ביום שלישי בערב נערכה התוועדות י"ט כסלו, יום הגאולה של אדמו"ר הזקן בבית הכנסת 'בעל התניא' בשכונת מאה שערים, בהשתתפות רבנים ומשפיעים, מהארץ ומחו"ל.

צרים היו כותלי בית הכנסת העתיק - שהוקם בשנת תרנ"ט - מלהכיל את הבאים, אך אלו שזכו - מירושלמים מקומיים ועד לחובשי כיפות סרוגות, חסידים וליטאיים - ישבו ועמדו, ושתו בצמא את דברי החסידות ששפעו מפי המשפיעים. כך גם בריקודים שררה אווירה מחשמלת. 

בראש השולחן ישבו: רב ואב"ד ב"ב הגה"ח הרב חיים יצחק איזיק לנדא, הגה"ח הרב טוביה בלוי רב קהילת חב"ד בנווה יעקב,  הגה"ח ר' בנימין זאב הלוי סגל ראש כולל ומשפיע אנ"ש בירושלים, הרה"ח ר' דוד ברנד משפיע בעיה"ק ירושלים, הרה"ח ר' יוסף ליפא אלפרוביץ, משפיע בביהכנ"ס 'אוהל יוסף', הרה"ח ר' יעקב יוסף קופרמן משפיע בישיבת חב"ד קריית גת, הגה"ח המשפיע ר' יוסף יצחק סלונים שליח ורב מרכז העיר ירושלים, הגה"ח ר' פסח מן, אורח מיוחד מארה"ב הרה"ח ר' שלום מרדכי רובשקין, ראש כולל 'ירים משה' הגה"ח ר' עידו יצחק וובר,ועוד.

את הערב פתח, כמידי שנה, המנחה הרה"ח הרב בנימין זילברשטום  יו"ר ספרית היכל מנחם, בקריאת היום יום של י"ט כסליו: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו בדרכי החסידות ובלימוד החסידות".

לאחריו סיים ופתח את ספר התניא קדישא הרה"ח ר' דוד ברנד ממשפיעי אנ"ש בירושלים, אשר ריתק את הקהל גם בסיפור המאסר והגאולה לכל פרטיו.

 הגה"ח הרב בנימין זאב סגל התוועד ועורר על כך שיש להתחזק בשיעורי חסידות ועל כל אחד מוטלת החובה לקבוע עיתים ללימוד תורת החסידות.

אחריו נשא דברים הרב חיים יצחק אייזיק לנדא, רב ואב"ד ב"ב, שהמשיך  את המסורת שהנהיג סבו הרב יעקב לנדא ז"ל והמשיך אביו הגרמי"ל לנדא ז"ל לחוג את חג-הגאולה בבית הכנסת 'בעל התניא' - וביאר  את העומק שיש במשפט שנהוג לאחל ביום זה: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו בדרכי החסידות ובלימוד החסידות".

"יש לקחת את י"ט כסליו לחיי היום יום למשך כל השנה כולה, איך עושים את זה?" שאל הרב לנדא - והסביר: "בדיוק כמו בראש השנה ויום הכיפורים, כך זה גם ב'ראש השנה לחסידות'. כמו שבראש השנה ויום הכיפורים יש עת רצון כך גם 'היום' יש עת רצון ו'אור וחיות נפשנו ניתן לנו'. כאשר יהודי באמת רוצה לנהוג בדרכי החסידות יש לו את המתנה הזאת - העת רצון הזה ומה שנותר לנו  זה בסך הכול לרצות באמת". 

הרב לנדא  סיפר על מסירות נפשה של בתו של אדמו"ר הזקן, שמסרה את נפשה בכדי שאביה יישאר בחיים וכך הצילה את תנועת החסידות במובן מסוים, ועל מסירות נפשו של אדמו"ר הזקן..

הרב לנדא המשיך ואמר שעל כל אחד מוטלת הזכות לקחת החלטה טובה מההתוועדות, והוא כבר יקבל את המתנה שאדמו"ר הזקן נתן לנו - ש"אור וחיות ניתן לנו" ביום הזה, וכך הוא יהיה חלק מאותם אלו שמסרו נפשם ברוסיה.

הגה"ח הרב טוביה בלוי תיאר את ההתוועדויות שהיו לפני עשרות שנים בבית הכנסת, בהם פיארו את שולחן הכבוד משפיעים גאונים וידועי שם, בניהם רבה של בית הכנסת בימים ההם הרב שאול דוב זיסלין והרב שמריה ששונקין שהיה אז ממשפיעי בית הכנסת. כך הזכיר גם את הגאון הרב יעקב לנדא שכיבד בנוכחותו - ואף סיפר זיכרון דברים מהרב לנדא, שהביע את תמיהתו של הרבי הרש"ב בקונטרס עץ חיים: איך יכול להיות חסיד שאינו לומד חסידות? במה הוא חסיד אם כן?

הרב  בלוי הוסיף: הרבי היה צדיק נסתר. הוא הסביר: נכון, הרבי היה דמות מפורסמת וידעו כולם את גדלותו, אבל לא רבים היו שידעו את דעותיו של הרבי בהרבה עניינים. לדבריו, "הרבי היה קנאי יותר מכל הקנאים, ויש אפילו מכתב מהרבי  שבו כתוב שעל חסיד חב"ד צריך שיהיה ניכר כי הוא מ'מאה שערים'" - והפציר בנוכחים שיש לחקור אחר דעותיו והוראותיו של הרבי. הוא נתן דוגמא מכך שהרבי הורה לומר פרק תניא לפני התפילה - ואין הרבה שיודעים זאת וחבל.

ראש כולל 'ירים משה' הרב עידו יצחק וובר העלה בערגה את זכר ההתוועדויות שנערכו בבית הכנסת עשרות בשנים, ואת קריאתו של זקן המשפיעים הגה"ח הרב משה וובר ז"ל בהתוועדויות י"ט כסלו להתחזק בעבודת התפילה כפי שמובא באגרת הקודש בסיום התניא. "המילה היחידה בתניא קדישא בשפת האידיש היא 'געוואלד געוואלד', אותה כותב רבינו הגדול בהקשר להשתלשלות בעבודת התפילה, עמוד השדרה של היהודי המחבר אותו להקב"ה. זעקתו הפנימית שלך אדמו"ר הזקן צריכה להדהד באוזנו ובליבו של כל אשר בשם חסיד יכונה המקושר לתורתם המאירה של רבותינו נשיאנו".

הרב יוסף יצחק סלונים ערך סיום הש"ס והזכיר את הימים בהם אביו הגה"ח הרב זאת דוב סלונים ז"ל היה מפאר את שולחן הכבוד בנוכחותו.  

אחריו ריתק את הקהל הרב שלום מרדכי רובשקין, שסיפר על התקופה של רוסיה בטרם קרס 'מסך הברזל' ועל מסירות נפשם של החסידים.

הוא סיפר על אישיותו, כשהחל לעסוק בביזנס "מעבר להרי החושך" בארצות הברית, וההצלחה האירה לו פנים "עד שנתהפך הגלגל והתגלגלתי לכלא. בכלא רציתי להרים את הביטחון של האסירים היהודיים והתחלתי ללמד אותם שער הביטחון. היו שם יהודים רחוקים משמירת תורה ומצוות, והיו גם כמה בוגרי ישיבות. אחד מהם היה ממש תלמיד חכם ובקי בש"ס, ולמדתי איתם שער הביטחון .ראיתי שהם חושבים שביטחון זה מחשבה חיובית, לחשוב טוב וזו הביטחון. אבל זה לא ביטחון. ביטחון זה לבטוח בה' שעכשיו טוב, וממילא אתה חושב טוב. בשער הביטחון כתוב שבעל הביטחון הוא זה שמשתדל לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ועובד את הקב"ה בלי חשבונות. 

"אני מדבר איתם ואני מזהה שהם זקוקים לעידוד באמונה בהשגחה פרטית. חשבתי ללמוד איתם גם שער הייחוד בחובת הלבבות. למדנו זאת בנוסח של שער הייחוד והאמונה - ופתאום אחד מהם, שהיה חסיד סאטמר ונהפך למודרני, הוא צעק מקרב ליבו: למה לא למדתי את זה בישיבה? שאלתי אותו לפשר הצעקה והוא הסביר שהוא למד בישיבה, ואחר כך היה צריך פרנסה והלך לאוניברסיטה והדבר השפיע עליו לרעה.

"עכשיו הוא רואה איך הטעו אותו ולכן הוא צועק מקר ליבו למה לא לימדו אותו. כאן בכלא הוא חזר לגדל זקן ונהיה ערלאכער איד בפשטות". 

הוא תיאר את התחושות הנוראיות שאפפו אותו משך תקופת מאסרו בכלא. "יום לפני השחרור", מספר הרב רובשקין, "הגיע אליו מברק ובו הודיעו לו כי ערעורו נדחה, ועליו יהיה להעביר בכלא עוד שמונה עשרה (!) שנה. במצבים כאלה ישנם אסירים שנופלים לייאוש ח"ו ונכנסים לדיכאון, ומתחילה מסכת ייסורים כתוצאה מכך. מתחילים ללכת לפסיכולוגים בכלא ולפסיכיאטרים וכו', אך אני לא הזדקקתי לזה אף פעם, כי פשוט האמנתי באמונה הכי פשוטה ש'אין רע יורד מלמעלה' וידעתי שהקב"ה עושה איתי רק טוב".

לאחר שתמה לה ההתוועדות הרשמית ישבו הקהל הקדוש להתוועדות עד אור הבוקר ממש עם הרה"ח ר' יעקב יוסף קופרמן, משפיע בישיבת חב"ד קריית גת.

את הערב הנעימו בעל המנגן ר' אליאסף חפץ ותזמורתו.

ההתוועדות אורגנה על ידי הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת הרה"ח ר' צבי חנון ובנו הרה"ת ר' מענדי חנון, ובסיוע 'כולל חב"ד' בראשות הרה"ח ר' משה שמיל דייטש.