מאמר שנכתב לפני כמה שנים אחרי חג הפסח בהנובר. 
לזכות ולרפואתו השלמה והקרובה של השליח להנובר, הרב בנימין בן פייגל.

"בדיוק כעת, בשעה הזאת, שכבתי על הרצפה כשאני חצי מת. לא ידעתי האם אני עדיין נמצא בעולם הזה או שכבר עברתי לעולם האמת"...
ליל-שבת של שבת חול המועד פסח, בסעודת ליל-שבת בבית חב"ד בעיר הנובר שבגרמניה. הנרי, או בשמו המקורי מוישה'לה, יושב ליד אחי, השליח לעיר, הרב בנימין וולף, והוא משתף את ציבור המתפללים בחוויות המזעזעות שעברו עליו, אז, בימים השחורים ההם.

מחר, ביום השבת, שהשנה חל בתאריך הלועזי של ה-15 באפריל, זה יום שחרור המחנה "ברגן-בלזן" בידי כוחות בעלות הברית, ובלילה שקדם לו, בשעות הללו לפני שבעים ושתיים שנה, הנרי-מוישה'לה שכב שם על רצפת הצריף באפיסת כוחות, לא בטוח בעצמו אם הוא חי או שכבר אינו בין החיים.

הוא נולד בראדום שבפולין ושתה את קובעת כוס התרעלה עד תומה. הוא איבד את הוריו ואת משפחתו, מלבד אחות אחת שנותרה בחיים. בעת שחרור המחנה הוא היה בגיל 25, וכיום הוא בן 97 והוא צלול וחד.

בהומור שחור ובזיכרון בהיר הוא סיפר את מאורעות הימים ההם, את מה שהוא חווה לא הרחק מכאן, מהעיר הנובר, את החוויות הקשות שלו בברגן-בלזן הממוקמת במרחק של פחות משעת נסיעה. 
וכשהוא מצביע על שעון הקיר המראה על כמעט חצות לילה, הוא סיפר לנו: "בדיוק כעת, בשעה הזאת, שכבתי שם על הרצפה, חצי מת"...

*
הנרי ניצל ממוות לחיים, קם מן האפר, וניסה לחיות מחדש. הוא התגורר בשטוקהולם, במנהטן, בארץ ישראל, בהנובר, שלח ידיו בעסקים שונים ועשה הון רב.

כשהוא ישב וסיפר את סיפורו, ישבתי והקשבתי לו, וחשבתי שהנה לנגד עיני קמה וניצבת הפטרת שבת חול המועד פסח, הפטרת "תחיית העצמות היבשות". הנה לפני התגשמות נבואת יחזקאל: "כה אמר ה' אלוקים לעצמות האלה, הנה אני מביא בכם רוח וחייתם, ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם".

אבל למרבה הכאב, אחי הרב בנימין סיפר לי, שהנרי לא ממש חזר לחיות במלוא מובן המילה. הוא אמנם חי בינינו, אבל נפשו נשארה שם, משהו ממנו מת שם במחנות ולא שב לחיות מחדש.

לא היה בו את הכוח הנפשי לקום ולשאת אשה, מעולם הוא לא הקים משפחה, והוא נותר מאז ועד היום ערירי בעולם.

*
כשיחזקאל הנביא מדבר אל העצמות, הוא מתנבא שהקב"ה יביא עליהם גידים ובשר, יקרום עליהם עור – ואחרי כל השלבים הללו, הוא גם ייתן בהם רוח, ואז הם יחיו. 

ללא ה"רוח", אין תועלת ממשית בגידים, בבשר ובעור.

ממשיכה ההפטרה ומספרת: "ויהי קול כהנבאי, והנה רעש, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו", יש קולות, יש רעשים, יש תזוזה. לאחר מכן אומר הנביא יחזקאל: "וראיתי והנה עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה", העצמות היבשות לבשו צורת אדם, הדבר כמעט מושלם. אבל העיקר חסר - "ורוח אין בהם". 

כדי שתהיה בהם הרוח, ישנה לכך נבואה נפרדת, נוספת: "ויאמר אלי, הנבא אל הרוח, הנבא בן אדם, ואמרת אל הרוח, כה אמר ה' אלוקים, מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו". רק לאחר שיחזקאל התנבא בנפרד על הרוח, או אז: "ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד".

ייתכן ויש קולות ורעשים שונים, "ויהי קול כהנבאי, והנה רעש", האדם נראה מושלם לגמרי, לא חסר בו אבר, אבל כאשר חסרה הרוח, כאשר "ורוח אין בהם" – אין אלו חיים אמיתיים.

כדי שתהיה רוח חיים באותה דמות שקרמה על עצמה עור וגידים – יש צורך בנבואה נוספת, בנתינת כח מיוחדת ונפרדת. הרוח אינה חלק מהמבנה הגשמי של בניית הגוף מחדש, היא נבואה נפרדת משל עצמה, רוח שמפיחה חיים ומשמעות בגוף שקם. 
אדם מסתובב יותר משבעים שנה, חי במקומות שונים בעולם, עושה עסקים ורווחים נאים, עובד קשה לפרנסתו, יש קול ויש רעש – אבל "ורוח אין בהם", משהו לא חזר לחיות בו. הוא אמנם העלה גידים בשר ועור, נראה כבן אדם שלם, אבל החיים, במובן המלא והאמיתי שלהם, אינם. רוח החיים חסרה.

*
במסכת סנהדרין (צב) ישנה סוגיא מרתקת אודות העצמות היבשות הללו, מי הם היו אותם עצמות, דעות שונות ישנן שם בגמרא. מלבד הדעות הללו, רבי יהודה סובר, שנבואה זו לא היתה על עצמות ממשיות, אלא זו נבואת-משל. לא היו עצמות שקמו לתחיה, אלא היה זה מחזה-נבואה-רוחני. 

בלשון הגמרא: "רבי יהודה אומר, אמת משל היה". וכהסברו של רש"י: "שהיה מרמז להם על הגלות – כאדם מת שחוזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות".

לעומתו, טוען רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שמאורע זה לא היה רק חזון נבואי רוחני, אלא  היה זה סיפור מציאותי שהתרחש כאן בעולמנו, הוא אומר: "מתים שהחיה יחזקאל – עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות".
באם נתבונן לרגע בדבריו של רבי אליעזר, עולה ההבנה הבאה: 

כדי לשלול את דעתו של רבי יהודה הטוען שהסיפור הוא משל בלבד, רבי אליעזר לא מסתפק בהודעה שהם "עלו לארץ ישראל". העובדה שאדם קם על רגליו – לאו דווקא שזה בניגוד להבנה שהנבואה היא משל בלבד.

ההוכחה שאותם מתים שהחיה יחזקאל אכן קמו לחיים במלוא מובן המילה, היא לא רק מכך הם "עלו לארץ ישראל" אלא מהעובדה שהם – "נשאו נשים והולידו בנים ובנות".

העובדה שהם הקימו משפחות, זו ההוכחה שיש בהם "רוח חיים". 
"חיים" במובן האמיתי שלו, הוא דבר שאין בו הפסקה, שיש לו המשכיות.

פעמים רבות הרבי הסביר בשיחות ש"מים חיים" אלו מים שאינם מפסיקים את מרוצתם אפילו לא פעם בשבע שנים, "חיים" זה דבר שפועם כל הזמן, שיש לו המשכיות, עתיד, חיים שיוצרים חיים ללא הפסק. 

ההוכחה שיעקב אבינו "הוא בחיים" – היא כיון ש"זרעו בחיים", כאשר יש לו צאצאים חיים.
כשיש פירות ממשיים של החיים, כשיש המשכיות – זו המשמעות האמיתית של חיים.
*
עם כל הכאב בשמיעת סיפורו של הנרי על מאורעותיו שם בברגן בלזן, הכאב התעצם מכך שלא הופחה רוח חיים של ממש בעצמותיו היבשות אחרי השחרור משם.

החיים שלו, במידה מסויימת, הינם כדעתו של רבי יהודה, "משל היה". 
אמנם הוא "עלה לארץ ישראל", העלה בשר גידים ועור, אבל לא התקיימו בו דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, לא היתה בו "רוח", הוא לא נשא אשה ולא נולדו לו בנים ובנות. 

הוא חי, אבל חייו חסרי חיים. אין לו חיים במובנם האמיתי, חסרה לו ההמשכיות, הבאת חיים חדשים.

*
בהתוועדות חסידית שישבנו יחד לאחר מכן, שוחחנו על סיפורו של הנרי, על העצמות היבשות של יחזקאל ועל העצמות היבשות של ימינו, העצמות מהשיחה של הרבי בשנת תשמ"ו. 

זכינו וברוך ה' יש לנו כמה וכמה שיחות וביאורים מהרבי על נבואת העצמות היבשות, החל מ'רשימה' חוברת ז', וכן שיחות שונות לאורך השנים – 
ואני יושב בהנובר, רואה את הקהילה הפורחת, יהודים שעד לא מכבר היו "עצמות יבשות", רוחניים או גשמיים, והנה קרמו עליהם גידים בשר ועצמות, והחידוש הוא, שלא רק יש בהם גוף אלא יש בהם גם רוח חיים, יש בהם חיים, חיוניות. "הולידו בנים ובנות", יש ילדים צעירים הבאים אל הבית חב"ד. יש המשכיות, דור המשך שצועד אחרי ההורים.

ואני יושב עם עצמי וחושב: ייתכן מצב שאני מרגיש בעצמי שאני חסיד של הרבי, לומד את תורתו, ממלא את הוראותיו, יש הרבה "רעש", יש "קול", ישנה תנודה של עצמות, "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו" - 
ייתכן אפילו שיש גידים בשר ועור, נראה שיש כאן חסיד, גוף שלם של חסיד מסתובב בעולם, ייתכן והוא גם מסתובב בעולם יותר משבעים שנה – 
אבל כל עוד אין "והולידו בנים ובנות", אם לא הבאתי "חיים חדשים", לא הבאתי עוד יהודי לרבי, לא יצרתי חיים רוחניים באדם אחר, לא נפחתי "רוח חיים" ביהודי אחר – 

אז אולי החסיד שבך הוא בסך הכל "אמת משל היה", אתה בסך הכל משל, משל על הנרי. כי אחרי הכל, מה ההבדל בינך לבין הנרי?
אם נביא לכך שיהיה "זרעו בחיים", שיהיו "חיים" אמיתיים, חיים של המשכיות, ב"זרעו", בפירות העשיה, "והולידו בנים ובנות" – 
או אז נזכה לראות במוחש גם ש"הוא בחיים" במובן הכי פשוט של המילה.