וינק זה שמו של הפולני הנחמד, שהסיע את דבורה ואותי במוצאי השבת האחרונה ברחובות וורשה.

וינק הוא איש חכם בן 55, שהבין די מהר שלהסיע יהודים בפולין יכולה להיות פרנסה לא רעה. ראיתי שהוא מבין טוב את הקליינטורה שלו, כשנכנסתי לטויוטה סיאנה שהוא הביא ביבוא אישי מניו יורק.

״החסידים מאמריקה אוהבים את האוטו הזה. קניתי אותו מיהודי בבורו-פארק. תראה, אפילו נשארה כאן מדבקה עם טקסט קדוש בעברית", אמר והצביע על 'תפילת הדרך' שמודבקת בצד השמשה.

וינק יודע על כל מטייל מה הוא מחפש, מי את שרידי הגטו ומי את בית הקברות או כל ציון מקום כזה או אחר ברחבי פולניה, שכידוע מלאה בקברים של יהודים.

כשהרב שלום בער סטמבלר הציג אותנו בפניו ואמר לו שייקח אותנו למקומות שהחב"דניקים רוצים, וינק הבין מאוד מהר.

יש שני מוקדים כאלה בוורשה: האחד במקום החופה של הרבי והרבנית, 'ז'ע הופה' כלשונו, שזו בעצם חצר של בנין מגורים על מקום שבו עמד פעם בניין ישיבת חב"ד בוורשה - אותה החצר בה עמדה החופה של הרבי והרבנית בי"ד כסליו תרפ"ט, בדיוק היום לפני תשעים ואחת שנים.

משם הוא לוקח את אורחיו החב"דניקים לרחוב אחר, בו היה האולם של סעודת החתונה.

וינק לא מבין למה אנחנו מתרגשים לעמוד ולפעמים גם לרקוד ליד מקום שפעם היה בו משהו והיום כבר לא. אני מניח שלא רק וינק, גם לא מעט אנשים נוספים עם ראש על הכתפיים לא מבינים אותנו. אבל לנו אין צורך להסביר דבר. אנחנו יודעים שבמקום הזה הכין הקב"ה את הרפואה למכה, כאן זרע הקב"ה את זרעי המהפכה היהודים שחולל הרבי עשרים שנה ומלחמה אחת מאוחר יותר.

•

י"ט בכסליו תרפ"ט, ימים ספורים אחרי החתונה והם כבר בריגה. בתוך ימי השבע ברכות פנה אבי הכלה, הרבי הקודם, למזכירו ר' חאטשע פייגין וביקש: "שלח נא טלגרמה לחסיד הגר ברוסטוב, מקום קבורתו של אבי.  בקש שיקריאו את תוכן המברק שאכתיב על קברו".

תוכן המברק נשא שלוש מילים בלבד בשפה הרוסית: "יעווא זשעלאניע איספאלנענא". ראיתי שהתרגום הוא: ״רצונו התבצע״.

אבל אבא שלי הסביר לי פעם, שהתרגום הוא לא 'רצונו' אלא 'מאוייו'. כלומר, מאוויי נפשו התבצעו. כשהמשמעות היא, שהרבי הרש"ב חפץ מאוד שהשידוך הזה יקרה, שהחיבור הזה בין בנו של הרב שניאורסון מיקטרניסלב ובין נכדתו, אכן יקרה.

בעודי בסיאנה של וינק חשבתי שהדוור מרוסטוב שהעביר טלגרמה בת שלש מילים רוסיות ודאי לא הבין מה הוא נושא בידיו.

ברית המועצות הייתה נתונה בתכניות החימוש והתיעוש המטורפות של סטלין. שאר העולם, ובמיוחד ארה"ב ובעקבותיה גרמניה, עמדו לפני הקריסה הגדולה של 1929. העולם כולו רחש זעזועים מעל ומתחת לפני השטח.

איזו משמעות יש כבר לשלש מילים רוסיות שעוברות מלטביה לרוסיה, מריגה לרוסטוב?

אבל חלפו כמה שנים, העולם הכללי עבר זעזוע עמוק והעולם היהודי הרי כמעט שנחרב. יהודים ברחבי העולם העדיפו לשכוח על יהדותם. להיות יהודי היה אז נטל, הביטוי השגור בפי העם היה 'ס'איז שווער צו זיין א ייד' - קשה להיות יהודי.

ובדיוק אז צפו ועלו אותן שלש המילים מהמברק ההוא מלפי עשרים שנה ומלחמה. החלום היה למציאות,

העלם הצעיר מיקטרניסלב נשא בעול נשיאות חב"ד ליובאוויטש, המשיך את אותה המשימה של חמיו הרבי והגשים בכך את תכלית מאוויי נפשו של אבי חמיו, הרבי הרש"ב מרוסטוב.

העלם היה לאישיות היהודית הכי מפורסמת והכי משפיעה בעולם היהודי הכללי של אחרי השואה, השפעה שלא נפסקת עד היום הזה, השפעה של טוב וחסד, השפעה של גאון יהודי בכל מקום.

אז וינק הנחמד לא מבין, עוד כמה אחרים לא מבינים, אבל אני יודע שאני עומד במקום בו נזרעו זרעי המהפכה. לא עוד יהדות כבדה ועצובה, לא בושה ולא נטל.

יהדות של שמחה. לא קשה להיות יהודי, שמח וטוב להיות יהודי.

שבת שלום,