אמש, פרסם COL את הדברים שנשא  ר' מאיר זיילר מנחלת הר חב"ד באירוע הדלקת נרות חנוכה.

זיילר נזכר בראשית הדרך ואמר בין השאר: "אני תעשיין 40 שנה. הרבי שלח אותי לכאן להקים תעשייה בארץ. לא קל לבנות תעשייה בארץ, ועוד יותר לא קל לתחזק ולקדם אותה. זאת השליחות שקיבלנו".

הידיעה החזירה אותנו בדיוק 43 שנה אחורה, לחג החנוכה תשל"ז, אז פרסם הכתב דני צדקוני מעיתון 'דבר' כתבה מעניינת על הקמת המפעל, תחת הכותרת "הרבי ציווה והמפעל קם". מעניין במיוחד להיזכר בדברים ולהיווכח בהצלחת המיזם שאז היה בחיתוליו ואיש לא ידע מה יצפון לו העתיד.

וכך נכתב בעיתון, לצד תמונה של המפעל:

"בשבוע הבא יחנך בקרית מלאכי מפעל חדש לייצור בדי זמש, קורדרוי וקטיפה סינתטיים. המשקיעים בהקמתו עם בני משפחת דויטש, חסידי חב"ד מארה"ב (=חותניו של ר' מאיר זיילר).

"כידוע נוסדה לפני כעשר שנים קהילה חב"דית בעיירת הפיתוח הדרומית. לזכותה של קהילה זו יש לומר, כי תרמה תרומה נכבדת לפיתוחה החברתי של העיירה. עתה תורמים חסידיו של האדמו"ר מליובאוויטש, גם לתיעוש העיירה.

"יוזם המפעל בקרית מלאכי הוא הרבי מליובאביץ'. דובר חב"ד אומר, כי "הרבי ציווה - והמפעל עובדה קיימת". הרעיון נולד בלב הרבי עוד בשנת 1972 (=תשל"ב) וגלגולו עד השלמת המפעל בימים אלו הוא, לדברי החסידים, סיפור מאלף על מאבקם העקשני של היוזמים בסבכי הבירוקרטיה הישראלי. היוזמים הם ארבעה חסידים, בני משפחת דויטש, שלה מפעלים דומים בקונטיקאט ובניו-יורק. הם אומרים, כי "הממשלה אמנם נותנת סיוע חיוני אולם בו בזמן היא מתישה את כוחותיהם של היוזמים". עליהם להתרוצץ הרבה בין המשרדים השונים כדי לקבל את הסיוע המובטח ולפתור בעיות אדמנסטרטיביות הכרוכות בקבלתו.

"במפעל שהוקם באזור התעשיה בקרית מלאכי הושקעו שלושה מיליון דולר, שניים מהם מכספי המשיקיעים. למפעל המכונה "דויטש פלסטיקס אינדוסטריס אוף איזראל" ניתן מעמד של מפעל מאושר והוא קיבל הזמנות יצוא במיליוני דולרים. תחזית היצוא השנתית שלו מסתכמת, לדברי בעליו, ב6-8 מיליון דולר. הם אף מניחים שמוצרי "דויטש" יחליפו סחורות יבוא בשוק המקומי ויימכרו בהיקף הנאמד ב-50 מיליון ל"י בשנה. במפעל שני קווי ייצור, שהם מן המשוכללים בסוגם בעולם. לרשותו עומדים הידע הטכנולוגי של החברה-האם בארה"ב ומערכת השיווק שלה. החברה האמריקאית דירבנה אחדים מעובדיה היהודיים לעלות לארץ, כדי שישתלבו במפעל החדש. גם אחד הבעלים יעלה לצורך זה לארץ עם משפחתו.

"היוזמים האמריקאיים שנוכחו לדעת כי קל יותר לעשות עסקים באמריקה מאשר בארץ הקודש חשבו לא פעם לנטוש את המערכה בבירוקרטיה הישראלית ולוותר על הרעיון של ייצור בדים סינתטיים בארץ הבחירה. אולם, לדבריהם, הרבי מליובאביץ' הוא שמנע מהם לסגת והם משוכנעים, כי אם הגיעו לחנוכת מפעלם הרי זה משום שעמדה להם זכותם החב"דית וברכת הרבי".