המיזם שחרך רשתות חברתיות ושיחת היום בקרב סטודנטים
בנימין ליפקין
זה היה בערבו של יום שני, אור לכ"ה באייר. הקומה השנייה של מגמת המוזיקה במכללה האקדמית קריית אונו רחשה ככוורת. במרחקים ראויים, בהתאם לכל תקנות הקורונה, וכשפניהם עטויות מסכות, התכנסו באולם גדול ורחב ידיים ראשי כל אגודות הסטודנטים בארץ לצד שלוחי חב"ד בקמפוס, לערב מיוחד שלא מן המניין.
במשך שעות ארוכות הם ישבו וצפו במאות הצעות ויזואליות שנשלחו בימים האחרונים לכתובת וירטואלית מיוחדת שהושקה לשם כך. מדובר במיזם משותף של חב"ד בקמפוס ואגודות הסטודנטים שנועד למנף את המצוקה שהתרחשה בתקופת הקורונה לטובת פעילות חסד גרנדיוזית, כזו שטרם נראתה במחוזותינו, ואשר תקיף מעגלים רחבים של סטודנטים שיירתמו לטובתה ולמענה.
הסיפור הזה הפך מהר מאוד לנושא הכי מדובר בקרב אלפי סטודנטים בכל רחבי הארץ. וזו בשורתו: מיזם משותף של חב"ד בקמפוס ואגודות הסטודנטים מזמין את הסטודנטים להציע יוזמות חברתיות לטובת הציבור בסכום של 100 אלף ש"ח ובהשתתפותם הפעילה של לפחות אלף וחמש מאות סטודנטים שיטלו בהן חלק.
חבר השופטים מורכב מהשלוחים של חב"ד בקמפוס ונציגי אגודות הסטודנטים. שלושת הסטודנטים שיקבלו את הציון הגבוה ביותר יזכו במלגה אישית של אלף דולר. על מנת להשתתף, אמורים היו הסטודנטים לשלוח את הצעותיהם המתומצתות בסרטון של דקה אחת.
כל הנהרות הולכים אל הים
על גבי מסך ענק מוקרנים בזה אחר זה הסרטונים. לכל אחד מהם יש מספר והשופטים מדרגים אותם בהתאם לשביעות רצונם. יושבים כאן האריות של אגודות הסטודנטים, נותני הטון במכללות ובאוניברסיטאות בארץ. הם חולקים עתה את אותו אולם ואת אותה כנות כוונות עם שלוחי חב"ד בקמפוס. המטרה המשותפת זהה לחלוטין: להביא לעולם טוב יותר ולרתום לשם כך כמה שיותר סטודנטים.
השיחה הקולחת, הברק בעיניים, הניתוח המשותף של כל אחד מהסרטונים – יותר משלוש מאות רעיונות הוצגו שם בזה אחר זה; ואיש לא התעייף – העניקו לאורח כמוני עדות מוחשית ובלתי אמצעית על החריש העמוק שביצע מפעל כמו חב"ד בקמפוס בתוככי עולמם של הסטודנטים.
עצם העובדה שחב"ד בקמפוס חתומה בו זמנית על מיזם כלל ארצי עם אגודות הסטודנטים מעידה על האינטגרליות של השלוחים בחיי האוניברסיטאות והיותם לכתובת הטבעית, הטריוויאלית, המובנת מאליה של מיזמים כמו אלו. אי אפשר היה שלא להתרשם מההערצה הבלתי מסויגת של ראשי האגודות – דעתנים, מבריקים, שופעי אנרגיה וכריזמה בלתי נלאות – כלפי השלוחים שלהם. הם רואים בהם מנהיגים, הם מביטים עליהם כמורי דרך, הם מתייחסים אליהם כעמודי אור שהולכים לפני המחנה.
אגב ההצבעה שלשמה התכנסנו, צדות עיניי מחזות שרק מי שנקלע למקום הזה ולבו ער למה שמתרחש בו יכול להבחין בהם. בפאתי הקהל ניגשת סטודנטית לשליח ומספרת לו בהתרגשות כי "השבת האחרונה הייתה השבת החמישית ברציפות שאותה שמרתי מהתחלה ועד הסוף".
הוא מגיב באצילות נרגשת והיא מוסיפה ומפרטת: "אחרי שהייתי בבית שלכם פעם אחת, החלטתי שגם אני חייבת לנסות את הטוב הזה. בהתחלה הפסקתי רק לעשן בשבת אבל אחר כך החלטתי שזה לא זה. חמש שבתות אני כבר שומרת. בשבת האחרונה הרבה חברים הלכו לים אבל אני אפילו לא קינאתי בהם. לי היה טוב כמו שאף פעם לא חוויתי".
כמו לא היה די בעצם הווידוי המפעים הזה, מצווה גוררת מצווה: רגע לפני שתשוב למקומה להמשיך ולנקד את ההצעות השונות, היא שחה לפי תומה: "זה משפיע. גם אמא שלי בזכותי הפסיקה לעשן בשבת".
בפינה אחרת של האולם אני רואה התייעצות בה נוטלים חלק הרב משה שילת, מנהל חב"ד בקמפוס, שליח באוניברסיטה במרכז הארץ ושניים מראשי אגודת הסטודנטים במקום. הדיון מתקיים לבקשתם של האחרונים: הם מבקשים לעשות הכל על מנת שהשליח האהוב והנערץ ימונה לרב הקמפוס. עיניי ראו ולא זר כיצד תהליך כזה מתחיל להתרקם מיוזמתה האישית, הפעילה והדומיננטית של אגודת הסטודנטים. אם תרצו, אין זו אגדה.
כל רעיון נבחן בשימת לב
השיפוט של כל אחד מהסרטונים נעשה בחדות ובבהירות, כל אחד ממלא בצורה מקוונת שמוזנת מיד למחשבים את הציון שהוא מעניק, אך בד בבד מתפתחת לבה בוערת של דיונים.
ככל שנוקפות הדקות וההצעות עולות ונצפות, אי אפשר שלא לשים לב לתופעה שצפה ועולה מהן: הסטודנטים אמנם חיים בעולם הקרייריסטי המצפה להם מעבר לפינה, אך בקרבם בוערת רגישות יוצאת מגדרה כלפי הזולת. זו מוצאת את ביטויה, לפני הכול, לאוכלוסיית הזקנים והקשישים בישראל. אינסוף הצעות מקוריות, מגוונות ועמוסות ברצונות טובים מתועלות לרווחת הקשישים בישראל, שניצבים בימי הקורונה במעגל הראשון של הנפגעים בהיותם מחויבי הבידוד האבסולוטי.
"כל רעיון נבחן בשימת לב": המיזם החברתי
כמו בכל פעולה, קטנה כגדולה, של חב"ד בקמפוס לא מדלגים על שום פרט. אנשים פרשו למשך שעות מכל עיסוקיהם והרחיקו לקריית אונו כדי להתרכז במשימה שכל כולה טוב וחסד – ואיש אינו מקל ראש בכך. לכל אחד מוגשת פנחת פירות טרופיים עסיסיים, בהגשה אישית והרמטית, כיאה לימי קורונה, שבה הכל חייב להיות סטרילי, היגייני ונטול כל מגע זר.
בשלב מסוים, לאחר שעתיים תמימות של ניתוח סרטונים שהם פרי עמל של סטודנטים מכל רחבי הארץ, נרשמת הפסקה לטובת סעודה של ממש. גם כאן מוגשים לנוכחים מגשים אישיים ומחוממים הכוללים ארוחה בשרית ומזינה היישר מקייטרינג ריבקין עם כל הסכו"ם הנלווה לה לצד פחית שתייה.
בשעת ערב מאוחרת, כשכל האורות במתחם כולו כבים, עולים לשלב הגמר 14 ההצעות המקוריות ביותר. כבר למחרת משוגרת לכל מציעי הרעיונות שלא העפילו לשלב הגמר, הודעה לבבית מיוחדת שבה מובעת הערכה לעצם ההירתמות, הוקרה לרעיון המקסים, תשורה בדמות ספר תהילים אמנותי, הדור ויוקרתי והבעת תקווה כי הרעיון ימומש.
בשלב הבא מוצגות 14 ההצעות המובילות לכל ציבור הסטודנטים בכל אפיקי המדיה הווירטואלית של חב"ד ואגודות הסטודנטים. הסטודנטים נקראים להצביע לרעיונות. מעמד הגמר אמור להתקיים בשבוע הבא בו ייבחרו שלוש ההצעות הנבחרות בשקלול של 50 אחוז מתוך כמות ההצבעות החיוביות ("לייקים" בשפת הרשתות החברתיות) ו-50 אחוז נוספים בהתאם לשיקול דעת השופטים.
לב הסטודנטים יוצא לקשישים
בשורות הבאות נעקוב אחר הרעיונות השונים ונעניק להן הצצה בלתי אמצעית.
כזה הוא רעיון מקסים של שירלי קליפה, סטודנטית במכללה האקדמית אשקלון. שם המיזם שלה הוא "מבשלים שבת ביחד". לדבריה, מדובר במיזם שיאפשר לנו להגשים שתי מטרות בבת אחת: זמן איכות עם אוכלוסייה מבוגרת ועזרה כספית לסטודנטים.
הרעיון פשוט ויפה: ליצור זמן איכות משמעותי בו סטודנט ומבוגר נפגשים אחת לשבוע ביום שישי ומבשלים יחד ארוחה לשבת. בכל יום שישי יגיעו הסטודנטים לבית המבוגר, עם מצרכים שארגנו כמה ימים מראש ע"י חב"ד, ויבשלו יחד עם המבוגר תבשיל לכבוד שבת. הסטודנט יתרום ממרצו, המבוגר מסודות הבישול שלו ושל העדה שלו, והתוצאה: טעימה ומלכדת.
במהלך הפעילות המשותפת יעלו הסטודנטים תמונה משותפת באינסטרגם של חב"ד בקמפוס. התקציב של המיזם יתחלק בין כספי רכישת המצרכים, לבין המילגה שיקבל כל סטודנט בהשתתפות בפרויקט.
מיזם נוסף של סטודנט העונה לשם יהונתן ינון קיבל את הכותרת "צועדים יחדיו". המיזם מציע מפגש לא פורמלי בין קשישים וסטודנטים באזור מגוריהם באמצעות טבע, תקשורת בין אישית קרובה ומוזיקה. בתכנית נאמר כי הסטודנטים יהיו מחויבים: להתקשר לפני כל שבת וחג לקשיש באזור לימודיהם שהם אחראים עליו, לצעוד עמו באחד משבילי ישראל וכן ללכת ולשמח פיזית בבתי אבות או בבתי הקשישים, אחת לחודש.
התקציב יוקדש לשכר הלימוד של הסטודנטים ולמימון הטיול המשותף אחת לחודש.
גם אוריאל זבירין מאוניברסיטת חיפה הציע מיזם שמתייחס אל האוכלוסייה הבוגרת בארץ. המיזם שלו, איך לא, נקרא "והדרת".
והוא הולך בגדול: להצעתו אלף סטודנטים וסטודנטיות יבקרו אלף קשישים וקשישות. הם יפתיעו אותם ב'גיפט קארד' טעון מראש, ילמדו אותם להשתמש במחשב על שימושיו התקשורתיים ולסיום - ישתפו את שאר המשתתפים בתכנים מעניינים ובחוויות מתקופת הסגר. "לוותיקים שאין ברשותם מחשב או טאבלט – נשיג בעזרת תרומות מחברות גדולות או עמותות", מציע זבירין.
כשהוא נשאל למה שסטודנטים עמוסים ירצו לעשות כזה דבר? הוא משיב בחינניות: "ראשית, יותר כיף לתת מתנה מאשר לקבל. שנית, כל סטודנט נכנס להגרלה של 500 ש"ח במחוז הפעילות שלו". ויש לו כמובן תכנית מפורטת למימוש תקציב 100 אלף השקלים במיזם.
ההצעות המקוריות ממשיכות להיות מתוך דאגה כנה ומרגשת לאוכלוסיית הבוגרים. שרה לאה רודין היא דוקטורנטית שנה ראשונה באוניברסיטת בר אילן. "הרעיון שלי הוא לתת מענה לפנסיונרים ומבוגרים שיהיו חייבים להישאר בבית בבידוד יחסית לזמן רב, עד מציאת חיסון נגד קורונה".
לדבריה, "לעיתים קרובות אנשים בגיל השלישי, אחרי שיוצאים לפנסיה, יכולים להרגיש חוסר משמעות בחיים. עם הקורונה, המצב הרבה יותר קשוח כי כבר חייבים להישאר בבית, ולהתבודד מרוב הפעילויות שלהם והקרבה לחברים, ילדים ונכדים".
הרעיון שלה הוא השקת אפליקציה או תוכנה שמקשרת בין קשישים בארץ לבתי ספר בחו"ל: להעניק לתת הזדמנות למבוגר ללמד, דרך זום או סקייפ, כיתת ילדים בחו"ל, עברית, שירי ארץ ישראל או סיפורים. שני הצדדים יוצאים נשכרים: המבוגר חש שהוא תורם וגם נפגש, גם אם וירטואלית, עם צעירים וסקרנים ואילו הם עצמם רוכשים ידע ממנו.
התכנית היא ש"סטודנטים בארץ ישמשו כחלק מאוד חשוב בתהליך - ליצור קשר בין המבוגרים לבתי הספר בחו"ל, ולעזור לקשישים לנהל את הטכנולוגיה".
ציפי שאער מהמכללה האקדמית קרית אונו קראה למיזם שלה "לתת זה לקבל". לדבריה, "ארגונים רבים דואגים לרווחתם הפיזית של המבוגרים הבודדים, אך מה עם הנפש? המיזם 'לתת זה לקבל' נועד להעניק מקום של כבוד, הערכה ושייכות לוותיקים שחיים בינינו ולחבר בין סטודנטים מתנדבים לאנשים מבוגרים שחיים לבד".
המיזם המקורי בנוי משני חלקים: "הפקת ספר של העצמה אישית שבנוי משיעורים קצרים לחיים אותם נאסוף ממבוגרים בודדים. את הספר נשיק בערב הוקרה מיוחד בו אותם מבוגרים יהיו אורחי כבוד". יש לה גם רעיון איך לשווק וירטואלית את הספר.
בנוסף היא מציעה "פיתוח אפליקציה שתהפוך את שמירת הקשר עם המבוגרים שמבלים ימים שלמים לבד לקלה ופשוטה יותר: סטודנטים מתנדבים יוכלו להיכנס ליישום ולאתר מבוגרים בודדים בקרבתם שמעוניינים שיארחו להם חברה או ישוחחו עמם בטלפון. המתנדבים יוצרים קשר עם אחראי האזור והוא מתווך בינם לבין המבוגר".
לכו והתפרנסו זה מזה
ויש גם מי שחשבו על התועלת של הסטודנטים עצמם. יובל ואקי, מהמכללה הטכנולוגית באר שבע, מציע רעיון שזכה לכותרת "המחשבייה". במילים פשוטות זו ספרייה להשאלת מחשבים, אך הפירוט שלו שאפתני יותר: "בעזרת פרסום וקמפיין שיווקי נגייס מספר רב של מחשבים ישנים שאינם בשימוש, כתרומה או במחיר סמלי. הסטודנטים יתנדבו לאסוף את המחשבים מהתורמים למספר נקודות מרכזיות שנקים ברחבי הארץ. במקביל נגייס סטודנטים עם ידע במחשבים שיתנדבו לתקן את המחשבים הניידים ולהשמיש אותם תמורת מלגה סמלית.
"לאחר מכן, נפתח בכל הקמפוסים בשיתוף אגודות הסטודנטים, קו להשאלת המחשבים הניידים תמורת דמי רצינות (שקל ליום). וגם השקל הזה יעבור לסבב הבא לגיוס ולתיקון חדש. כך ניצור מצב שבו נוכל להשאיל מחשב לכל סטודנט שאין בהישג ידו לקנות וכן ניתן מלגות לאותם סטודנטים שיעזרו בתיקון המחשבים".
אסף אמזלג מהבינתחומי בהרצליה חשב על לא פחות מסטארט-אפ חברתי אקולוגי שלו הוא מעניק את השם "קיימא". לדבריו, "תעשיית האופנה היא התעשייה השניה בגודלה בזיהום כדור הארץ. היא מייצרת פסולת ומשפיעה באופן ישיר על ההתחממות הגלובלית. כל זה בעקבות תרבות צריכת בגדים מוגזמת".
הפתרון שהוא מציע לתופעה: "להפוך כל ארון בגדים לעסק מצליח. לכל אדם יש לפחות שמונה פריטים בארון שהשימוש בהם נגמר. שמלות ערב, בגדי מעצבים, חליפות וגם בגדי יום יום. בלחיצת כפתור ניתן יהיה לצלם את הפריטים שלא בשימוש, להשכיר אותם לתקופת זמן מוגבלת לאדם אחר לפי מידה, דירוג ומחיר הגון ולקבל אותם בתום תקופת ההשכרה עם שליח לאחר ניקוי יבש, עם עוד כסף בכיס".
הוא משוכנע כי "הסטארט-אפ יתן מענה לאנשים בחברה הישראלית גם להתחדש בבגדים, גם לייצר הכנסה נוספת ללא מאמץ וגם לתרום לחברה ולסביבה".
תומר לוקר ורז עוזרי, סטודנטים להנדסה מאוניברסיטת בר אילן, מספרים כי בתקופה האחרונה הם מצאו עצמם עם זמן עודף. "חיפשנו איפה להתנדב, ולא מצאנו מקום מסודר שנתן לנו מענה". מכאן נולד המיזם שלהם שעונה לשם "ביחד".
המטרה פשוטה: "לתת מענה לכל אדם שצריך עזרה, בתחומים רבים ומגוונים, ולכל אדם שמחפש איך לתת מעצמו. מטרת האפליקציה שלנו היא ריכוז תחומים רבים של התנדבות במקום אחד, כגון גמ"חים, עזרה למבוגרים, עמותות, וגם עזרה הדדית אנושית במהלך היום יום".
והנה הדוגמה מהחיים: "אם אני הולכת לעשות קניות, אני יכולה להיכנס לאפליקציה לפני, לראות אם יש מישהו באזור שלי שזקוק למשהו, ולעזור במה שצריך. מעבר לאנשים שרגילים להתנדב ביום יום שלהם, נפתח מערכת חיזוקים חיוביים כדי לגרום לאנשים רבים לקחת חלק, ולרצות להתנדב אפילו יותר".
"אם נזכה בהזדמנות לממש את הרעיון שלנו דרך הפרויקט של חב"ד, נשתמש בכסף לצורך בנייה ועיצוב של האפליקציה, שיווק נכון של המוצר, ותחזוקה של האפליקציה בתחילת דרכה. אנו מקווים שתעזרו לנו להגשים את הרעיון שלנו, ושנוסיף אור לעולם ביחד", הם מציינים.
והנה רעיון מקסים של דוד טולידנו מקמפוס תל חי. למיזם שלו הוא קרא "ארגז כלים" וההצעה שלו: כל שליח חב"ד בקמפוס או חבר באגודת הסטודנטים מקבלים ארגז כלי עבודה. כל סטודנט שרוצה לתקן, להתקין או לבנות משהו יוכל לשאול את הכלים. את התשלום על ההשאלה הוא ישלם על ידי עזרה בתיקון, התקנה או בנייה אצל קשישים בעיר שזקוקים לעזרה ולא יכולים לעשות זאת בעצמם או לשלם לבעל מקצוע. את פניות הקשישים ירכזו השלוחים של חב"ד בקמפוס ואגודת הסטודנטים.
סטודנטים למען מצויני ישראל
וכזו היא הצעתו המרגשת והנוגעת ללב של נדב אלבז. "זכיתי להציג בפניכם את המיזם החברתי הראשון מסוגו. עם הרבה צניעות ועשייה חשובה. איני מתחרה באף אדם או במיזם מסוים אלא מציג את החזון, מיזם שאני רואה בו לנכון שצריך להישמע ולהשמיע".
"התקופה הזו", הוא מוסיף ומקדים, "לימדה אותנו רבות אודות מעשינו - בעיקר בעולם הנתינה והקבלה. שאדם ללא נתינה אמיתית ומהלב - יש בו חסר".
סטודנטים למען מצוייני צה"ל. אחת הכרזות
וכזו היא ליבת הרעיון: "כחלק מקהילה גדולה של פצועי צה"ל, מצוייני צה"ל כפי שאמר הרבי מליובאוויטש, שירתתי כעשור בצה"ל ואני עדיין משרת כקצין במילואים. אנו מבינים שבתוך הקהילה הישראלית ישנה קהילה של נכי צה"ל, פצועים אמיתיים שאין להם היכולת לקום ולחפש, לקום ולעשות, לקום ולהתפרנס ואף לכלכל את עצמם ולבצע פעולות פשוטות של קניית מזון ועוד.
"הכסף שנקבל, הינו כסף שיהיה רק לטובת אותם מצוייני צה"ל, לטובת מרווח נשימה, ציוד ומזון שיגיע עד אליהם. הסחורה והציוד יגיעו דרך אגודת הידידים של נכי צה"ל ודרך בתי הלוחם באזורי הארץ".
והנה עוד אוכלוסייה שכדאי וגם צריך לעזור לה. טטיאנה חנימו מאוניברסיטת תל אביב מציעה, כמה פשוט, "עזרה לכל יולדת" ('שפרה ופועה' כבר אמרנו?). והיא מסבירה: "הקורונה פגעה בהמון אוכלוסיות, כולם מדברים על לסייע לאוכלוסיית הקשישים, העסקים הקטנים, העצמאיים, אבל היי, מה עם היולדות הטריות? לידה איננה דבר פשוט, ובטח לידה בצל הקורונה. מטרת המיזם שלי היא לסייע ליולדת הטרייה בארוחות, מוצרים לתינוק, עזרה בעבודות הבית ומתן תמיכה ואוזן קשבת".
מה יעשו המתנדבים במסגרת המיזם? "יתפעלו הכל, החל מקניית המצרכים עבור הארוחות, הכנת הארוחות, אריזת מארזי שי ליולדת ועוד. בנוסף, מערך המתנדבים ידאג להעסיק את הילדים האחרים בפעילויות ומשחקים, והמתנדבות יכולות לספק תמיכה ואוזן קשבת ליולדת, שירותי בייביסטר וטיפול ביילוד".
מה נעשה עם הכסף? שואלת חנימו ומשיבה: "נבנה אפליקציה תפעולית לאיתור יולדות ושידוך עם מתנדבות לפי אזור מגורים; נקנה מצרכי מזון לארוחות, ומוצרי טיפוח לחבילות שי; נקנה ציוד ראשוני לתינוק חדש כמו עריסה, עגלה, בגדים וכו'; נקנה משחקים וצעצועים להפעלת יתר הילדים". כך נדאג לחזק את היולדות, לחזק את דור העתיד ולנצח את הקורונה. מקסים.
אחרי קשישים, 'מצוינים' ויולדות, בא גם תורם של ילדים חולים ל"ע. עטרה בן חיים ורותם רחמים מאוניברסיטת חיפה מציעים מיזם שבו משמחים ומייצרים ערך עבור ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם.
והם מסבירים: "מחלת הסרטן היא מחלה כרונית המרחיקה את הילדים החולים באופן קיצוני מחבריהם ומהמסגרות השונות. תחושות הפחד והבדידות מתחזקות, והם זקוקים לפעילות שתפחית את תחושת המצוקה הנפשית והבדידות אותן הם חווים, במיוחד בתקופה זו".
תפקידם של הסטודנטים המתנדבים במיזם יהיה: "יצירת מפגשים בין ילדים חולים שונים בבתים, בגינות, מרפסות, מקומות סגורים, סטריליים אשר מותאמים עבורם, בשתי צורות שונות של מפגשים. פעילות פרטנית ופעילות קבוצתית".
לדבריהם, בזכות התקציב יתאפשר לארגן סדנאות מותאמות ומהנות עבור אותו הילד או הקבוצה. בנוסף ניתן לארגן ערבי שיא עם מפעילים חיצוניים, לשמח ילדים בימי הולדתם, להקל על ההורים בפינוקים קטנים עבורם כמו קוסמטיקאית וכדומה.
"המיזם ישמח את הילדים החולים, יקרב אותם גם לאחיהם אשר לרוב בשל המצב המורכב הם רחוקים, יעניק להורים מרחב לנשימה ולעיסוק בשגרה, יסייע לעסקים שונים להתפרנס ויעניק לנו הסטודנטים חוויה משמעותית ואמיתית".
ומי אמר קורונה ולא דיבר על בעלי העסקים שנפגעו. הנה הצעתו של מתניה זילברברג, סטודנט למשפטים במכללת ספיר, המציג את מיזם 'שכן', שלדבריו "מסוגל להציל את כל העסקים הקטנים ברחבי הארץ בלחיצת כפתור אחת".
המיזם שלו מציע "פרסום חינם לעסקים קטנים על מנת להקים אותם בחזרה על הרגליים לאחר תקופת הקורונה. המיזם מבוסס על יצירת אפליקציה שבה עסקים קטנים יפתחו פרופילים, ואנחנו נשתף אותם בכל הרשתות החברתיות".
"נשמע פשוט?", הוא שואל ומשיב: "זה באמת פשוט, כי אנחנו מנצלים את הכוח העצום הקיים ברשתות החברתיות. כולנו כבר נמצאים שם, אז רק צריך לשתף. זה מינימום מאמץ ומקסימום תוצאות.
"כדי שהמיזם יעבוד כולנו צריכים להפיץ את האפליקציה עצמה במעגלים המשפחתיים והחברתיים שלנו. כמו כן מתנדבים יצאו לרחובות בכל רחבי הארץ ויתלו פליירים על בתי עסק קטנים ולוחות מודעות. מתנדבים נבחרים יהיו בתפקיד רכזים שיאשרו פרופילים באפליקציה וינהלו אותה".
כוח אדיר של טוב
למקרא כל היוזמות המרעננות הללו, שנבחרו לעלות לשלב הגמר מתוך למעלה משלוש מאות הצעות מגוונות ומקוריות, אי אפשר שלא להתפעם ולהתרגש.
בראש ובראשונה, התחושה הטבעית המבעבעת היא: מי כעמך ישראל. כל כך הרבה פעמים אנו נתקלים במרירות על ירידת הדורות, על הצעירים המנותקים בישראל, על ההתבהמות ועל הבורגנות הפושה בחלקים רחבים בעם. לפנינו ניצבת מראה הפוכה, חיובית ובוהקת העולה כפורחת מתוך עתודת המנהיגות החברתית והציבורית של ישראל מחר ומחרתיים. צעירים שאפתנים שכל עתידם לפניהם יושבים ומוגיעים את מוחם כיצד יוכלו להוסיף באהבת ישראל ולהטיב יותר עם הזולת.
אי אפשר שלא לראות כאן את התרומה הכבירה של חב"ד בקמפוס – מפעל אדיר שחדר ללבבותיהם של מאות ואלפי סטודנטים מכל הגוונים והמעמדות בארץ כולה ותיעל את היצירתיות המחשבתית שלהם לעשיית טוב וחסד.
כמו מאליהן צפות ועולות בעוצמת יפעת מוחשיותן של תיבותיו הקדושות של פרק ל"ב בתניא קדישא. וכה כותב רבנו הזקן: "לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה. וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. והן לא – לא הפסיד שכר מצוות אהבת ריעים".
15 המיזמים של הסטודנטים:
מאפשרים לכם לקבל
