בשבוע שעבר סיפרתי על מסעו של הצלם האילתי בני גמליאלי אל הרבי, כדי לצלם את פני קדשו.

סיפרתי כיצד המצלמה שבקה חיים ברגע שהרבי נכנס לתפילה בביתו שברחוב פרזידנט, וזאת לאחר שבכל מהלך הטיסה המצלמה פעלה היטב והוא הכין אותה כראוי לקראת הצילומים. 

מיודענו, בני גמליאלי, קרא בשבוע שעבר את הטור שפורסם כאן ב-COL ושלח לי הודעה בזו הלשון:

"למורי ורבי הרב אייזנבך. נהניתי לקרוא את הדברים שכתבת באתר החב"די על מסענו המשותף לרבי לקראת צילומו וברצוני להזכיר ליתר דיוק פרטים נוספים שלא הוזכרו בכתבה.

"יצאנו מהארץ ביום רביעי - לא כפי שנכתב ביום חמישי, והגעתי בבוקרו של יום חמישי לניו יורק. ראשית הגענו לבית המדרש ב-770, שם המצלמה עבדה מצוין. צילמתי את חזית הבית עם הלבנים האדומות וכן פגשנו שם להפתעתי את בנו של הרב משה הדאיה, רב העיר אילת, הרב יאיר הדאיה שלמד אז כתלמיד מן המנין ב-770. הצטלמנו כולנו ברקע הבניין והמצלמה פעלה כרגיל מבלי שתרמוז לרגע על מה שהיא זוממת לעשות לי בהמשך...

"לאחר שנחפזנו לבית הרבי לתפילת מנחה, שם התחילו הצרות. המצלמה נתקעה. הרבי ירד מגרם המדרגות מהקומה העליונה. ואז נתקעה המצלמה מבלי שאצליח לשחרר אותה. היא היתה תקועה גם למחרת ביום שישי וגם לאחר השבת, ובאופן פלא היא השתחררה מאליה ביום ראשון בבוקר ולא עשיתי לה מאומה.

"'תקיעת המצלמה' באופן מסתורי וכן 'שחרורה' מהמעצור מאליה, נשגבות מבינתי ועד היום לא ברור לי כיצד".

• 

את השבת הקרובה העברנו בשכונת קראון הייטס. התארחנו בביתם המרווח והמזמין של דודי ודודתי הרב דן יואל ליווי, שאירחו אותנו ברוחב לב, וכמובן שאת רוב שעות היממה בילינו ב-770.

בבוקרו של יום השבת - שבת מברכים - התייצבנו בבית המדרש לאמירת תהילים בציבור. לאחר מכן תפילת שחרית. בסיומה, עשינו קידוש ועמדנו בתור לטעום מהצ'ולנט. למזלנו הלא המוצלח, בהגיע תורנו הודיע המחלק כי תם הסיר. הוא הראה לנו סיר ערום שלא נותרו בו אפילו שאריות לרפואת רעבוננו.

אמרתי לבני כי אנו חייבים להתמקם על הפירמידה, לקראת כניסתו של הרבי להתוועדות, כשאני מרחם עליו על הטירונות שעוברת עליו בגילו הלא צעיר. בחרתי לעמוד על הפירמידה ולא קרוב יותר, שכן אם יאבד את סבלנותו יוכל בקלות לצאת. לשבחו ייאמר, שהוא לא התלונן על שבעת מדורי הייסורים, למי שאינו מכיר את "מנוחת השבת" בסגנון הליובאוויטשי.

קרוב לעשר שעות אנו מבלים בחוויות קדושות, ואני מביט כל העת האם הוא יישבר בשלב מסוים. אולי יעזוב את ההתוועדות? אולי יבקש לנוח?

אבל בני הפתיע אותי. הוא היה ממושמע כחייל נאמן ולא עזב לרגע. לימים יספר ברבים על החוויה הרוחנית של ההתוועדות אצל הרבי. דברי תורה, שירה, אמירת 'לחיים' עם הרבי. הוא יציין את העובדה שלמרות שאינו מבין ולו מילה אחת באידיש, עם כל זאת הוא היה מרותק במשך שעות, בעמידה אל מול פני הרבי, ואל הדברים שיצאו מפיו - ויותר מכל מול ההקשבה האבסולוטית והדריכות של החסידים הערניים.

•

השבת חלפה ובני שב למצלמתו המושבתת. הוא חוכך בדעתו האם לרכוש מצלמה חדשה בניו יורק, ואני מעודד אותו ואומר שאין לי ספק שלאחר הכנה כה רוחנית ולאחר שבת כל כך קדושה, עליה שמר כהלכתה לראשונה, הוא בוודאי יצליח במשימתו לצלם את הרבי.

למחרת, בבוקרו של יום ראשון, המצלמה שבה לפעול, למרבה הפלא - והצבע חזר ללחייו של בני. השפיפות שליוותה אותו בשישי-שבת נעלמה באחת והוא שב למרצו הבלתי נדלה ולחיוניותו המלאה.

הגענו לתפילת שחרית. התמקמנו בזאל הגדול, סמוך לכותל המזרח. הרבי נכנס במהירות לתפילה. בני עדיין לא הצליח לצלם והוא ייחל להזדמנות שהרבי יעמוד ואז יוכל להגשים את חלומו. בינתיים התפילה החלה והרבי התיישב וקם חליפות כשפניו לכותל המזרח. אמרתי לבני שיש קטע מסוים בברכת כהנים, שהרבי מפנה את פניו לעבר השליח הציבור, וכך יוכל לצלם תמונה חזיתית.

וזה קרה: בני ראה את הרבי מסתובב לעבר השליח ציבור והסתער עם המצלמה והחל לצלם תמונה אחר תמונה. סט של 17 תמונות נפלאות צילם, כשכל כולו מרוגש ומתלהב.

לרגע הוא שכח היכן הוא נמצא ומרוב התלהבות נעמד עם הדובון הישראלי הירוק שלו על הספסל, כשהוא בולט מאוד בקהל.

רעדתי כולי לתגובת הרבי אל מול הישראלי שמעז לצלם. זכור לכולנו כיצד הרבי הגיב כאשר צילמו אותו בצורה גלויה. לפעמים היה נוזף בצלם שילמד חת"ת או את התניא היומי - ומה יהיה עכשיו: האם הרבי יגיב או לא?

הרבי במבטו לעבר השליח ציבור הבחין גם בצלם שהתרומם ומצלם, אך לא הגיב ובסיום ברכת כהנים החזיר את פניו לכותל המזרח.

אלא שכאן קרה דבר חריג: הרבי לפתע הסיט את טליתו בידו השמאלית לכיוון שמאל, והסב את פניו להביט שוב בצלם העומד מולו ומצלם. בני המתרגש רואה את הרבי מביט לעברו, והוא באינסטינקט הצלם שלו מצמיד את המצלמה שוב על עינו ומקליק לחיצה נוספת - וכך זכה לתמונה נוספת מאת הרבי שפנה במיוחד לעברו.

התמונה המדוברת היא המצורפת כאן לכתבה זו והיא אחת מתוך 'טוב' תמונות שהספיק לצלם בתפילה.

כשהביט בני לאחוריו, כדי לרדת מהספסל, הוא חיפש אותי בעיניו בצהלה. אך לא אני ולא אחרים היו שם. שכן, באותו רגע שהרבי היישיר אליו מבט, נעלמנו כולנו לצדדים - והוא עמד שם לבדו, חשוף בצריח.

•

לאחר התפילה הרבי יצא לחלוקת דולרים, ובני עמד בתור הארוך לקבלת דולר לברכה.

קבעתי עמו להמתין בפינה מסוימת כדי לעבור ביחד בחלוקת הדולרים, אך משום מה הוא לא מצא אותי והחליט לחסוך זמן ונכנס לתור המשתרך בלעדיי. בני סידר במחשבתו את כל מה שהוא רוצה לומר לרבי, ולבקש ברכות לענייניו - והתור מתקדם לאיטו. כל העת הוא מדקלם את הדברים שיאמר לרבי, שוב ושוב.

ובהגיעו לתוך ד' אמותיו של הרבי, הוא נאלם דום. אימה ויראה נפלו עליו ובקושי יכל להוציא הגה מפיו. הוא אמר לרבי שהוא מאילת - והדבר היחיד שהספיק לומר לרבי  בקשת ברכה עבור בנו עומר שלא חש בטוב באותם הימים.

הרבי נתן לו שלשה דולרים: אחד עבורו ואחד עבור בני משפחתו. לפני שהוא המשיך בדרכו, הרבי הגיש לו דולר נוסף: "וזה בשביל כל היהודים באילת, ושיהיה שלום בארץ".

להזכירכם, מדובר בעיצומה של מלחמת המפרץ.

•

הרהרתי לא פעם, על כך שהרבי העניק לו דולר "בשביל כל היהודים באילת", למרות שבני איננו איש ציבור רשמי. אבל פעילותו הציבורית ויכולותיו לסייע לאנשים עולות עשרות מונים על כל איש ציבור אחר - והרבי בעיני הבדולח שלו וראייתו הנשרית העניק לו דולר עבור כל היהודים באילת.

כמחצית השעה אחרי עברתי גם אני בחלוקת הדולרים והרבי בירך אותי: "הצלחה רבה אין אילת".

בהערת אגב אציין כי הקרבה של בני אליי, אמנם לא הביאה אותו עדיין לשמירת מצוות מלאה, אך באחת השיחות עמו שאלתי אותו האם חל אצלו שינוי באורח חייו. הוא הבהיר לי כי מאז החל להניח תפילין, כל היחס שלו לסוגיות דתיות השתנה לגמרי, וכל פרסום בנושא דת ממקד אותו וגורם להתעניינות מרובה, אם זה בעיתונות הכתובה או האלקטרונית.

לפני הנחת התפילין, סוגיות דתיות לא עניינו אותו כלל. בין היתר סיפר לי כי אין פינה בעולם שהוא לא מגיע אליה יחד עם קבוצות תיירים, בתפקידו כמורה דרך, והוא לעולם יכניס לפיו דבר שאינו כשר ויהי מה. לא בטן מקרקרת ולא פיתוי חברותי יגרמו לו לטעום מאכלי פיגול. חוק ולא יעבור.

אך מעל הכל בני מסייע להפצת היהדות בקנה מדה נרחב. לדוגמה: בני הוא אחד השדרנים ברדיו 'קול הים האדום' לאילת והערבה. בכל תכנית חגיגית בימי חגים ובמועדים הוא מזמין אותי לאולפן לשוחח על ענייני דיומא.

יצוין, כי שני בניו - עומר ואיתי גמליאלי ומשפחותיהם - הם ממתפללי בית חב"ד במנהטן של הרב אוריאל ויגלר, הפועל רבות בקרב צעירים ישראלים.