בפרק הקודם:
 • מילדות לבגרות בישיבה קטנה: שינוי עצום, אחריות וזהירות

שאלת הגבולות הנצחית מלווה כל הורה והורה. ובימינו, אחד הביטויים הכי בוערים שלה הוא סוגיית הטלפון הסלולרי. אנחנו רוצים להציב בפני הילדים את גבול השימוש במכשיר, אבל הם מחפשים את הסלולרי בכל דרך. מתפתח מאבק, שגורר תסכול וחוסר אונים, ומסתיים תמיד בטונים צורמים.

חשוב לציין, לפני שאנו נכנסים לבהלה ומגדירים משהו כ'בעייה', שגם הצד השני של המשוואה, קרי: צייתנות מוגזמת מצד הילדים, אינה מעידה בהכרח על בריאות וחוסן נפשיים. לעיתים ההיפך הוא הנכון: דווקא בחינה וחקירה של גבולות, במידה מתונה כמובן, היא חלק חשוב בהתפתחות אישיות בריאה. יותר מכך: ילד שמעז לשאול שאלות ולהקשות על הסדר הקיים, יש בו יסודות של מנהיגות ואינדיבידואליות.

אנו מוצאים דוגמה לכך בעבודת התפילה, שכאשר נעשית באריכות ובהתבוננות, ומתמשכת זמן רב, היא  סוג של פריצת גבולות. שכן, לתפילה כזו אין 'נקודת סוף'; פריצת הגבולות הזו היא נשמת אפה של תפילה אמיתית. ואולם, התנאי הוא שהגבולות נפרצים כלפי מעלה, ולא חלילה להיפך.

אז מה קורה כשבדיקת הגבולות של הילד עוברת את הגבול, והופכת לחוסר גבולות? במצב כזה יש לדעת כיצד להתנהל מול הילד, בצורה שתבהיר לו את האיסור המוחלט בחציית הגבול, בלי לקחת ממנו את שיקול הדעת והעצמאות.

כללי ברזל

לפני שניכנס יותר לעומק הסוגייה, ונבחן את ההתייחסות והטיפול הנכונים בנושא הגבולות, נחזור על כמה כללי ברזל בנוגע לבעיות חינוכיות ונפשיות בכלל, שנכונים כמובן גם בענייננו:

ובכן, הכלל הברזל הראשון הוא – שאין כלל ברזל. נקודה. בדרך כלל, נפש האדם מורכבת יותר מ'סכמה' כזאת או אחרת, וכל מקרה צריך להידון לגופו. כך הם הדברים גם בנוגע להתפתחות הקשר האישי שבין הורה וילדו, לאורך שנות הינקות וההתבגרות, ולתקשורת המתנהלת ביניהם.

כלל נוסף, שאולי מיותר לומר, הוא: לעיתים נדרשת הצבת גבול בבחינת קו אדום, אותו אין לעבור בשום מקרה.

וכעת נחזור ונתייחס ליצירת גבולות מול הילדים.

עקרון הגבולות

בואו נחדד את היסודות של עיקרון הגבולות. מצד אחד, ברור וחשוב לכל, שיש לשמור על ילדינו מכל משמר, וזה תפקידו העיקרי של הגבול. באמצעותו אנו עוזרים לילדינו להבחין בין טוב לרע, ומלמדים אותם להפנים את מערכת הערכים עליה גדלנו אנו.

מצד שני, ברור שיש לשמור על המידה המתאימה והאופטימלית בתחום זה, על מנת שלא לקחת מילדינו מידה רצויה של חופש. הכוונה היא, לחופש ביטוי וחופש ליצירתיות וגיבוש אישיותם העתידית. כי כמו שאין תבשיל טוב עם מלח אך ללא סוכר, כך בנושא הגבולות: מתכון חינוכי טוב יכלול אהבה וחום, שהם חומרי הבעירה של הנפש, לצד תמרורי עצור חד-משמעיים. נזכור: יחד עם ה'סור מרע' תמיד יבוא 'עשה טוב'.

שילוב התכונות הללו מוכר לנו היטב מעולם הספירות העליונות. שבע המידות שבנפש האדם – חסד, גבורה, תפארת וכו' – באות גם במתכונת של 'התכללות', כאשר הן שזורות אלו באלו: 'חסד שבגבורה', 'גבורה שבחסד', ועוד. כשאדם מונע מילדו לאחוז בסכין, זה אקט של 'גבורה'. אבל זו גבורה שעטופה ב'חסד'.

גם בתחום הצבת הגבולות אנחנו צריכים לרקוח את התבשיל המורכב הזה, והשאלה היא, מה המתכון? כלומר, איך נוכל להעניק לילדינו חום ולבטא את אהבתינו אליהם, כשאנו מונעים מהם לעיתים את מה שהם מבקשים.

המפתח לכך נמצא בעולם הפנימי והנפשי שלנו, ההורים. כמו שחזר והדגיש הרבי אינספור פעמים, הצעד הראשון והמשמעותי ביותר בחינוך הוא דוגמה חיה. ילדינו הם השתקפות שלנו, והורה השלם עם עצמו ועם חייו יוכל להציג גבול שייטע תחושה של ביטחון אצל ילדו, ובה בעת להעניק לו חום ואהבה.

או במילים אחרות, כדי לנסות להצליח מול הילדים, עלינו לעשות עבודה, מסוימת לפחות, עם עצמנו.

קונפליקט והשלכות

חשוב מאוד לזהות את המקור של חוסר הגבולות. לשאול את עצמנו, למה הילד מחפש לפרוץ את הגבולות, מתעלם או מזלזל בהם? לפעמים, בנפש הילד יש קושי מובנה של התאמה למסגרת. הוא פשוט לא מצליח להכניס את עצמו לתבנית שמצופה ממנו.

ולעיתים, התנהגות של חוסר גבולות היא ביטוי של קונפליקט לא פתור ולא מודע של ההורים. במקרה כזה עלינו, ההורים, לטפל בבעיה שלנו ולהתמקד בה.

הנה דוגמה אולי מפתיעה: זוג הורים פנו אליי לייעוץ לאחר שבתם המתבגרת נהגה לעבור כל גבול וחוק אפשריים שהונהגו בבית. למשל, היא הייתה יוצאת לאירועים חברתיים בערבים, וחוזרת זמן רב אחרי השעה שנקבעה מראש, הווי אומר, בשעות הקטנות של הלילה. בנוסף, היא הייתה מתרועעת בחברת נערות שהתנהגותן לא הייתה לרוח ההורים ולא לרוח המוסד החינוכי בו למדה, תוך שהיא מפגינה לצד אהבה והערכה לאמה גם מרדנות והתרסה.

בבירור מעמיק יותר, בטיפול של הדרכת הורים, התברר שלצד הרתיעה והבהלה של האם נוכח התנהגות בתה, התקיימו אצל האם גם רגשות אחרים, של התלהבות סקרנות ועניין סביב תחומי העניין הבעייתיים של הבת...

כמובן, שהמסרים הסותרים של האֵם נקלטו היטב בחושיה החדים של הבת. הדיסוננס הזה ערער את הסמכותיות של האם, והבת פשוט התעלמה מההנחיות ומההוראות שלה. היא קלטה שהן אינן כנות... עבודה טיפולית רגישה, אפשרה חיבור (של האם) ועיבוד רגשות אלה, בד בבד עם הורדת משא הקונפליקט מכתפי הילדה ו'החזרתו' למקומו המקורי.

במקרים רבים, האימא או האבא מבצעים 'השלכה' בלתי מודעת מעצמם על ילדיהם. הורה רואה בילד השתקפות של חייו שלו, וצופה בבעתה כיצד הילד פוסע לתוך המעידות שלו, של ילדותו, וממש נתקף חרדה. הפחד מייצר מתח בבית, ולמרבה האבסורד עלול דווקא לגרום את התוצאה ההפוכה ממה שההורה באמת רוצה. מודעות של ההורה לתהליך, עשויה למנוע ממנו להגיב מתוך מצוקה ולהשרות יותר שלווה בבית, דבר שעשוי לחבר ולעזור לילד לצלוח את הקושי שמולו הוא ניצב.

במקרים אחרים, קשה יותר לאתר מקור סביבתי להתנהגות פורצת גבולות כזו או אחרת. אז ניתן לשער, כי פריצת הגבולות נובעת מקושי מובנה להשתלב במסגרת ולהיענות לחוקים. אז יש לטפל בילד עצמו.

מלח וסוכר

נשנן לעצמנו את הרעיון הבסיסי: גבולות וחום רק נראים דברים שונים, כמו מלח וסוכר. אבל שניהם, כאמור, שייכים לאותו תבשיל. הגבולות והחום מגיעים מהמתכון של אותו ה'שף', במטרה שהמאכל יהיה ערב.

גם החום ואהבה אינם רק חיזוקים נפשיים, אלא גורמים משמעותיים של יצירת כוח אצל הילד, ומסייעים לו להתמודד ולהבחין בין האסור והמותר. גם הגבולות עצמם, הם בסך הכול הרבה מאוד חום ואכפתיות. זו אתה הגברת בשינוי אדרת. אם דיברנו מקודם על התכללות המידות, הרי שגבול הוא מידת ה'תפארת', שיופיה הססגוני בא דווקא מחיבור הלבן והאדום, משילוב הניגודיות בין החסד לגבורה, מתוך החבירה של כוחות מנוגדים לאותה מטרה.

וכמה מילים אחרונות, על החשיבות הגדולה בתפקיד הגדול של החום שמקרינים ההורים ביצירת הגבולות: חום וקשר קרוב של ההורה וילדיו מייצרים הפנמה של 'דמות ההורה'. וכשדמות ההורה מופנמת, הגבולות מופנמים מאליהם. ראשית, מפני שכאשר הילד חווה את ההורה כדמות אהובה ומוערכת, הוא גם סופג את ערכיו ומאמץ אותם. הוא רוצה לחקות אותו וללכת בדרכיו. אם ההורה מציג ערכים של גבולות, גם הילד יקבל את הגבולות שמוצבים לו.

ושנית, כשילד נוכח שיש מישהו חשוב שאכפת לו ממנו, זה עצמו ערך שמייצר גבול: "אם אאכזב אותו, אצטער", הוא חושב לעצמו. "אם אגרום לו צער בהתנהגותי, אוכל פחות ליהנות ממה שדמותו מציעה לי". וישנן עוד דוגמאות רבות.

מה תכלס?

בסוף, אחרי כל התובנות, עלינו לייצר גם מהלכים טכניים. חשוב להבין, שתקשורת בין הורים וילדים לא מסתיימת בהעברת מסרים. "אני אגיד לו שיעזוב את הסלולרי, והוא אמור לשמוע בקולי ולציית מיד!". לא, זה לא עובד כך. הורים צריכים להשקיע, לתכנן את צעדיהם, להשקיע מחשבה וליצור תקשורת מעמיקה יותר כדי להשיג את השינוי.

למשל, לערוך הסכם עם הילד. אם מדובר בשימוש יתר בטלפון הסלולארי, על ההורים ליזום שיח רציני עם הילד, שיוביל להבנות בין הצדדים ויבטיח שהן ההורים הן הילד יוכלו לעמוד בו. אפשר לקבוע זמן מסך שבו הילד רשאי להשתמש, ולצד זה לתת תגמולים על הפחתה יזומה מזמן המסך המסוכם.

בסופו של דבר, עם הרבה אכפתיות וגבולות ברורים, ההסכם יחזיק ויחזק, ואת הגבול הזה הילד יידע לכבד ולהעריך.

לפניות וייעוץ ניתן לפנות לגב' נ. גרשקוביץ (הודעות כתובות)  050-5100024

או בכתובת אימייל [email protected]