימים ישנו הילדים באולם הנוסעים של שדה התעופה, שהתנאים בו – למי שמכיר את שדות התעופה באוקראינה של רק לפני מספר שנים – היו רחוקים מלהיות נוחים. הילדים ישנו על הרצפה, אכלו סנדביצ'ים שגוייסו מאי שם, בשלב מסוים אף יצא הרב קוגן לחווה סמוכה שם שחט עגלים לצורך הילדים כך שיוכלו לאכול ארוחה מבושלת.

הילדים המתינו בכיליון עיניים לטיסה, אך המטוס התעכב ולא נראה באופק. רק אחרי שלושה ימים, ביום י"א אב תש"ן, נחת במינסק מטוס ה'איליושין' הישן של חברת 'TAROM' הרומנית, והצעקות הגיעו לשמים… זה קורה לאחר שכבר הושכר מטוס של חברה אנגלית, 'בריטיש קאלינודיה', אך בשל פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה המטוס, דווקא הוא, מכל מטוסי החברה, נחת בכווית שנכבשה בידי סאדם חוסיין, והוא נשאר בכווית בלא יכולת להמריא..

אך אם אין מטוס בריטי, הושג מטוס רומני. הילדים עלו על המטוס, מלווים בשלוחים ספורים, בנוסף לרופאה מקומית שהצטרפה לנסיעה. רק בשלב הזה גילה הרב אהרונוב שהוא כלל לא נערך ולא הצטייד בצוות של מדריכים שיטפל בילדים במשך הטיסה. "אבל ה' עזר. איך שעלו על המטוס הם קרסו מעייפות, נרדמו ולא התעוררו עד הנחיתה"…

הנחיתה היתה בלונדון, אך כאן התעוררה בעיה נוספת: הטייסים שכבר היו על הרגליים שעות רבות, לא יכלו להמשיך משם לישראל מאחר והם חרגו משעות העירות המותרות. היה צורך לשלוח טייסים נוספים של 'טארום', אך התהליך אמור היה לקחת כמה שעות, שלא היו. מאחר והנחיתה בלונדון היתה ביום שישי בבוקר, היה צורך לצאת מיד לישראל בכדי לא להישאר בשבת בשדה התעופה בלונדון.

•

לתמונה הוכנס השליח בלונדון, ר' פייביש וואגעל, שיחד עם ר' יונה פרוס פנו לאיל ההון היהודי הנודע רוברט מקסוול וביקשו את עזרתו. למקסוול, שבבעלותו היו כמה כלי תקשורת עולמיים, היו קשרים עם הממשל הקומוניסטי והוא נרתם במרץ למשימה. הוא שיגר את מטוסו הפרטי לבוקרשט, שם עלו עליו טייסים רומנים רעננים, וכאשר המטוס הגיע ממינסק ללונדון עלו עליו הטייסים שהגיעו מרומניה והם החליפו את הטייסים שנחתו זה עתה.

אך מתברר שלפעמים אתה פותר בעיה, ומגלה שיצרת במו ידך בעיה אחרת: "היה ברור לנו שמקסוול, האיש והעיתונות שלא עשה צעד אחד בלי שילווה בסיקור מתוקשר, יחכה לנו בשדה התעופה יחד עם גדוד של צלמים. בעצם, זה היה המינימום שהיינו אמורים לגמול לו על עזרתו. אך היתה לנו בעיה" משחזר אהרונוב. "הרבי הורה שלא יהיה כל דיווח על הקבוצה עד שנגיע לשטח האווירי של ארץ ישראל".

מה עושים? השליח החב"די בלונדון התבקש לחזור למקסוול, ולבקש ממנו שישאר בבית ולא יגיע לשדה. הוא סירב, ובצדק: לבקש ממקסוול לא להיפגש עם הילדים, אחרי שהוא עצמו דאג להבאת הטייסים עבורם, אין לך יריקה בפרצוף גדולה מזו… אך הרב אהרונוב לא נתן מנוח, יש הוראה מהרבי וממנה אין לחרוג ויהי מה. אחרי הפצרות חוזרות ונשנות מאהרונוב יצא השליח הלונדוני למשרדיו של מקסוול. לתמיהתו, אומר לו מקסוול: "אכן, חשבתי על כך שהפרסום עלול להזיק. כדאי שאפגש עם הילדים אבל לא עכשיו, רק אחרי שהם יגיעו לארץ". בהמשך יזכה מקסוול למכתב הוקרה מיוחד מהרבי זי"ע על עזרתו.

"זה היה פלא אחד, בתוך הפלאות הרבות שראינו" הוא אומר, "שמקסוול יאמר שפרסום יכול להזיק? הוא היה הרי איש שסיקר כל תנועה שלו והפרסום היה חמצן עבורו, מה גם שזה בהחלט הגיע לו. אך זה היה עוד נס בשרשרת הניסים הבלתי פוסקת שנראתה לאורכו של כל המבצע הפלאי הזה, כשאנו חשנו שאיננו עושים מאומה אלא שיש מישהו אחר שעושה עבורינו הכל, ראינו בעינינו איך אל מול כל מעצמות העולם הרבי מציב חזון, ולמרות שעל פי טבע אין לחזון זה היתכנות טבעית, הרבי תובע מאיתנו לממש את החזון, ותביעה זו מעלה אותנו מעל הטבע ממש".

כעבור מספר שעות נוחת המטוס בנתב"ג. בבניין הישן שמוכר לכולנו היום כ'טרמינל 1'. למרות השעה המאוחרת של ערב השבת נערכות במקום ריקודים ספונטניים. המוני חב"דניקים נוהרים לרחבה והילדים מתקבלים בחיבוקים, בלונים מופרחים לאוויר והילדים נישאים על כתפיים לקול צלילי תזמורת ושלטי 'ברוכים הבאים לישראל'. שעה לאחר מכן הם כבר ישובים בחדר האוכל של פנימיית 'בית רבקה', בוהים כלא מאמינים במתרחש ונהנים מארוחה חמה.

"זה היה בערך ב4 אחה"צ" נזכר הרב אהרונוב המגולל את ההמשך המפעים. "שבת היתה אמורה להיכנס בערך ב7. בארה"ב היה אז 10 בבוקר, הרבי יצא לתפילה ואנו התקשרנו למזכירות הרבי להודיע שהמשימה בוצעה על הצד הטוב. הילדים הגיעו. בינתיים, אני צועד הביתה אחרי שבועות של היעדרות, מעכל פתאום את המציאות המוזרה: נחתו כאן עכשיו 196 ילדים שאין לי מושג מה לעשות עמם. אני אחראי להם, אך אני תוהה איך נסתדר עם הקליטה שלהם, קשיי השפה והמנטליות, מי יחנך אותם, מי ידאג לצרכים החינוכיים, הרפואיים, הרגשיים… עלינו מוטלת האחריות להביא את מיטב הרופאים והמומחים לבדוק אותם ולטפל בהם. רק באותם רגעים אני מתחיל להבין שהעלאת הילדים ארצה היתה רק ההתחלה. ההמשך לא קל יותר".

ואז, ברבע לחמש, מגיעה תשובתו של הרבי. לאחר שהשליחות מולאה היינו מצפים שהיא תכלול תודות לעושים במעשה, 'ת"ח ת"ח' בעגה החבד"ית ('תשואות חן'), אך התשובה נשאה עמה מסר שונה: "הרב גרונר מזכירו של הרבי אומר לי: 'הרבי ביקש למסור לך שתכינו ותשלחו לו אלבום שיסכם את עליית הקבוצה, אך לא להדפיס את האלבום כעת אלא רק כאשר תגיע לכאן הקבוצה השניה, כך שגם הקבוצה השניה תיכלל באלבום'… זה היה בום!!!

אנשים אחרים היו מרגישים שהרגע נפלו להם השמיים על הראש… אבל חסידים זה רק 'נעשה ונשמע'".

•

מי חשב על קבוצה שניה? לא ידעתי איך מעלים את הראשונים, חשבתי שאתקבל במרבד של פרחים על הצלחת עלייתם של 196 הילדים. לא היה לי צל צילו של מושג איך נטפל בהם, היכן יגדלו בכלל. שלחנו את הילדים לפנימיות, חלקם לבתי משפחות פרטיות, בלי שום תשתית ארגונית. ילדים שרק לפני כמה ימים נפרדו מהוריהם והם הועברו לארץ זרה דורשים צוות מתוגבר של חמישה מדריכים לכל חניך, ולנו כמעט ולא היו מדריכים. אך רק אז, שעתיים לפני שבת, התחלתי להפנים שהמבצע רק בתחילתו וכי הרבי מבקש שנעלה לכאן אלפי ילדים. אז פתאום התחלתי להבין את המשמעות".

"לאחר הפיצוץ הגרעיני, הילדים היו בסיכון המוגבר ביותר. אם כל אחד שנחשף לקרינה המסוכנת חשוף לסכנה, ילדים, שנמצאים בשלבי הגדילה וההתפתחות, חשופים פי כמה ובמיוחד כשהמערכת החיסונית שלהם חלשה. הדבר בא לידי ביטוי בתופעות כמו הפרעה בפעילות התקינה של בלוטת התריס או גילוי של מחלות ממאירות אחרות, וההורים פשוט זעקו לעזרה", אמר

כאמור, בהמשך הועלו על ידי צעירי אגודת חב"ד עוד מאות ילדים בכמעט מאה טיסות שזכו לכינוי "טיסות הצלה", ומספרם הכולל עומד על כ-3,000 ילדים. רובם המוחלט נשאר בארץ, ובחב"ד ממשיכים לדאוג להם עד היום, כולל בהבאתם לחופה ולהקמת בית בישראל. מצבם של הילדים שהועלו לישראל במסגרת המבצע נחשב טוב בהרבה מגורלם של מי שנותר שם – הם הועלו בשלבים המוקדמים וכך נחשפו פחות לקרינה. בארץ הם זוכים למעקב צמוד ב"הדסה" שם עורכים מחקר אחר נזקי השפעת הקרינה על מערכות הגוף השונות, גם שנים רבות לאחר הפיצוץ הגרעיני, וכן את נזקי ההשפעה על הדור השני.

כמו כן, הפרויקט זכה להכרה נרחבת ביותר מצד מנהיגים חשובים רבים בישראל ובעולם וגרם להעלאת קרנה הציבורית של ישראל. בשנת 1995 קיבל הפרויקט את מגן שר העבודה והרווחה, ובשנת 1997 הנפיקה מדינת ישראל בול מיוחד כאות הערכה לפרויקט ההצלה הלאומי שצעירי חב"ד נטלו על עצמם. נוסף לכף, האו"ם קיים אירוע הוקרה מיוחד לפרויקט, ושורה של ידוענים אמריקנים כמו סטיבן שפילברג, ג'ון וויט, וופי גולדברג, איוונקה טראמפ ורבים אחרים נטלו חלק באירועי הצדעה שונים לפרויקט.