בשנים הראשונות של סיומי הרמב"ם הייתה יוצאת משלחת של רבני חב"ד למצרים בימי החנוכה, כדי לעורר את נשמתם של קהילת יהודי מצרים הדועכת ובעיקר לערוך את סיומי הרמב"ם בקהיר, במקום בו כתב את ספרי היד החזקה.

זכיתי להשתתף בסיומים אלו, ובביקורים המרתקים במצרים - שמתחילתם ועד סופם היו מסע לקירוב יהודים לאבינו שבשמים.

מתחילת המסע, שהחל בנמל תעופה בן גוריון, היו כל חברי המשלחת חדורים באנרגיות, וכל יהודי שבא במגע אתנו זכה או להנחת תפילין או לדברי חסידות והתעוררות.

אחד מחברי המשלחת היה הגר"י גולדברג, ראש ישיבת תומכי תמימים במגדל העמק, שהיה נואם בסיומי הרמב"ם בשפה הצרפתית, לאור הוראת הרבי לנאום בצרפתית. שכן, יהודי מצרים שלטו בשפה זו.

בהיותנו בשדה התעופה, פגש הרב גולדברג יהודי דובר צרפתית ופתח עמו בשיחה על יהדות ומצוות. הלה אמר לרב גולדברג שזכה להיות אצל הרבי ביחידות - וסיפר פרטים מעניינים מאותה יחידות:

כשנכנס, הרבי התעניין אצלו על מעשיו ותחביביו, והוא סיפר לרבי כי הוא מקדיש זמן למשחק השח מט. לדבריו, הרבי ענה לו כי אף הוא מכיר את המשחק ומהלכיו היטב.

בהמשך אמר לרבי כי יש בקרבו טראומה ומועקה אותה הוא גורר אחריו שנים רבות, מאז היותו ילד קטן. הוא סיפר כי בילדותו ראה כיצד חתול רודף אחרי ציפור. החתול טיפס על העץ והגיע אל הציפור וטרף אותה. המחזה הזה זעזע אותו עמוקות והוא לא יכול להכיל אותו כל ימיו.

את שאלתו הוא הפנה כלפי מעלה: היאך יתכן שהקב"ה מרשה שבעולמו הנאור יתרחשו מקרים קשים כאלה של טרף ושל חזקים שכובשים את החלשים, ללא יכולת הגנה. עשרות שנים אין לו תשובה ומזור לשאלה המציקה ללא הרף - ובהיכנסו ליחידות הפנה אותה אל הרבי.

הרבי ענה לו שאכן שאלתו היא שאלה מאוד יסודית ומרכזית בהתנהגות ובהתנהלות הבריאה. הרבי הסביר, כי בעולם ישנם דברים טובים יותר וטובים פחות. למשל, יש זהב כסף ונחושת וככל שהחומר הוא יותר יקר ויותר חשוב, הוא מועט יותר ומצוי פחות בעולם - וכך הוא גם בכללות הבריאה. 

הבריאה יש בה כביכול הרבה רוע וחוסר צדק, והחלק המתנהג על פי צדק ויושר ופועל במידת החסד הוא קטן ומועט. תפקידו של האדם עלי אדמות הוא להביא לכך שכל בני האדם ינהגו בצדק וביושר ולהגדיל את החסדים ככל הניתן. שאיפתנו היא לקחת את האיכות המעוטה ולהגדיל אותה כמותית.

בהמשך אמר לו הרבי, כי כיוון שאתה אוהב לקרוא ואתה קורא הרבה, מן הראוי שתקרא מאמרים רבים הקשורים לתפילה וללימוד התורה. רק בדרך התורה תמצא את התשובות הנכונות והכוונה נכונה אל הדרך הראויה שבה יהודי מצווה ללכת.

אותו אדם סיפר בהתפעלות לרב גולדברג שהוא מתפלא עד היום מהיכן הרבי ידע שהוא אוהב לקרוא וקורא הרבה. את דבריו סיים במשפט: "אני מבין שהוא צדיק ויודע גם נסתרות".

•

מאז כתבתי בטור זה על המופתים המתגלגלים ב'יחידות הראשונה', זרמו אלי סיפורים רבים על חסידים שחזו בדברים שמימיים, בעיקר בתחום השמות.

אחד מהם שמעתי על הגר"מ הבלין, רבה של קרית גת ושדרות, שכאשר נכנס ליחידות ראשונה כתב לרבי פתק ארוך ובו כל העניינים הנחוצים שרצה לשאול עליהם ולהתברך בהם. הרבי ענה לו לפי הסדר, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בסוף היחידות הרבי שאל אותו מדוע בפתק חסר ה"סיום". כלומר, מדוע לא חתם את שמו?

או-אז קלט הרב הבלין כי במקום למסור לרבי את הפתק שהכין ליחידות, הוא הגיש לרבי את הפתק השני, בו כתב בקצרה את תוכן הפתק הראשון.

כך היו נוהגים הנכנסים ליחידות לכתוב העתק מהפתק שנותנים לרבי ביחידות, כדי שלאחר היחידות יוקל עליהם להיזכר בדברי הרבי ותשובותיו.

מרוב הלם הוא לא הצליח לפצות את פיו והרבי אמר במקומו תחילה את השם "משה בן?" ו- מאחר שהתמהמה לענות לרבי את שם אמו, הרבי השלים מעצמו ואמר "בן עלקה"...

•

סיפור נוסף שמעתי מפי מפיק מרגליות הרב שבתי סלבטיצקי, שכאשר נסע לראשונה לרבי, יצא מביתו בתל אביב מלווה בבני ביתו, שהתרגשו כפי שהיו מתרגשים בימים ההם לפני כל נסיעה לרבי ולארה"ב.

אחד השכנים, אפרים גולן, שהיה אדריכל בעיריית תל אביב,  שאל את שכניו לפשר התכונה הרבה. הם השיבו לו ששבתי נוסע לרבי מליובאוויטש.

כיוון שלא כל יומא אתרחיש נסיעה לרבי, ביקש אפרים גולן לבקש ברכה עבורו מהרבי ונקב בשמו ובשם אמו. הרב סלבטיצקי סמך על זיכרונו המפותח ורשם במחשבתו את השמות.

לפני היכנסו ליחידות, נזכר כי עליו להזכיר את האדריכל אפרים, אבל טלטולי הדרך השכיחו ממנו את שם אמו. כל מאמציו לרענן את זיכרונו עלו בתוהו. לבסוף כתב בפתק היחידות את שמו של אפרים ללא שם האם. כשהגיע הרבי אל בקשת הברכה לאפרים, הרבי שאל לשם אמו של המבקש ברכה, וכמובן שלא היה בפיו מענה.

הרבי נטל את עפרונו הקטן ורשם על הדף: "אסתר דבורה".

כשחזר הרב סלבטיצקי לתל אביב, הוא סיפר לאפרים גולן שהרבי מעצמו זכר את שם אמו וכתב אסתר דבורה. אפרים היה מופתע מאד, שכן שם אמו היה דבורה, אבל מאידך הוא שלל את השם השני אסתר, משום שאמו מעולם לא נקראה בשם זה. הרב שבתי דחק בו לעשות בירור מעמיק בין בני המשפחה, לברר האם קראו לה גם אסתר.

בשיחת טלפון עם אחת הדודות המבוגרות היא סיפרה שאכן לדבורה קרו גם אסתר, אך היא מאוד לא אהבה את השם הזה ולכן כשהגיעה לארץ לא השתמשה בשם זה וגם מחקה אותו מהניירות הרשמיים - אך זה היה השם שלה.

והרבי שעיניו במרומים ידע את כל אשר נעשה וידע לנקוב בשמה המדויק של אמו של אפרים גולן.

•

מפי בנו של הסופר החסידי הנודע והדגול הרב יהושע מונדשיין ז"ל שמעתי פירור שמיימי, כאשר אביו הגיע בפעם הראשונה לרבי.

היה זה בעת ההתוועדות, ויהושע עלה אל הרבי והגיש בקבוק יין מארץ ישראל ששלח  ר' יונה מנדלסון, שר המשקים של הרבי. כשהגיש את בקבוק היין, הרבי שאל: מה עם הכשרות של היין? הרב מונדשיין התפלא לפשר השאלה - ואמר לרבי שר' יונה שלח את הבקבוק. ושוב הרבי שאל: מה עם הכשרות? מה עם תרומות ומעשרות?

מאוחר יותר הבין הרב מונדשיין למה ירמזון דבריו הקדושים של הרבי. 

בצעירותו למד והתחנך בישיבת הישוב החדש בתל אביב, וכשהחל להתקרב לתורת חב"ד היה מי שכתב לרבי שמבקש עליו להתחזק בתורה וביראת שמיים, ושם ציין שבמקום בו מתחנך יש חלישות בהקפדה על כשרות ועל הפרשת תרומות ומעשרות.

עתה, בהגיעו אל הרבי לראשונה, הרבי רצה לחזק אותו בתחום זה ושאל אותו מה עם כשרות ומה עם תרומות ומעשרות?