באחד מהיומנים של שנת תשמ"ג נכתב כך: 

ליל ש"ק פ' וארא, אור לר"ח שבט. אד"ש נשאר בחדרו הק' בליל שבת ולא הלך לביתו מחמת הקור.

האמנם הרבי לא הלך בליל שבת לביתו מחמת הקור? והרי בשנת תשמ"ג הרבנית היתה מגיעה לספריה, והרבי בליל שבת היה צועד לסעוד שם סעודת שבת. מרחק ההליכה מ-770 לספריה הוא בסך הכל דקה או שתיים - וברור הוא שלא זו הייתה הסיבה שבגינה הרבי לא יצא מחדרו בליל שבת קודש.

מה אכן אירע?

הסיבה שהרבי לא יצא לאכול את סעודת שבת בספריה הייתה, משום שהרבנית ע"ה שברה את הרגל ולא יכלה לצאת מהבית שברחוב פריזדנט. הרבי לא הלך לספריה באותה שבת, כי הרבנית פשוט לא היתה שם. היא לא היתה בספריה לא בשבת פרשת וארא וגם לא בשבת שלאחריה, פרשת בא.

העובדה שהרבנית שברה את הרגל נשמרה בסוד וכל מקורבי בית הרב השתדלו לכבד את רצונה שלא יידעו על כך. גם בימים שהרבנית אושפזה, הרבי היה נוסע בלילה לבקרה בבית הרפואה במנהטן והנסיעה לשם נשמרה בחשאיות. חדי עין הבחינו שהמזכיר הרב יהודה קרינסקי היה מניע את הרכב ללא אורות, ולאחר שיצא מכביש השירות שם חנתה המכונית, המשיך באיסטערן פארקווי ישר, בשונה מכל יום שהיה מסתובב על הכביש הראשי לכיוון פריזדנט.

אגב: רגלה של הרבנית נשברה לאחר שנפלה בערב שבת בדרכה מהמכונית לספריה, כשבאה לשבות בה בשבת קודש יחד עם הרבי. היו בחורים שמאוד רצו לראות את המלכה בכבודה ובעצמה וידעו שההזדמנות היחידה לראות אותה היא כאשר היא מגיעה בערב שבת לספריה.

הרבנית בערנותה הרבה, קלטה שהבחורים מביטים בה, ומגודל צניעותה מיהרה בזריזות להיעלם מהר ככל האפשר - והמהירות גרמה לנפילה.

מאז הזהירו את הבחורים לבל יהינו לשהות באיזור הספריה ביום שישי אחר הצהרים.

•

מסלול נסיעתו של הרבי מידי יום היה קבוע וללא שינוי מביתו בפריזדנט ל-770 וחזור. מידי פעם כשהרבי היה נוסע לאוהל, ואז  היה נוסע למקווה תחילה. בדרך למקווה וכן בחזור, הרכב היה עוברת ברחובות אחרים. 

התמימים שהיו לומדים ב'חובבי תורה' הוזהרו לא לעבור באותם רחובות בזמן הסדרים בישיבה, גם אם ההיעדרות היתה מוצדקת וקיבלו מההנהלה רשות, שכן כאשר הרבי היה רואה מבעד לחלון המכונית בחורים חולפים ברחובות בזמן הסדרים, הדבר היה מסב לו עגמת נפש מרובה, והיה מביע את צערו בפני המזכיר שנהג ברכב.

•

בשנת הקבוצה שלי - תשמ"ג - העירני אחד התמימים המבוגרים ששהה בחצרות הקודש כמה וכמה שנים, שבשבת שלפני תחילת השנה הלועזית וגם בשבת לאחריה, הרבי אינו מעודד את השירה בשירת "הוא א-לוקינו" בתפילת המוסף.

ואכן, הוא צדק. הרבי לא עודד בידיו את השירה לא בשבת שלפני ה'קריסמס' וגם לא בשבת שלאחריו. אותו תמים אמר לי שכך הוא הנוהג במשך שנים.

יצוין, שבשנים המאוחרות יותר הרבי הגביר את קו השמחה, וגם המגבלה הזו ירדה והרבי עודד שירה בקביעות.

•

בילדותי למדתי בישיבת 'תורת אמת' בירושלים והיתה לי הזכות להתערות בין התלמידים השלוחים, ילידי ארה"ב שנשלחו מהתם להכא לחזק את הישיבות בארץ הקודש. התמימים הצעירים היו מלאים בחיות חסידית וחדורים ברוח התקשרות, אותן הם הקרינו לכל סביבתם ובעיקר לצעירי הצאן שעקבו אחריהם - והם היו עבורנו מודל לחיקוי.

אחת הפרשיות שנקשרה גם בהם היתה 'פרשת שרמן'. פרשה ארוכה, שהחלה בשנת תשל"ו לערך, ונמשכה זמן רב - עד שהגיעה לסיומה.

ומעשה שהיה כך היה:

אדם בשם שרמן, תושב ארה"ב, בא להתגורר בארץ ישראל ורצה להתגורר בסמיכות לכותל המערבי. מאחר ולא מצא דירה ראויה, ביקש להתגורר בדירת המגורים הנמצאת בקומתו השנייה של בית הכנסת ובית המדרש 'צמח צדק' שברובע היהודי.

בתחילה ביקשו לגמול עמו חסד והעניקו לו רשות להתגורר באותה דירה באופן זמני, עד שימצא דירה קבועה לעצמו.

אלא שעם הזמן, האיש ובני משפחתו שהתנחלו בדירה ראו כי טוב - והחליטו כי הדירה מתאימה להם ואין להם כל כוונה לעזוב אותה. הוא גם הודיע לממונים שהוא פלש לדירה, וכיוון שכך אין אפשרות להוציאו באופן חוקי ממקומו.

הרב יהושע יוזביץ, מנהל המוסדות, הודיע על כך לרבי, ומתגובות הרבי השתמע כי הדבר גורם לו עגמת נפש וצער רב.

מיד החלה פעילות עניפה בכל הדרגים, כדי להוציא את אותו שרמן ומשפחתו מהדירה - אך ללא הועיל. היו נסיונות חוזרים ונשנים להוציאו בכל הדרכים, בדרך טובה באמצעות הידברות עמו וכן בדרכים לא קונבציונאליות, אליהן גייסו את קבוצת התמימים האמריקנים, שניסו למרר את חייו - אולם ללא הועיל.

למשל, ביומי דפגרא הועברו ההתוועדויות החסידיות אל מאחורי דלתו עד לאור הבוקר, וכן נעשו פעולות נוספות, שהשתיקה יפה להן, לגרום לו לעזוב את הדירה שגזל וניכס לעצמו.

אך, כאמור, כל הפעולות לא הועילו.

שמעתי פעם ווארט מאחד מזקני החסידים שאמר כי לעולם אל תפתח מערכה כנגד תלמידי ישיבה, שכן הניצחון מובטח להם מאחר שיש להם זמן בלתי מוגבל... אך כאן כולם הרימו ידיים אל מול עקשנותו של אותו שרמן, שגילה שהוא יצוק מחומר בלתי בקיע.

מי שהתגייס בכל כוחו להוציא את שרמן מהדירה, היה החסיד האגדי, הנגיד הרב אברהם פרשן ז"ל, שהרבי התבטא על מדת הצדקה שלו באופן מפליג.

לרב פרשן היתה דירה ברובע היהודי וכששמע על גודל העגמת נפש שיש לרבי על שגוזלים מנחלת ה'צמח צדק' את הדירה, הציע לאותו שרמן לקחת את דירתו היקרה תמורת עזיבת הדירה בצמח צדק, אך כל דבריו נפלו על אוזניים ערלות.

שרמן לא אבה לקבל שום הצעה, למרות שהיו לו הצעות נדיבות. נראה היה שהדרכים הקשות בהן ניסו להוציא אותו מהדירה גרמו לו להתנצחות, ולהראות לכולם את כוחו.

הרבי קיבל כל העת דיווחים שוטפים על הנעשה והדבר נמשך חודשים רבים ואף שנים, ועל פניו היה נראה שאין סיכוי שיחול שינוי בעמדת הפולש. מזמן לזמן היה מגיש תלונות במשטרה על הטרדות, והיו זמנים שהציבו שוטר במקום.

על פניו לא היה נראה שיש פתרון באופק.

באחד הימים כאשר דיווחו לרבי על הנעשה הרבי, התקבלה תשובה ממנה השתמע שהגיע הזמן להפסיק בכל פעילות נגד אותו שרמן ולתת לאדמו"ר הצמח צדק לפעול...

לא מצאתי אצלי כרגע את נוסח הפתק המדויק, אך זכור לי שהרבי גם כתב: "כדאי הוא הצמח צדק לסמוך עליו בשעת הדחק!"

לא חלף זמן רב והנה שרמן פנה מיוזמתו להרב פרשן ואמר לו שהוא מעוניין להגיע עמו להסכמה, כדי לצאת מהדירה במהירות האפשרית.

את הסיבה לתפנית שחלה אצלו הוא לא היה מוכן לגלות, אבל נראה שהיה כאן משהו שמיימי שגרם לו להתפנות מהדירה, ומאז נגאלה נחלתו של הצמח צדק והכל בא על מקומו בשלום.

אשמח אם תימצא התשובה המדויקת מהרבי. כמדומני שהיא נדפסה באחת התשורות. גולשי COL הנוגעים פרטים בעניין מוזמנים להאיר את עיני הגולשים באמצעות מערכת התגובות.