רוב הישיבות בחב"ד טרם חזרו לשיגרה: האם אין פתרון?
בהתרגשות לא מועטה התקבלה ה'בשורה': שורת הקלות למסעדות, בריכות, בתי מלון, ברים, עסקים.
ומה עם הישיבות?
כאם לבחור בישיבה קטנה, ולא משנה כרגע היכן הוא לומד, אני עוקבת אחר התקדמות המשבר ויכולה לציין באופן כללי כמה שלבים:
בשלב ראשון, החשש, הפחד וההתכנסות. כמו כולם בארץ הזאת, שומעים את ההנחיות, סוגרים עוד ועוד, מאיסור התכנסות של 100 איש, עד לעשרה אנשים, ואז סגירה מוחלטת.
מגיעה תקופת ההסתגלות. אין ישיבה, כל המשפחה, כולל כמובן יקירנו בחור הישיבה 'התמים', סגורים בבית 7\24, כולל מנייני מרפסת, כל יום וכל היום.
בהמשך, מתפתחת ה'למידה מרחוק', ויש טעם של 'המשכיות'. יש ר"מ שגם דואג מידי פעם ומתקשר לשאול את ה'תמים' מה קורה ואיך הוא מסתדר בלימודים, יש שיעור בטלפון בבוקר לחסידות, בצהריים ללימוד גמרא, ובערב שיעור או 'התוועדות' מיוחדת.
אט-אט מסתבר שאין תחליף לספסל הישיבה. כן, הספסל המיתולוגי הקשה, או בימינו כסא התלמיד ב'זאל', אל מול גמרא וחברותא.
והילד-ה'תמים' מתחיל 'לטפס על הקירות'. עד מתי? מה עושים יום שלם?
תבוא האם היהודייה ותאמר: הבן שלי יושב בחדרו ולומד יומם וליל, בדיוק כמו בישיבה. קם בשש בבוקר, רץ למקווה עם המגבת על הכתף, מתיישב ללמוד מאמר חסידות כדבעי, ואז רץ להתפלל במניין הראשון. לאחר מכן הוא חוזר, לחדרו מוגשת ארוחת בוקר ישיבתית, והוא משם טס לסלון, שולף את הגמרא ולומד שעתיים. 'סדר ראשון'. יש לו שאלות? מעולה. יש ר"מ זמין לשאלות בטלפון. ככה בדיוק כתוב בדף הקשר הישיבתי.
אז מה לעשות, אצל מרבית הבחורים זה לא קורה. אין 'וועקער', בחור שיעיר את הבחורים בפנימייה, ההורים כבר מזמן סיימו את 'חופשת קורונה' ובשעה שמונה כבר בדרכם לעבודה ולעמל יומם לאחר שסידרו את הקטנים במעון, בגן או בכיתה א'.
ומה יעשה הבחור שהשיגרה והחופש הכפוי אוכלות בו בכל פה?
כהורה, אני נדרשת לשלם מידי חודש שכר לימוד (כמעט) מלא. אין טענות לאף אחד, אך השאלה שאני רוצה לשאול, או נכון יותר לזעוק: האם הישיבות שלנו עושות כל מה שלאל ידן לעשות במצב הנתון?
נכון, יש בעיות עם מימוש תנאי 'קפסולות' בישיבות של מאות בחורים, אז אין אפשרות לפנימייה. אז למה מחכים? לצד פתיחה של אולם הישיבה לאלו שגרים קרוב, אפשר להקים 'ישיבות איזוריות', בבתי כנסת של יישובים קרובים ובכך לתת מענה לאלו שגרים רחוק יותר מהישיבה.
נניח שבכפר חב"ד יש ישיבה, והיא פתחה את שעריה רק לכפר חב"דים. ומה עם אלו שמתגוררים בצפון, ואלו שבדרום? נניח שמגדל העמק מתמודדת בדיוק עם אותה הבעיה. למה לא לפתוח סניף ישיבתי לתלמידי ישיבה מכפר חב"ד במגדל העמק, עם משגיח מהישיבה בכפר חב"ד, ומנגד לפתוח בכפר חב"ד סניף ישיבתי שיכלול את אלו שגרים במרכז ולומדים במגדל העמק, עם משגיח מישיבת מגדל העמק?
הבעיה מכה בנו, במיוחד בחסידי חב"ד. אני מאמינה שבזרמים אחרים הבעיה פחות בולטת, כי הם פועלים כחטיבה אחת. איך יתכן שכל ישיבה אצלינו פועלת בצורה עצמאית ולא מתואמת עם האחרות?
בחלק מהישיבות לא חזרו ללימודים סדירים, וממשיכים עם ה'למידה בטלפון'. באחרת, לומדים רק ב'זאל', מי שגר ברדיוס סמוך. בישיבה שלישית, יש 'קומבינציה' של 'קפסולות', למידה מרחוק, וקייטנה יומית. רחמנות על הר"מ. מסיים שיעור בטלפון ורץ למסור שיעור בכיתה. מי יכול לעקוב בכלל אחרי כל תלמיד במצב כזה?
אומר כאן משהו לא פופולרי: אולי ה'פוליטיקות' והחשיבה הישנה והקלוקלת של אגו "של מי הישיבה הכי טובה" - היא זאת שמונעת 'לצאת מהקופסה' ולמצוא פתרונות משותפים? אולי התחרות היא שמונעת הידברות משותפת? אולי החשש (המופרך) שאוי ואבוי אם בחורים מישיבה פלונית, ישבו לצד בחורים מישיבה אלמונית ש'פחות נחשבת' וייגרם בכך 'קלקול' (ח"ו)?
כולם 'תמימים' של הרבי ותלמידי תומכי תמימים באותה מידה. אולי המצב הזה הלא מוכר, המוזר, דווקא בא ללמד אותנו משהו? לצאת מהקופסה, מההגבלות והמגבלות?
לא באתי כאן להתלונן, אלא לזעוק זעקה אחת פשוטה: עזבו רגע את כל ה'פוליטיקות' והתאחדו למען ילדינו. השנה תיכף מסתיימת, ואם בנינו לא יחזרו לתלם בהקדם, יהיה אפשר כבר לדבר על השנה הבאה.
אם מודאגת.
אנחנו עלולים לאבד אותם בני בישיבה גדולה הגיע הביתה אחרי פורים וישב ולמד בשקידה עצומה אבל אחרי פסח זה נפסק הבחור עלול להידרדר רוחנית.
אם יש מישהו שאכפת לו מתומכי תמימים שיעה מעשה
חייבים להתעורר!!!
האם הנהלות לא רוצים לפתוח את הישיבה?
מה הקשר במלחמה איזה ישיבה יותר חשובה?
הרי משרד הבריאות ומשרד החינוך נלחמים ביניהם ואנו סובלים.
הגיע הזמן להפסיק להוקיע את עצמינו.
רק היום שמענו בתקשורת שהישיבות וועד הישיבות מתרעמים אל אי פתיחת הישיבות.
ערב חג השבועות קצת אהבת ישראל ואהבת המוסדות לא יזיק!!!
התקופה הזאת קשה מבחינה כלכלית לכולם. אולי בטרם יפעלו בבית דין ליוזמות גרנדוזיות של אחדות ופיוס בינלאומי ידאגו לפסוק בנוגע לתשלומי שכר הלימוד כפי שעושים בתי הדין הרבניים בכל ריכוז חרדי.
איך קרה שראשי הקהילות לא נתנו דעתם על המצוקה של הבחורים? זו הרי יכולה להיות בכיה לדורות, המצב שלהם מתדרדר בתקופה הזו!!!
הרעיון לפתוח ישיבות אזוריות עלה גם בראשי, איך אף אחד לא חושב על זה? המסגרת הזו יכולה להיות פתרון זמני מצויין. חבל מאד שהרבנים לא מתאחדים כדי למצוא מענה למאות הבחורים.
לא כל ישיבה יכולה להכיל הרבה בחורים, אז מיד היא חייבת לדאוד לבחורים שלה, אז למה מיד להחליט שהכל קשור לפוליטיקות? וחוץ מזה שיש ישיבות שנפתחו בשביל כלל התלמידים.
ישיבות אזוריות זה באמת פיתרון מצוין. יש לציין שבערד עושים ישיבת בין הזמנים לבחורים עם מלגות כספיות וזה הולך ממש ממש טוב! יישר כח למארגנים!
האמא אינה ממורמרת, היא דואגת, היא אחראית, היא אמא למופת שזועקת זעקה משותפת לכל האמהות.
הבחורים ללא מסגרת כבר כמעט 3 חודשים, זה לא דבר של מה בכך. אף אחד לא מאשים את הצוות בישיבה. להפך, רובם עושים למען הבחורים ככל יכולתם. אבל יש כאן מקום לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא דרך למנוע את הנזק על ידי שיתוף פעולה כלשהו.
מה זאת אומרת 'להסביר להורים במה הם טועים'?
יש כאן ענייני נפשות!!
אכפת לנו מהבחורים שלנו!!
יש הרגשה של שאננות בקרב ההנהלות או שמא פועלים ואנו לא יודעים ואזי מותר לנו כהורים לשמוע מה נעשה.
השיעור ברמקול וכולם מקשיבים.
הבן שלי מאוד מחובר לרב שלו, למה לפרק את הכל ולעשות כל מיני "ישיבות בכאילו"?
אני מבינה מהבן שלי שרוב התלמידים משתתפים בשיעורים, אז איזו הצדקה יש לפרק את זה?
בין כך עוד כמה זמן יבטלו את ההגבלות וכולם יחזרו לישיבות כרגיל.
בישיבה של הבן שלי כל הזמן מעדכנים מה קורה ומתי חוזרים וכו'.
זה מאוד קל להתלונן ולפרסם מכתבים, במקום פשוט להתקשר להנהלת הישיבה ולשאול אותם.
ההנהלות מעוניינות לפתוח את הישיבות לא פחות מההורים משרד הבריאות פשוט לא מאשר!
הוא מאשר רק את מבנה הקפסולות שבמרבית המקרים זה יביא יותר נזק מתועלת בהרבה מובנים למי שמכיר את התנאים!!!
ישיבות חב"ד לא מופלות לרעה ההוראות הן אחידות לכל הישיבות! אולי יש ישיבות (כגון הפלג וכדומה) שמצפצפות על ההנחיות.
אולי יש לפנות לנציגות החרדית שתעשה משהו בנידון!
לפני שאנחנו מאשימים את עצמנו באו נבדוק את העובדות....
זו רק דעתי; מה דעתכם? =>