"יהודי רע? לא מכיר במושג הזה. בעיניי כל יהודי הוא טוב"
באדיבות 'שיחת השבוע'
כמו כל סיפור טוב, הכול התחיל בשיחת טלפון. הרב שלמה כובש, שליח חב"ד בהונגריה, ענה לצלצול. מעברו השני של הקו היה מתווך נדל"ן. "כבוד הרב, האם תרצה לקנות בית כנסת?".
זה היה לפני שתים-עשרה שנה. המתווך המשיך: "בית הכנסת הזה, ברובע 3 בעיר, הוחרם אחרי השואה. שנים שימש הבניין אולפן מרכזי של הטלוויזיה הלאומית. עכשיו הוא מוצע למכירה".
"העניין בהחלט מעניין אותי", השיב הרב כובש. היהדות בבודפשט פורחת מחדש, הרבה בזכות פועלו של השליח והרב הראשי ברוך אוברלנדר. מאה אלף יהודים חיים בעיר. יש עשרים בתי כנסת פעילים. אבל בהחלט יש צורך בעוד בית כנסת.
"מה המחיר?", שאל.
"המחיר הרשמי שני מיליון אירו", השיב המתווך, "אבל אני יכול להוריד אותו לחצי מיליון בלבד".
"סגרנו", השיב הרב כובש.
כשסיים את השיחה החל להרהר מנין ישיג את הכסף, שאפילו עשירית ממנו לא היה לו. דבר ראשון כתב מכתב ושיגר אותו ל'ציון' הרבי מליובאוויטש, וביקש ברכה להצלחת המשימה.
כעבור כמה ימים פגש את ידידו, גבור פוטו, יזם נדל"ן ידוע בהונגריה. הוא שיתף אותו בהצעה המפתיעה. עיניו של האיש התלחלחו. "אני משלם!", אמר מייד.
הרב כובש נדהם. "זה חצי מיליון אירו", הזכיר לאיש הנדל"ן. אך הלה הנהן בראשו לאישור. "ראה, בילדותי השתתפתי בשעשועון שהתקיים באולפן הטלוויזיה בבית הכנסת. באחת המשימות נדרשתי לפצח, על-פי כללים פיזיקליים מסוימים, את מיקום צד צפון. פתרתי את השאלה בנקל, לפי מיקום ארון הקודש. אעשה הכול כדי לגאול את בית הכנסת".
ואולם כשחלפו הימים החל האיש להתלבט, והרב כובש חשש לגורל העסקה. ואז צץ במוחו רעיון. "אולי במקום לקנות את המבנה, נשכור אותו", הציע למתווך. זה שאל כמה ייאות הרב לשלם דמי שכירות. "חמש-מאות אירו", השיב. כעבור עשר דקות חזר המתווך ובפיו תשובה חיובית.
בערב חג הפסח תשס"ט (2009) נחתם החוזה. כשנכנס הרב כובש לבית הכנסת חשכו עיניו. המקום היה מוזנח ונטוש. הוא סקר בעגמומיות את ההיכל והבין כי שיפוץ בית הכנסת יעלה הון רב.
במרץ החל לגייס תרומות, ופרסם כי בראש השנה יהיו תפילות בבית הכנסת. ואכן, בדרך נס היעד הושג. בית הכנסת נחנך ברוב פאר והדר, בחגיגת המונים, שבה השתתפו כאלפיים יהודים. היו בהם ניצולי שואה, שהתפללו לפני המלחמה בבית הכנסת. בתוך זמן קצר נהפך המקום למרכז יהודי שוקק חיים.
ואז באה עוד שיחת טלפון. על הצג הופיע מספר ובו הקידומת 1212. שיחה ממנהטן, ניו-יורק. "הרב כובש?", נשמעה השאלה. הרב כובש השיב בחיוב והאיש אמר: "בטרם נתחיל בשיחה אני רוצה לומר לך שאני יהודי רע!".
"יהודי רע?", תמה הרב כובש, "אני לא מכיר במושג הזה. בעיניי כל יהודי הוא טוב".
"לא", התעקש הדובר ממנהטן, "אני יהודי רע. לא דרכתי בבית כנסת יותר משישים שנה. אני אוכל במסעדות לא-כשרות דווקא. אשתי לא-יהודייה... בכל אופן, בעיתון שאני מקבל ממוזיאון השואה בוושינגטון ראיתי שחנכת את בית הכנסת ברחוב לאיוש 163, שבו חגגו לי בר-מצווה. רצוני לתת תרומה ולהציב בבית הכנסת לוח זיכרון לעילוי נשמת הוריי, שנספו בשואה".
השניים הוסיפו לשוחח. התברר כי שמו פטר, בעברו קבלן עבודות חשמל מצליח. הרב כובש הבטיח להציב את לוח הזיכרון, כבקשתו.
לחנוכת לוח הזיכרון בא האיש לבודפשט. שם סיפר על הנסיבות שגרמו לו להפוך ל'יהודי רע', כהגדרתו. "הוריי נספו בשואה. רק אני ואחותי שרדנו. קרובי משפחתנו הפקידו אותנו בידי שומרת הבית הלא-יהודייה. הם חגגו לי בר-מצווה, ושוב לא התעניינו בי.
•
"יום אחד פגש אותי ברחוב הרב נוימן הקשיש. כששמע שאני הבן של קרמר מוריץ, שאל למה אינני בא לבית הכנסת. השבתי שלא הוזמנתי. 'אני מזמין אותך לבוא בראש השנה', אמר הרב. באתי בלב נרגש, והשמש הביט בי ושאל: 'ילד, למה באת?'. השבתי: 'להתפלל'. שאל השמש: 'איפה כרטיס הכניסה שלך?'. יכולתי לראות כי האולם כמעט ריק, אך הוא התעקש: 'לכאן לא נכנסים בלי כרטיס'".
קולו של הקשיש נשנק: "החלטתי שאם לא רוצים אותי בלי כרטיס, לא אכנס גם כשיהיה בידי כרטיס. לכן אני יהודי רע. זו הפעם הראשונה מאז ילדותי שאני נכנס לבית כנסת".
הרב כובש חיבק בהתרגשות את האיש המיוסר. הקשר בין השניים התהדק. הרב הניח עמו תפילין, ועודד אותו לשוב לחיק עמו.
בסופו של דבר הצליח הרב כובש להעביר לבעלות הקהילה היהודית את בית הכנסת, בעזרת חוק מיוחד. המקום שופץ בתמיכת האחים ג'ורג' ואלכס רוט ונדבנים נוספים.
פטר נפטר לפני כשלוש שנים. בצוואתו הוריש סכום נכבד לקהילה ולבית הכנסת. סיפורו, המייצג את עולמם של אודים רבים מוצלים מאש, נותר חקוק בלב הרב כובש.
מאפשרים לכם לקבל
