שלוחי "חב"ד בקמפוס" משתפים בחוויות
הסטודנט שהפך ל'תמים' מן המניין
הרב שניאור שמחה לנדא, השליח במכללת נתניה
אחד הסטודנטים שהשתתף בקורס שלנו אמר לי שיש לו חבר שרוצה לבוא לשבתון. אותו חבר נולד למשפחה חרדית ובגיל צעיר ירד מדרך המלך. הבעתי את הסכמתי להצטרפותו. הוא אכן הצטרף אלינו ועד מהרה התגלה כבחור תוסס שהוסיף הרבה לאווירה. שבת אחת הובילה לעוד כמה שבתות טובות.
בתחילת שנת הלימודים הוא עמד בדוכן שלנו מבוקר עד ערב, ובאותה שנה מספר הנרשמים לפעילות שלנו גדל, בזכות העבודה היסודית והמקצועית שעשה.
אחרי אותו שבוע אמר לי שזו פעם ראשונה שחווה מקרוב את השליחות הזו והוא בהתפעלות גדולה. הוא הרגיש צורך אישי ללמוד בעצמו ולדעת יותר על היהדות.
הצעתי לו לנסוע לישיבה במגדל העמק. הוא נהיה 'תמים' מן השורה, בחור חסידי שחוזר מאמרים בעל פה ומְקָרֵב אחרים. היום כשאני שולח סטודנטים אחרים לישיבה במגדל העמק, אני יודע שיש לי שם אדם שידאג להם וילווה אותם במסירות.
לפני כמה שבועות אותו בחור בא בקשרי שידוכין עם סטודנטית שהיא עצמה מקורבת לחב"ד בקמפוס ומשתתפת קבועה בפעילות של הרב לירז זעירא, השליח במכללת בצלאל בירושלים, ובקרוב הם יינשאו כדת משה וישראל.
"נתתי צ'אנס ליהדות"
הרב אריאל רוזנטל, השליח במכללת בית ברל / וינגייט
אחת הסטודנטיות שזכינו לקרב, נטלה חלק פעיל בשיעורים ובפעילות שלנו בקמפוס. עם זאת, היא נהגה להקשות ולטעון טענות קשות על היהדות, חב"ד ובכלל.
בשנה שעברה אשתי נסעה לכינוס השליחות, ולהפתעתה פגשה שם אותה סטודנטית וראתה שהיא לבושה בלבוש צנוע. הסטודנטית לשעבר ניגשה אליה ואמרה לה: "אולי את לא זוכרת אותי, אבל את האוכל וההשתדלות שלך אני מאוד זוכרת. החלטתי שאם יש כאלה 'דוסים' נחמדים, אני צריכה לתת צ'אנס ליהדות".
לאחר שסיימה את לימודיה יצאה לטייל בעולם והחליטה לבדוק לעומק את חב"ד. היא הגיעה ל-770 ונכנסה למדרשה בקראון הייטס. לפני כחודש, בכינוס השלוחות, הסטודנטית ניגשה שוב לאשתי עם מעטפה בידה. הזמנה לחתונה עם בחור חב"די.
"היית לפניי ותהיה הרבה אחריי"
הרב דותן קורתי, השליח במכללה למינהל, ראשון לציון
לפני כמעט עשר שנים, החליט יו"ר אגודת הסטודנטים דאז, גיא שריקי, שהפעילות שלי במכללה תורמת לסטודנטים וראויה להפוך לרשמית. הוא הציע לי את תפקיד רמ"ח דת ומסורת באגודה, אבל המינוי היה צריך לעבור הצבעה במועצת הסטודנטים על מנת לאשר את המינוי.
הוזמנתי לישיבת המועצה ונתנו לי לדבר ולהציג את הפעילות. במהלך הישיבה אמר היו"ר כי הוא עצמו תומך ברעיון לקבל אותי כשליח רשמי במכללה ותכף יוגש הדבר להצבעה. בשלב זה קם אחד הנציגים ושאל: "מה יקרה אם תהיה מחלוקת פוליטית בקמפוס, האם תפעל בצורה פוליטית כנציג של מפלגה מסוימת?"
עניתי לו שאין חשש כזה כי חב"ד היא תנועה א-פוליטית וכי הרבי מליובאוויטש אמר שמפלגה היא מלשון פילוג ואנחנו רק רוצים לאחד את עם ישראל ולהפיץ אהבת חינם. כשסיימתי לדבר, כולם פרצו במחיאות כפיים סוערות ונעמדו על הרגליים. הופתעתי והתרגשתי.
מיד לאחר מכן נערכה ההצבעה ותוצאותיה היו: 33 בעדי, 0 נגדי. היו"ר שמח ואמר שזו ההחלטה הראשונה שהוא זוכר שעברה אי פעם פה אחד במועצה, ומאז אני משמש בתפקיד במכללה וזוכה ב"ה לאהדה גדולה.
באחת השנים, במהלך שבוע הספר, הקמנו יריד ספרי יהדות גדול, ואני עמדתי בדוכן שהיה באמצע המכללה והנחתי תפילין לאנשים.
במהלך היריד, הגיע נשיא המכללה כשהוא מלווה בפמליה של כמה עוזרים ונעצר לידי. "אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך", הוא פתח ואמר, "אותי כולם מכבדים ואפילו קצת מפחדים ממני, אבל אתה היית פה לפניי ותהיה פה גם הרבה אחריי...". אמר והמשיך בדרכו.
המצה שהניעה לפעילות
הרב תנחום ריבקין, השליח באוניברסיטת חיפה
יצאנו לשליחות באוניברסיטה בשנת תשע"ג. היינו מהשלוחים הראשונים של פרויקט חב"ד בקמפוס בארץ. בהתחלה היו לנו חששות רבים. לא ידענו כיצד להתחיל לפעול.
בהתחלה מצאתי את עצמי מסתובב בספריית האוניברסיטה ולא כל כך ידעתי מה לעשות. התייעצתי עם אחד הסטודנטים והוא המליץ לי לפנות לאגודת הסטודנטים ולנסות להיעזר בהם. זה היה לפני פורים. נכנסתי למשרדי האגודה ושאלתי עם מי אפשר לדבר, על מנת לארגן מסיבת פורים. הפנו אותי לסטודנט בשם עמית, ואמרו שהוא יוכל לעזור לי. נפגשתי עם אותו עמית שבאמת ניסה לעזור והרים טלפונים למי שצריך. בסוף אמר לי שהוא מצטער, אבל פורים זה יום חופש באוניברסיטה ואי אפשר לארגן מסיבה.
לקראת חג הפסח חילקתי מצה שמורה לסטודנטים. מכיוון שלא כל כך הכרתי אנשים הייתי צריך לחפש למי לחלק. נזכרתי פתאום באותו עמית. הלכתי אליו למשרד והשארתי לו על השולחן חבילת מצות בצירוף פתק אישי עם ברכה לבבית לחג.
מיד אחרי חג הפסח, החלטתי לקראת חג השבועות אתכונן מראש ואסדיר את כל האישורים על מנת שאצליח לקיים פעילות יפה ומסודרת. שלחתי הודעה לעמית, בתקווה שהוא עוד זוכר אותי והוא ענה לי בשמחה ובלבביות. מסתבר שהוא מאוד התרגש מהמצה שהבאתי לו ומהפתק האישי שצורף לה.
עמית גילה נכונות לעזור ולסייע אבל לא הבין למה אני רץ לארגן את חג השבועות. "מה עם ל"ג בעומר?", תהה. וכך בזכות היוזמה וההיענות שלו, הרמנו יחד כמה טלפונים ותוך זמן קצר ארגנו מסיבת בשרים חגיגית לכבוד ל"ג בעומר, יחד עם הרב יאיר כלב.
הערב היה ענק וכמאתיים וחמישים סטודנטים נטלו בו חלק. התוועדנו יחד ושרנו אל תוך הלילה. מאז כל השאר היסטוריה. הפעילות שלנו במקום רק הלכה וגברה. ומאפס פעילות, הגענו בזכות אותה מצה שמורה שעמית קיבל, לפעילות ענפה.
כיום עמית נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים ובעזרתו אנחנו ממנפים את הפעילות ומרימים אותה לגבהים.
בחודש הקרוב, שבע שנים אחרי שהבאנו לעמית את המצה שמורה, אזכה להיות מסדר קידושין בשמחת החתונה של עמית העומד להינשא כדת משה וישראל.
נהפוך הוא
הרב לירז זעירא, השליח במכללת בצלאל
בתחילת הדרך, כשהגענו ל'בצלאל', נתקלנו בהתנגדות גדולה מאוד. בחנוכה, כאשר רצינו להציב חנוכייה, קידמה את פנינו התנגדות עזה, שקוממה במיוחד לנוכח העובדה שחגי הגויים צוינו וקיבלו ביטוי ומקום של כבוד.
לא אמרנו נואש והתחלנו לנהל משא ומתן עם ההנהלה על מנת שיאשרו לנו להציב חנוכייה במרכז המכללה ולהדליק עם הסטודנטים נרות. לאחר דין ודברים ממושך, קיבלנו אישור והצלחנו לארגן הדלקה גדולה ברחבה המרכזית. הזמנו את כל הסטודנטים והם נהנו מהופעה מוסיקלית משובחת. הקפדנו להדליק בכל יום בכל אחת ממחלקות הלימוד.
היום, לאחר חמש שנים של פעילות במקום, אגודת הסטודנטים לקחה בעצמה את הפיקוד על כל ההדלקות והם לא מוותרים על אף יום. בכל יום מימי החנוכה מתקיימת הדלקה ברוב עם.
המצב התהפך כל כך עד שכיום יש תחרויות בתוך מגמות הלימוד במכללה. בכל יום נבחר נושא שקשור לחג החנוכה, וכל מגמה צריכה להכין מוצר בהתאם לנושא. כך למשל ביום הראשון הנושא הנבחר היה עיצוב חנוכיות והמגמה שאחראית על עיצוב תעשייתי נדרשה לעצב חנוכיות בסגנון מיוחד. על הדרך, גם חנוכיית בית חב"ד זכתה לקבל עיצוב ושדרוג.
היה זה מדהים ומרגש לראות כיצד התחולל המהפך: מהתנגדות עיקשת להצבת חנוכייה גדולה, דווקא החג הזה והפעילות הפומבית סביב החנוכייה הפכו ללב הקונצנזוס. כצפוי, על זרי ההצלחה הכבירה של חג החנוכה, באו כל שאר החגים. בכל חג הסטודנטים מתגייסים ופעילים בעצמם. בחג הפסח הקרוב, כל סטודנט ואיש סגל יקבל חבילת מצות שמורה במסגרת שיתוף הפעולה ההדוק שנוצר והפך לעובדה.
הריקוד שהציל
הרב לייזר קליין, השליח בקמפוס הנמל, חיפה
בשנה הראשונה לשליחות פרסמנו והזמנו את הסטודנטים לחגוג עמנו בשמחת תורה. לא ידענו אם תהיה היענות, אבל פרסמנו זאת בקול רעש גדול. לא הגיעו הרבה סטודנטים, אבל ההתעוררות הייתה כנה והשמחה גדולה. אמרנו יחד לחיים ולימדתי אותם ניגון שהרבי לימד. לאורך כל ההקפות הייתה אווירה לוהטת במיוחד.
לקראת ההקפה האחרונה לקחתי איתי את ספר התורה ויצאנו עם הסטודנטים אל הרחוב. מול כל המוקדים הומי האדם בעיר – רקדנו ושמחנו בשמחת התורה.
שבועיים לאחר מכן פרסמנו על סעודת שבת לסטודנטים והגיעה למקום צעירה שעד כה לא השתתפה בפעילות שלנו. כששאלתי אותה כיצד הגיעה אלינו, סיפרה שראתה אותנו רוקדים עם ספר התורה ברחוב ומאוד התלהבה מהעניין, והיא וביררה מי אנו ומה טיבנו. מסתבר שבאותם רגעים של הריקוד הנועז שלנו תחת כיפת השמים, היא ישבה בחברת גוי שהכירה ועמדה להינשא לו (רח"ל).
בעקבות סעודת השבת הזאת החלה לפקוד את בית חב"ד מדי שבת. בחלוף כמה חודשים, כשהקשר הלך והעמיק, סיפרה לזוגתי על החבר הגוי ועל ההחלטה שגמלה בליבה להיפרד ממנו. היא אמרה שהרגישה שהיא ניצבת בפני הכרעה: או שהיא ממשיכה להגיע לסעודות השבת ומעמיקה את הקשר עם היהדות או שהיא פותחת חיים חדשים עם הגוי.
זהו פועל יוצא, אגבי לכאורה לחלוטין, שכלל לא תכננו אותו. היום היא אחת התומכות הגדולות של הפעילות שלנו.
>לתרומה מקוונת<
מאפשרים לכם לקבל
