הנאשם: ר' אהרן רבינוביץ
האשמה: מחתרת חב"ד...

סיפורו של עולה מבריה"מ שנידון לעשר שנות מאסר

מאת רפאל בשן

אדם צנום עם זקן אדמדם עיני תכלת בהירות וטלית תחת בית שחיו נכנם למשרד והציג עצמו ללא הקדמות : "אני הרב אהרון רבינוביץ!". הוא שלף מכיסו גליון נייר קטן מכוסה כתב צפוף ומעוגל - הושיטו לי והסביר: "‬מבקש אני להדפיס זאת בעתון כדי שידעו אנ"ש כי נשחחרדתי מן הכלא‭."‬

היכן ישב? הוא מחייך בעגמימות: איפה לא? בקויבישב ובמוסקבה, בוילנה ובקאזאכסטאן. כמה זמן?עשר שנים תמימות. במה האשימו אותך ר' אהרון? משיב הוא: אמרו שאני שייך לחבורת קונטרבולוציונרים הקרויה חב"ד!

• • • 

הרב אהרון רבינוביץ הגיע לפני כחודש ימים לארץ ועדיין הוא חושש לספר כל מה שעבר עליו ב"מחנות לתיקון עבריינים" בסיביר. הוא עודנו מגלה טפה ומכסה תשעה. "יש הרבה מאחינו בסוהר" - אומר הרב רבינוביץ -‬ "ואיני רוצה חלילה לגרום להם תקלה, אם ירצה השם יעלו כולם ויגיעו ואז, או אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו תגלה הכל".

הרב אהרון רבינוביץ מדבר עברית רהוטה ומלוטשת. זאת מנין? "מה חשוב איך והיכן - הוא מחייך -‬ העיקר שיודעים לשון הקודש...".

מוצאו מביאליסטוק. הוא נעצר ב-‭ ,1940‬באושמינה רוסיה הלבנה וישב במעצר הרוסי עם הרב ג. סורוצקין. האשמה היתה:‬ ארגון עליה בלתי חוקית של יהודים מס.ס.ס.ר. לחו"ל. בשלהי 1941 שוחרר הרב רבינוביץ והועבר לקויבישוב. "‬שם" - מספר הוא בסגנונו החב"די המיוחד לו - "הייתי מתגורר אצל איש צדיק אחד ושמו ר' בנימין". ‬האם היה רב? "‬לא! לא!", אומר איש שיחי, "הוא תפר נעליים, עני מרוד אבל נהג לקחת פליטים יהודיים לתוך ביתו ואשתו היתה נותנת להם חבשיל חם, תזכיר את שמה - מלכה, היא היתה אשה צדקת! כל מי שסעד על שולחנה יזכרנה לטובה עד קץ הימים. נו, ובליל שבת היינו מסובים בחצי המרתף של ר' בנימין, ומזמרים זמירות של חב''ד. עד שיום אחד שמו משמר על המרתף, וכל מי שבא ויצא, נאסר ונזרק לכלא. העיקר שעצרו את כולנו, חברה של עשרה אנשים, ביניהם גם ר' בנימין. הקומוניסטים אמרו לו: אצלך היה מתוועד איגוד השאי קונטרבולוציוני שרשום אצלנו בתיקים בשם ח.ב.ד.

פרשת ר' מרדכי דובין

אותי היה חוקר גוי אוקראיני בשם ז'רומסקי. רגיל היה לומר לי: אדון רבינוביץ ימח שמך. מה אתה, מרגל פולני או איש מחתרת חב"ד או שניהם גם יחד? הה, ימח שמך! שתקתי. אז הענישו אותי בצינוקים הקרים והרטובים ודרסו אותי ברגליים שלהם. ואני - שותק.

פתאום מצאו אשמה חדשה שאני מרגל ציוני ופקיד בג'וינט ואיש קשר בינם לבין מחתרת ח.ב.ד. הרבה לילות דשו את בשרי בשביל שאגלה להם איה נמצאים אנשי לובביץ' מאנ"ש. דרשו ממני בעינויים שאומר מה אני יודע על הרב הצדיק ר' מרדכי דובין זצ"ל, שהיה חבר בבית הנבחרים הלאטבי, ועשיר גדול שהקדיש כל הונו לגמילות חסד. אין לי ידיעה מפני מה דרשו זאת ממני אף על פי שאז כבר היה בידיהם והם ידעו כל צפונותיו.

• • •

"הסובייטים - מחייך בעגמימות ר' אהרון רבינוביץ - "הכירו את מרדכי דובין היטב". מסתבר כי לחסיד החב''די הנלהב שהרוויח הון תועפות במסחר עצים היו קשרים אישיים הדוקים עם נשיא לטביה אולמניס, שעסק אף הוא בסחר זה. כאשר התנהל בשנים שאחרי מלחמת העילם הראשונה מו"מ בין רוסיה ללטביה, על מתן גישה חפשית לדוברות סובייטיות בנמל הלטבי וינצאבה, נשלח ר' מרדכי דובין ע"י הממשלה הלאטבית למוסקבה כדי לסכם אה הדיונים. החסיד החב"די ניצל את ההזדמנות, וכרך את חתימת ההסכם "בטובה אישית קטנה", ‬מתן היתר לקחת עמו את ספריתו יקרת הערך של הרבי מלובביץ‭,'‬ שנשארה בברית-המועצות. הרוסים,חרקו שן, הסכימו - ושמרו את הדבר בלבם. בשנת תרפ"ט ביקר ר' מרדכי דובין בארצות הברית כאורחם של גדולי הרבנים, ונתקבל לשיחה ממושכת אצל הנשיא הרברט הובר. בתחילת מלחמת העולם השניה, נמלט ר' מרדכי דובין לפנים רוסיה, נעצר בסראטוב, ונידון ל־15 שנות מאסר באשמת "חבלה וקשירת קשר‭."

‬בשנת ‭ ,1946‬פנו רבני אמריקה אל סגן נשיא ארה"ב דאז הנרי וולס,שעמד לבקר במוסקבה וביקשוהו שישתדל אצל סטלין למען שחרורו של ר' מרדכי דובין. סטלין הבטיח, וואלס שכח אח כל הפרשה, ודובין המשיר לשבת בסיביר. לפתע, בשנת 1948, שוחרר החסיד החב"די והותר לו להתגורר במוסקבה. מספרים,כי בליל שמחת תורה, לגם ר' מרדכי דובין כמה כוסיות יי"ש כמנהג חב"ד, וכיבד בהקפה ראשונה יהודי בשם בן ציון אפטר, שערך "מי שבירך" לסטאלין, והוסיף באזני מאות באי בית הכנסת הגדול של מוסקבה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ‬שניהם נאסרו למחרת היום, ואפטר נידון ל-10 שנוח מאסר. ר' מרדכי דובין נעצר שוב, נפטר במועד לא ידוע אי שם ברוסיה, אין איש יודע מקום קבורתו, והוא נשאר דמות אפופת הילת אגדה — נערצת בהוגי חסידים.

פגישה עם ברגלטון

אני - אומר הרב רבינוביץ - אני לא נתתי להם שום עדות; כלום לא הוציאו ממני, רק הודיתי שאני קונטרבולוציונר, חשבתי: העיקר שיעזבו במנוחה את חב"ד.

היה שם חוקר אחד נורא, אני זוכר את שמו: צרימירוב. דרגתו: "גלוונא נצ'לניק". הוא היה עושה לי את הגיהנום. כמה פעמים התרגזתי עליו וצעקתי בחמת זעם: אתם רוצחים, וסטאלין רוצח! ככה צעקתי - והוא צעק. אחרי הדברים האלה עשו לי משפט ופסקו עשר שנות מאסר בקאזאכסטאן.

נפגשת עם סופרים יהודיים במחנות? הרב רבינוביץ נזכר: "פעם עברתי על יד "הספץ לאגר", זה מחנה קשה ביותר, ופתאום צועק לי מישהו: שלום עליכם ר' יהודי! אח"כ אמרו כי זה היה הסופר ברגלסון - וזה מנהגו לומר שלום עליכם! הוא ודאי הכיר שאני יהודי על פי הזקן האדום שלי. שלוש פעמים עמדו עלי הגויים בקאזאכסטאן. סבוני גם סבבוני וגילחו את זקני, פעם התנגדתי, אז היכוני עד זוב דם.עד היום אני סובל מן הריאה.

• • •

היו הרבה קומוניסטים במחנה שלנו, ביניהם "פולקובניקים", "‬פוליטרוקים" וגם מי שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית באוקראינה. בסוף, לפני השחרור, הפכו כולם ידידי. כל כך למה? בתחילה היו לר' אהרון טלית ותפילין, אולם במשך הזמן "הוחרמו'' ונשארה לפליטה, "‬טלית קטנה" אותה לבש תחת חולצתו. היה זה "‬כלי הקודש" היחיד במחנה כולו. יהודים נהגו להתגנב לצריפו של הרב רבינוביץ, להחזיק בציצית ולומר "‬שמע ישראל".

‬איך שהוא נודע הדבר לשאר הכלואים. אט אט, החלו גם גויים באים בהסתר לר' אהרון ומתחננים לפניו שיתן להם לנגוע ב"מפה הקדושה". מה יצא לכם מזה? שאל. והם לחשו לו: זו סגולה לשחרור מהיר‭...

"הרב הרצוג בכה"

אחרי שריצה עשר שנים תמימות בקאזאכסטאן, נתנו לו כרטיס רכבת ואמרו: אתה יכול ללכת. הכרטיס היה לאוזבקיסטאן, שם נפגש עם אשתו שלא ראתה אותי שבע שנים ובתו בת ה־10 אשר נולדה כאשר היה כבר בסוהר.

בתחילה, מספר ר' אהרון, אמרו לה כי אבא שלה עובד רחוק, אבל היא ילדה חכמה ויום אחד אמרה לאמא: מה את אומרת עובד? אבא יושב בבית הכלא! אותו שבוע הלכה עם סבתא לבית הכנסת בטאשקנט, ביקשה ממנה לפתות את ארון הקודש, הכניסה ראשה בפנים וביקשה ברוסית: "אלוקים, תעזור לאבא שלי לחזור הביתה!".

איך הצליח הרב רבינוביץ לצאת מאוזבקיסטאן? - הוא אינו מוכן להיכנס לפרטים, רק אומר: זה עלה לי בנחלי דם ודמעות. נו,ועזרת השם זה כלום?

• • • 

בימים אלה ביקר הרב רבינוביץ אצל הרב הראשי הרצוג, וכאשר סיפר כיצד התיפחו יהודי טשקנט, בשמעם כי הוא עומד לצאת לישראל, והיאך התקיים הוא עצמו במשך עשר שנים על לחם צר ומים לחץ מחשש ספק טריפה‭—,‬ פרץ הרב הרצוג בבכי.

כאמור,‬ - יש באמתחת ר' אהרון שבעים ושבע מגילות סבל ויסורים של יהודים בערבות סיביר. אבל הוא מבין לעומק משמעות הכלל : סייג לחכמה - שתיקה ואינו מוכן להיכנס אפילו לדיון בשאלה מה מותר לספר ומה לא. קנה המידה שלו: "אני לא רוצה שתיפול שערת ראשו של יהודי בגללי".

כאשר עמד הרב אהרון רבינוביץ ליד הפתח נזכר אומר כי שכח את העיקר: "אתה, הוא אומר לי, היתה לך איזו טובת הנאה ממני, - עכשיו אני רוצה תמורה ממך. תמהתי: מה זה יכול להיות? ור' אהרון שולף בניחותא אח טליתו מתוך הנרתיק, פורש אותה מעל ראשי ואומר: תגיד "שמע ישראל‭"... ‬.