"אמא ע"ה הייתה מדברת רבות על המהלכים ששמעה מהרבי"
מבקרים שנכנסו בשנים האחרונות לסלון ביתה של מרת גאולה כהן ז"ל, נתקלו בקריקטורה מצחיקה, שבה נראה ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל בדמות אדם זחוח ששב ממסיבת הוללות (הסכמי קמפ דיוויד הנוראים) ומאחורי הדלת אורבת לו, מצוידת במערוך, בוערת וזועמת, גאולה כהן. לא מדובר בקריקטורה חסרת משמעות, אלא בדיוקן של אישה, לוחמת ארץ ישראל, שומרת הגחלת היהודית, שכל חייה נאבקה על שלמות הארץ, ולא רק.
את מגוון תפקידיה ניצלה כדי להילחם על ארץ ישראל, ולא עשתה לעצמה שום הנחות. גם כשנפצעה. למרת כהן היה קשר מיוחד לרבי. במהלך חייה זכתה להיכנס פעמיים ליחידות, ובאחת מהן קיבלה את הזכות לראיין את הרבי בעבור עיתון 'מעריב' שבו פרסמה את כתבותיה.
לצד זאת שיגר אליה הרבי מכתבים רבים, ובהם עורר אותה לפעול במגוון תחומים הקשורים לחיי היהודים בארץ ישראל. ומרת כהן לא אכזבה, ואכן פעלה רבות, גדולות ונצורות, בתחומים רבים. בראיונות שהעניקה לכלי התקשורת הרבתה לספר על המפגשים עם הרבי.
כתבות נרחבות על הקשר עם הרבי ועל דמותה פורסמו בהרחבה במגזין 'כפר חב"ד' ובמוסף 'נשי' בשבוע שעבר.
מה ששמעתי מאימא
לראשונה מפטירתה, בנה המפורסם צחי הנגבי, השר לשיתוף פעולה אזורי וחבר כנסת מטעם הליכוד, מתראיין ל'כפר חב"ד' ומספר על אמו, לצד תגובות לכמה נושאים אקטואליים שעל סדר היום. הנגבי אייש כמה תיקים בכירים בממשלות ישראל, ובהם: משפטים, ביטחון פנים, תחבורה, בריאות, ראשות ועדת הכלכלה וראשות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
שלום כבוד השר. אנחנו מדברים איתך בתום השבעה על אמך ז"ל. האם בצעירותך נחשפת פעם באופן כזה או אחר לקשר המיוחד ששרר בין אמך לבין הרבי מליובאוויטש?
"בוודאי. היא נסעה לפגישות איתו, הייתי ילד בן 12–13. היא חזרה משם נפעמת וכתבה את הריאיון איתו. אני חושב שהם נפגשו פעמיים. פעם אחת אחרי מלחמת ששת הימים, ככל הזכור לי. ואני גם שומר כמובן את חילופי המכתבים ביניהם, המכתבים המקוריים בחתימת ידו של הרבי. התרגשתי מאוד אז, וזה מרגש תמיד גם היום".
שמעת פעם מאמך משהו על הרבי או על חב"ד בכלל?
"כן, היא סיפרה לי על העיניים שלו. עיניים חודרות, עיניים חכמות. עיניים מיוחדות עד מאוד שהיא לא הפסיקה לדבר עליהן. אבל לא רק על העיניים, שזהו בסך הכול תיאור גופני. היא כמובן דיברה הרבה על אישיותו הכובשת, על השכל שלו, על המהלכים שאפיינו את השקפת העולם שלו".
במבט שלך, איך אתה רואה את היחס המיוחד שהעניק הרבי לפעילותה הציבורית?
"אני חושב שזה באמת יכול לנבוע אך ורק מהחושים המיוחדים שהיו לרבי. נשות תקשורת היו גם אחרות, ממסדיות יותר, והיא צמחה בכלל בעולם אחר, לא בעולם האליטות, לא בעולם של מפא"י שאז היו בשלטון. אישה מהזרוע השנייה של המתרס. במובן החומרני היא לא ידעה מחסור. אביה שהיה חייט תימני עשה חיל, היה לו כל מה שצריך לגדל עשרה ילדים. אני חושב שזה באמת מעיד על הרבי. אני מניח שהוא קיבל דיווח והבין שמדובר באישה מיוחדת במינה.
הנגבי בכפר חב"ד (צילום ארכיון COL)
"אבל אני מניח שמה שהרשים אותו הוא כמובן העובדה שבהיותה בת שש-עשרה עזבה את הבית ואת המשפחה וירדה למחתרת, קראה תיגר על האימפריה הבריטית. אני בטוח שהיא הייתה נדמית לו כאחת מגיבורות ישראל שהוא הכיר טוב כל כך מדברי הימים".
מה בעצם הניע את אמך לעמוד בגבורה על עקרונותיה? ראינו את זה גם בכתבות שלה, וגם בנאומים שלה בכנסת, ובכלל בכל מאבקיה. מה היה 'המנוע' שלה?
"יש אנשים כאלה, אומנם לא רבים, שניחנו בתכונות של מנהיגות פורצת דרך. הרי המבחן הראשון של מנהיג הוא דוגמה אישית. היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר האישי, כולל בחייה, על המאבק שלה, על השקפת העולם שהובילה אותה למאבק. בסך הכול זה באמת דבר ייחודי מאוד. וזה באמת דבר שנמצא בנשמה, ללא חישובים אינטרסנטיים. ללא פוליטיקה. יש לך נשמה יתרה, שאומרת לך שיש לך שליחות ושעליך לצאת בעקבות השליחות שלך".
מכל העקרונות שעליהם עמדה והמאבקים שניהלה, יש רגע אחד מצעירותך שחרוט אצלך בצורה מיוחדת?
"יש עשרות רבות מאוד של רגעים כאלה. החיים שלה היו מורכבים מאין-ספור מאבקים. אני חושב שאחד הרגעים המרגשים ביותר קשור בילדה שהיא פגשה כשהייתה באתיופיה. ילדה ואחיה שהיו במחנה שבו היו מקובצים יהודים, ביקשו ממנה להביא אותם לארץ אל הוריהם. זה נגע כל כך לליבה, אבל היא כמובן לא יכלה לקחת איתה ילדים ולהעלות אותם למטוס. אבל היא ראתה את העיניים המשתוקקות של הילדה הזו, ששמה היה חנה. היא הייתה בת 13, אולי פחות. היא השתוקקה להתאחד עם המשפחה ולהגיע לארץ ישראל. אמי ענדה תמיד ענקים, פשוטים ולא יקרים, צבעוניים מאוד ומיוחדים מאוד, כבת לעדות המזרח. היא הסירה את הענק שענדה, נתנה אותו לילדה ואמרה לה: חשוב לי שתדעי שאני לא עוזבת אותך. בכל יום שהענק הזה יהיה על צווארך, תדעי שאני חושבת עלייך ואני אביא אותך לארץ.
"ובאמת אחרי כמה ימים היא עשתה מאמץ עצום, ואחרי תקופה לא ארוכה הילדים האלה הגיעו לארץ. אנחנו בקשר טוב עם המשפחה וחנה באה היום להיפרד ממנה, לאחר שהלכה למנוחת עולמים. זה רגע שחקוק מאוד בתודעתי, ויש עוד רבים כאלה".
יש סיפור מיוחד ששמעת על אמך בימי השבעה? סיפור שהפתיע אותך?
"שום דבר לא היה יכול להפתיע אותי בקשר אליה, אבל היו הרבה סיפורים יפים של אנשים שדמותה נגעה בהם ובחייהם".
בהקפות שניות בכפר חב"ד (צילום: שניאור שיף)
יש משהו שתוכל לשתף אותנו בו?
"אני לא רוצה לדרג את הדברים, אלה דברים שחשובים להרבה אנשים וזה באמת לא היה מפתיע, כי ביליתי איתה כל ימי חיי ולא יכולתי להיות מופתע מהדברים שאפיינו את האישיות שלה. אבל היה נעים לדעת שאנשים לא שוכחים, שאנשים זוכרים ושזה השפיע עליהם לטובה".
עד כמה חסרה כיום במערכת הציבורית דמות כמו אמך?
"המערכת הציבורית עברה שינויים תהומיים. העובדה שלא צומחים אנשים כמו אימא שלי אינה מפתיעה. זו מדינה אחרת, מדינה שאינה בתוך מהפכה. אימא שלי צמחה במהפכה. ממצב קיצוני וייחודי כל כך צומחים אנשים חריגים. אנחנו גדלנו בדור שכבר קיבל את הכול על מגש של כסף של קורבנם של הורינו. תפקידנו לשמר את הריבונות הזו – וגם זה אתגר גדול, אבל זה כבר סוג אחר של מנהיגות, ולא האנשים המופלאים באמת שהקימו את המדינה הזו".
בקריירה הפוליטית שלך, היו פעמים שבהן היא ביקשה, דרשה – אם אפשר להשתמש במילה זו – שתילחם בעבור עניין עקרוני מסוים, שאולי קשור לארץ ישראל או לעיקרון אחר?
"אנחנו אנשים אחרים, בטמפרמנט, וגם באופן רציונלי היו לנו לעיתים עמדות שונות בנוגע לאישים, בנוגע להחלטות, בנוגע למפלגות. זה לא אמור להפתיע, כי אנשים אינם עשויים מאותו חומר. אבל בדברים הגדולים, בראיית היהדות, בראיית ארץ ישראל, בראיית המחויבות ההיסטורית שלנו – בכל הדברים הגדולים באמת תמיד צעדנו יד ביד, ללא מחלוקת. תמיד ראינו את הדברים באותו מבט".
המתקפות על החרדים
תוכל לשתף אותנו במה שהיא חשבה על השנה האחרונה, שנת הקיפאון של הבחירות? איך היא ראתה את זה, איך היא דיברה על זה?
"בשנה האחרונה היא לא עקבה, היא לא הייתה איתנו כל כך, כדי להבין את כל רזי ההתפתחויות הפוליטיות. עד אז היא עדיין הייתה במצב של תקשורת איתי, איתנו ועם המציאות, והיא רצתה מאוד לסייע לראש הממשלה. תמיד הייתה אומרת לי 'תגיד לביבי שאני רוצה לעזור לו'. היה חשוב לה שהממשלה בראשות נתניהו תמשיך להוביל".
בתקופה האחרונה הציבור החרדי נמצא תחת מתקפות חריגות מאוד ובראשן מצד 'ישראל ביתנו' שמובילה קמפיין ברוסית נגד כלל המגזר החרדי. איך אתה רואה את זה?
"זה כואב לי. אני באמת נהנה מחברות קרובה עם הרבה ידידים מהציבור החרדי, גם חרדים שאיתי במפלגה וגם כמובן אנשי המפלגות החרדיות השותפים לקואליציה, ואני רואה עד כמה הדבר הזה הוא מתסכל ומקומם. ואני תמיד אומר להם: תראו, עדיף שהמתקפות האלה שנעשות עליכם, ולמעשה עלינו, כי אנחנו שותפים שלהם, נעשות על ידי אנשים שכואב להם שזה מצליח כל כך, מאשר שתוקפים אותנו כשהתוקפים הם בשלטון והם פוגעים בכם. כפי שהיה בתקופה שיאיר לפיד היה שר האוצר ושפך עליכם את כל זעמו בצורה שבאמת לא היה לה תקדים ושאני מקווה שגם לא תהיה בעתיד חזרה עליה. עם זאת זה דבר שכמובן כואב לי ואני מקווה שנדע להשיב לתוקפים כמידתם".
הנגבי בהתוועדות באחד מבתי חב"ד באה"ק (צילום ארכיון: באדיבות במצלם)
אתה בקי היטב ברזי המפה הפוליטית. האם אתה רואה שינויים בגושים בבחירות הקרובות? האם לדעתך יש סיכוי ל-61 מנדטים לגוש הימין? אתה חושב שזה כן אפשרי?
"ודאי שזה אפשרי. הסיכויים לכך לפי הסקרים כרגע הם לא קלים. ואנחנו רואים שמה שהיה גם באפריל וגם בספטמבר לא בהכרח ישתנה במרץ. אבל כבר למדנו שישועת השם כהרף עין, וצריך לעבוד קשה, וגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש. בוודאי בחיים הפוליטיים לא מרימים ידיים. נאבקים, ותמיד המאבק הזה מוביל לתוצאות חיוביות".
יש טענות שישראל לא מנצלת די הצורך את עידן טראמפ לבנייה ביו"ש. אתה שותף לטענות האלה?
"זה ממש לא כך. עובדתית זו פשוט אמירה מופרכת. והעניין איננו בניין יו"ש. כי ביו"ש חיים כיום כ-500 אלף ישראלים והיישובים בסך הכול פורחים וחזקים ולא ניתן יהיה לעולם לעקור אותם. הדבר החשוב הרבה יותר הוא העניין המדיני. איך להיאבק בניסיון להציב טבעת חנק מדינית על ישראל, להביא את ישראל אל ספסל הנאשמים בבית הדין הבין-לאומי בהאג, לייצר לגיטימציה לתביעות הפלסטיניות. ובנושא הזה ראש הממשלה, במעשה אומן ממש, מנהל מלאכת מחשבת של חשיבה מדינית ויצירת חיבור אישי בארצות הברית, גם לנשיא טראמפ בראש ובראשונה, אבל לא רק אליו, אלא לגורמי הכוח בארצות הברית – דעת הקהל, התקשורת, ראשי הקונגרס, ומצליח לחזק את המעמד המדיני של ישראל. ולא רק בארצות הברית. זה קורה גם בקשר לידידים שלנו בכל היבשות.
"זהו המאמץ המרכזי. בשטח מתנהלת ההתיישבות ומתחזקת כדבר שבשגרה ובעניין הזה בוודאי אין מה לדאוג. אבל ראינו שההכרעות בסוף הן הכרעות מדיניות והסכנות הגדולות כמו אוסלו, ההתנתקות, קמפ דיוויד וכל המקומות שבהם בסופו של דבר נופלים, כשנופלות החלטות דרמטיות, הן לא בעוד יישוב או בעוד קרוואן או עוד כביש. זה צריך לעשות כאמור כחלק מהחיים השוטפים, אבל מה שיכול לשנות חס וחלילה את מעמדנו, הוא הכרעות מדיניות שיהיו נגדנו".
שנאת השמאל לנתניהו
איך אתה מסביר את העובדה שיש התנגדות עזה כל כך לראש הממשלה מצד המערכות החזקות ביותר? מה בנתניהו מוביל מהצד השני לאנטיגוניזם עצום כזה? זו הימניות שלו? זו הדמות החזקה שלו? זו הפופולריות שלו?
"אני חושב שהכול כבר נמצא ביהדות, וביהדות, בשיר השירים, כתוב 'קשה כשאול קנאה'. זו קנאה. הם פשוט רואים שמדובר במנהיג מן המעלה העליונה, שאף אחד מהם כבר שנים רבות לא מצליח להיות בעוצמות שלו, ביכולות שלו. בחיבור הבין-לאומי שלו. בהצלחות הכלכליות שלו. במערכת האיזונים הפוליטיים, המדיניים והביטחוניים שלו. וזה פשוט כואב להם.
"ובכן אנחנו ראינו שלאט לאט, אחרי שהם הבחינו שאין להם מדיניות שונה, אין להם מדיניות אלטרנטיבית, הם לא יכולים להציע הצעות אחרות, בנושא איראן, בנושא סוריה, בנושא עזה, בנושא לבנון, בתחום הכלכלי – הם משליכים את כל יהבם על כך שיצליחו לסלק אותו בדרך לא דרך. וזה רק מעיד עליהם. אימא שלי תמיד אמרה לי: 'אתה לא נעשה עשיר יותר מכך שהזולת הוא עני'. הם מתנהגים כאחרוני העניים, שכל מה שכואב להם הוא העושר של האחר. תנסו לפתח את האיכויות שלכם ולא לנסות לפסול את האחר".
מהו לדעתך הנושא המרכזי שהממשלה הבאה צריכה לטפל בו? מהו בעיניך כיום הנושא הבוער ביותר?
"מה שמייחד ממשלה הוא שהיא אחראית לתשעה מיליון איש בישראל, ולתשעה מיליון איש אין בעיה אחת. כל אדם ומה שמטריד אותו. ולכן זה האתגר הגדול והמורכב, לנסות לתת מענה לכלל הציבור שבחר מנהיגים, וגם אם הוא לא בחר בהם – הם המנהיגים שלו, והוא מצפה שהמנהיגות תתייחס בכובד ראש לכל מה שטורד את מנוחתו. זה מה שמייחד את נתניהו כאדם מנוסה. כי אדם לא מנוסה אכן יחשוב שהוא צריך לעשות משהו אחד גדול ואז הכול יתהפך, והוא לא מבין שזו טעות. אדם מנוסה כבר היה בכל מקום, למד כל דבר, וזה מכשיר אותו לעסוק בכל הנושאים.
"בכל מקרה, האתגר הגדול הוא האתגר האיראני. לאתגר הגרעין האיראני יש השלכות דרמטיות על קיומנו. לכן לעניין הזה ראש הממשלה מקדיש זמן רב ולאורך שנים רבות מאוד".
משבר מתווה הכותל
טיפלת בעבר בפתרון לסוגיית הכותל. מה קורה עם זה?
"לא בדיוק פתרון, אבל ראש הממשלה ביקש ממני לאחר שהייתה סערה גדולה בציבור, בעיקר הלא ישראלי, האמריקאי, אחרי שבוטל מתווה הכותל, לנסות ולראות אם יש דרך לגשר על הכעסים הגדולים, וזה מה שעשיתי".
ולדעתך יש אפשרות לכך בכלל?
"כן. הסברתי לרפורמים ולקונסרבטיבים שנכון שמתווה הכותל בוטל, אך בפועל הוא לא בוטל – הוא פשוט לא יושם כמו שנוסח בשעתו וכמו שראש הממשלה החליט עליו. חלק ממנו כן יושם – אותה רחבה שנקראת 'עזרת ישראל', שמאפשרת לציבור שאיננו ציבור חרדי, שאיננו ציבור דתי במובן ההלכתי, בכל זאת לקיים מול הכותל שמחות בר מצווה ואירועים שלהם אם הם חפצים בכך".
ומה הם אמרו לך?
"הם לא קיבלו את זה, לגמרי לא. להפך, הם רואים את זה כדבר פסול מכל פסול. כי הם כבר זכו לראות הצעת החלטה שאומצה בידי הממשלה. ברגע שהממשלה חזרה בה כעבור שנה, הם רואים את זה כדבר פוגעני מאוד, שלמעשה ראש הממשלה העדיף את הברית הפוליטית עם המפלגות החרדיות, מהברית שלו עם רוב יהדות ארצות הברית. חלק גדול מיהדות ארצות הברית היא כידוע רפורמית וקונסרבטיבית".
על רקע רצף האירועים האנטישמיים בארה"ב בתקופה האחרונה ובפרט אחרי הפיגוע במונסי, היו כל מיני אישים שקראו לציבור היהודי והחרדי לעלות לישראל. רבים בחו"ל חשים שאלו הן קריאות פופוליסטיות. מה אתה חושב על האמירות האלה? יש להן מקום בכלל?
"אנחנו, בלי כל קשר לאנטישמיות, חושבים שמקומם של יהודי העולם הוא במולדתם, בארץ ישראל. זה מחזיר אותי לרבי. אימא שלי לא הצליחה להבין: איך הרבי מליובאוויטש חי בגלות, ולא עוזב את ברוקלין ומגיע לארץ ישראל? והוא הסביר לה מה שהסביר וזה מופיע בראיונות שלה. הוא אמר לה שהוא חייב להישאר אבל שולח את חסידיו לארץ ישראל. זה היה הפתרון שהוא מצא.
"צריך פתרונות. יש הרבה יהודים שלא יכולים לעלות, אבל הם שולחים את הילדים שלהם. ויש שלא יכולים לחיות כל השנה בארץ ישראל, אז הם רוכשים פה בית ומייצרים הכנסה ומגיעים לחופשות בקיץ וכן הלאה. כל יהודי צריך למצוא את מה שמתאים לו.
"איננו חושבים שהמדינה שלנו קמה רק בשביל תושביה, אלא כמקלט לעם היהודי כולו, והיינו רוצים לראות, ככל שזה אפשרי, יהודים רבים ככל האפשר באים לארץ".
לסיום, מהו המסר שלך לקוראינו?
"יש לי חיבור רב-שנים עם חב"ד, ממלכה של חכמה, בינה ודעת, שכשמה כן היא. שעושה דברים מופלאים בארץ ובחו"ל. תמיד כשאני נמצא בכל מיני ארצות רחוקות מעבר לים אני שמח לשמוע מישראלים שהיו או יהיו בסדר פסח בבית חב"ד, או באים לאכול בבית חב"ד, וגם הילדים שלי שיחיו – יש לי ארבעה בנים – שלושה מהם כבר מעבר לגיל צבא וכבר עשו את הטיולים המפורסמים ברחבי אסיה ודרום אמריקה, וכולם זכו לשירות יהודי נפלא בבתי חב"ד השונים. בסך הכול באמת הזרוע הזאת מעידה על העוצמה של העם שלנו".
• הראיון מתפרסם השבוע במוסף החדשות של השבועון 'כפר חב"ד'
מאפשרים לכם לקבל
