חנוכה הוא זמן בו אנו מודים לה' "על ניסיך ועל נפלאותך ועל ישועתך". זה הזמן המתאים להודות לה' על הנס הפרטי שלי, בבחינת "ברבים אהללנו".

נולדתי להוריי שיחיו אחרי שתי בנות. השמחה הייתה גדולה. הוריי, שנשלחו על ידי הרבי מלובאוויטש לחבל התענכים, הקדישו את חייהם לחינוך ילדי ישראל, שם הם מתגוררים למעלה מחמישים שנה עד היום הזה.

זה קרה בבוקר חורפי, אני רק בן חצי שנה. אימי שתחי' חזרה ללמד לאחר חופשת לידה ואני נשארתי בבית עם מטפלת. המטפלת הצעירה יצאה לרגע מהבית, כשבסלון פועל תנור חימום. הדלת, שכנראה לא ננעלה היטב - גרמה לרוח לחדור ולהסיט את וילון החלון היישר לתוך ספירלות התנור.

בתוך דקות החל הוילון לבעור ואיתו כל הסלון כשעשן סמיך אופף הכל ובחדר הסמוך אני ישן, תינוק קטן.

בצוות בית הספר עבדה עם הוריי מורה צעירה - מירק'ה מיידנציק.

בהשגחה פרטית הגיעה מירק'ה לקחת משהו מדירת המורות הסמוכה לביתנו, והבחינה בעשן הסמיך. בינתיים ההמולה הגיעה לבית הספר שנמצא בסמוך, כשכולם חוששים לשלומי.

מירק'ה לא היססה ופרצה במסירות נפש לבית, מגששת בקירות הבוערים, שלפה אותי ממיטתי ויצאה החוצה כשלהבות האש אוחזות בכל פינה.

בנס - לא קרה לי דבר.

היא מספרת שבמשך ימים ראותיה הפרישו את עשן השריפה. הנזק בבית היה רב. יעידו על כך הספרים החרוכים בספריה של אבי. 

כשאנו ניפגשים, מירק'ה היקרה ניזכרת בנס ההצלה שלי ומוסיפה בחיוך שזה היה שווה. 

תודה לך ה' "על ניסיך שבכל יום עמנו".

תודה לך מירק'ה שהצלת את חיי!

חנוכה שמח עם המון ניסים ונפלאות לכל עם ישראל.