מה אמר הרבי לתמים שייעד כבר מגיל 15 לרבנות קהילה
בשבת האחרונה נזכרתי שלפני ארבעים שנה, בשנת תש"מ, כאשר הרבי אמר במוצאי שבת פרשת נח את המאמר "וירח ה' את ריח הניחוח" - הרבי נשנק מבכי באמצע המאמר.
היה זה בקטע שהרבי אמר: "לאחרי אריכות הגלות והגזירות והשמדות ר״ל איך יתכן שכל זה אינו מספיק ונמצאים עדיין בגלות ובחושך כפול ומכופל, ועד שמזמן לזמן ישנם מאורעות כאלה שאין עליהם שום ביאור והסבר כלל, מכל צד ופינה... יש עדיין חושך הגלות, ועד לחושך כפול ומכופל ועד למאורעות כו׳ בשלוחי מצוה וכו׳".
לאחר ההתוועדות סיפרו שהרבי בכה משום ששלושה ימים קודם נרצח החסיד הרב דוד אוקונוב הי"ד שהיה מפעילי המוסד 'פרי' לעולי רוסיה. הרב אוקונוב ירד לרכבת התחתית מהפתח שמול 770 וגוי ירה בו מטווח אפס. הסיבה לא ברורה עד היום האם היה שתוי שביקש כסף או שנשכר לשם כך על ידי אדם שרצה לפגוע בו.
הרבי ניסה כמה שניות להתגבר על הבכי ונראה היה עליו עד כמה הכאב פילח וצרב את ליבו.
•
לפני שבועיים סיפרתי על היחידות הראשונה שלי אצל הרבי כנער בן 16, בערב שבת קודש פרשת בראשית תש"מ, בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים.
הרבי מיהר מאוד ופתח בשאלה האם אני מבין אידיש? וכשעניתי בחיוב המשיכה כל היחידות באידיש. סיפרתי על המופת שהיה כאשר הרבי שאל על שם סבתי ושכחתי את שמה השני ואילו הרבי זכר.
היחידות נמשכה והרבי החל לברך: "יעזור הקב"ה שתלמד בהתמדה ושקידה רבה ותלך מחיל אל חיל בלימוד התורה ובעבודת התפילה וכו' וכו'"
ואז אמר: "ותשפיע על חבריך המשתתפים בגורל שיהיו חסידים אמיתיים ויראי שמים אמיתיים".
לקראת סוף היחידות הרבי אמר שנותן דולר כדי שכאשר אגיע לארץ ישראל אחליף אותו ואת תמורתו אתן לצדקה, וכאשר נתן את הדולר אמר: "תהיה חסיד ירא שמים ולמדן ושתהיה לך הצלחה".
כשיצאתי מהיחידות לקחתי מיד עט ונייר ורשמתי את כל דברי היחידות מלה במלה עד כמה שזכרתי. תוך כדי הכתיבה שמתי לב שכאשר הרבי בירך להשפיע על החברים הוא ציין רק חסידים אמיתיים וירא שמים אמיתיים ולא הזכיר את הצלע השלישית של למדנים.
•
בזמן הקצר שנותר עד לכניסת השבת ישבנו כמה תמימים שיצאנו מיחידות והחלפנו רשמים ממה ששמענו בקודש הקדשים. והנה מתבררת עובדה מאוד מעניינת, שכל התמימים קיבלו את אותה ברכה מהרבי עם אותם פרטים ויחד עם זאת הרבי נתן לכל אחד הכוונה אחרת ושונה.
למשל: הרב דוד וולס, המכהן כיום כרב קהילת אנ"ש בבאר שבע, נכנס גם הוא ליחידות והרבי בירך אותו, כמו כולם, שתהיה לו הצלחה בלימוד התורה, אלא שאצלו הוסיף: "כיון שהנך לוי שעל שבט לוי נאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל' וכאשר תהיה רב בקהילה תדע איך לפסוק"...
מגיל 15 הרבי כבר ייעד אותו לרבנות קהילה, דבר שנתקיים בו שנים רבות אחר כך, כשהציעו לו את תפקיד הרבנות בבאר שבע המעטירה.
כמו כן היה אחד התמימים שברבות הימים הפך להיות עסקן ציבורי והרבי הוסיף אצלו עניין של עסקנות בהכנסת אורחים וכו'.
•
אצלי, כאמור, בקטע הייחודי, הרבי כיוון אותי להשפיע על חברים שיהיו חסידים אמיתיים ויראי שמים אמיתיים ומעניין הוא שבמשך השנים, היו עוד תשובות שקיבלתי מהרבי ובהן הזכיר את ה'משפיע'.
היה זה בשנת תשמ"ג, בשנת 'הקבוצה' שלנו, כשהתבקשתי לעבוד בעריכת ספר שבו יהיו מלוקטים כל הערות והארות הרבי על השולחן ערוך.
לצורך כך הייתי צריך לעבור על ספרי הלקוטי שיחות בעיקר, ולעבוד שעות רבות בהעתקת קטעים. לא היו אז מחשבים או מכשירי עזר, וכל עריכה וליקוט היו כרוכים בעבודת נמלים מעייפת שסחטה זמן רב.
בעודי מלקט ועמל על הפרויקט, התלבטתי האם בכלל זה מתפקידי, ואולי אין זה לרצון שאקדיש זמן כה רב אולי על חשבון לימוד דברים אחרים והתוועדויות בשנה כה יקרה של שנת 'הקבוצה' וכתבתי לרבי על ההתלבטות.
הרבי ענה: "כפשוט בכל זה, כעצת ההנהלה והמשפיע שי', אזעה"צ"
הלכתי גם אל המשפיע הרב שלמה זרחי והראיתי לו את החומר הכתוב והצעתי לפניו את ההתחבטות. הוא אמר לי שאינו מבין מדוע הרבי שולח דבר שכל כולו עוסק בתורת הנגלה אל ה'משפיע', וכי לדעתו, נושא זה צריך להיות נדון בין ההנהלה וראש הישיבה. "אך כיון שהרבי שלח אל המשפיע אביע גם אני את דעתי בזה".
מקרה נוסף שקיבלתי תשובה מהרבי עם אזכור ל'משפיע', היה כאשר עמדנו אני ורעייתי לצאת לשליחות, והרב ישראל גליצנשטיין ביקש שנבוא לאילת. שאלנו את הרבי והתשובה היתה: "כעצת משפיעים באה"ק, אזעה"צ".
באותם הימים היתה תנופה גדולה בין האברכים לצאת לשליחות כיון שהרבי עשה 'שטורעם' גדול ובשיחות הקודש דובר רבות על היציאה לשליחות, דבר שדירבן רבים לצאת לשליחות לאחר שקיבלו את הסכמת הרבי,
נוסח התשובות היה בדרך כלל: "כעצת ההנהלה", "כעצת ידידים מבינים", "כעצת רבנים" וכיו"ב. אבל הנוסח "כעצת משפיעים באה"ק" היה נוסח נדיר וכנראה גם יחיד במינו.
פניתי איפה למשפיע שלי רבי מענדל פוטרפס והוא צירף אליו את המשפיע הנוסף הרב זאב קסלמן, ובעצתם יצאנו לאילת, לאחר שהרבי בירך אותנו בברכה נוספת.
•
התחושה של היציאה מ'יחידות' היא נפלאה וכמדומני שרק מי שטעם זאת מכיר תחושה זו.
ברובד הגשמי, יש כאן פריקה של מתח עצום של לפני היחידות כאשר הנך מתאמץ בכל כוחך בהכנה רוחנית ונפשית בלימודים ובתפילה מעומק הלב. הוסף על כך את הידיעה שאתה עומד להיכנס בעוד כמה שעות / דקות לפני מי שקורא את כל מחשבותיך ואין נסתר מחמתו. כמו כן הדריכות והמיקוד המירבי לשמוע ולא להפסיד מלה אחת של הרבי, וכמובן הרצון לזכור את הכל לאחר היחידות מבלי לאבד טיפה.
כשיוצאים מחוץ ליחידות משתחרר המתח הנוראי בבת אחת.
ברובד הרוחני, מקבלת הנשמה והכוחות הרוחניים האצלה ורוממות כפי שמובאים הדברים בשיחות הקודש לדורותיהם מה פועלת יחידות ועוד יחידות ראשונה. וגם זה מורגש בוודאי אצל היוצא מיחידות.
ואם אנסה לבטא את התחושה הזו במלים אומר: "אושר עילאי" במלוא מובן המלה.
•
ואחתום באפיזודה מעניינת ששמעתי מפי הרב דוד וולס אודות אביו, מחסידי חב"ד בירושלים - הרב ישכר דב וולס, שכאשר היה ביחידות פעם ראשונה בעשרת ימי תשובה בשנת תשכ"ה (יומיים לפני פטירת הרבנית חנה ע"ה) - הרבי אמר לו: "כמדומני שהנך לוי, שעליהם נאמר וילוו עליך וישרתוך".
עד אז לא מצא הרב דוב וולס לנכון לציין במכתביו לרבי שהוא לוי, שכן לא ידע שהפרט הזה - כהן או לוי - חשוב מאוד אצל הרבי. והרבי שהשיב לו במכתבים לא ציין בשמו שהוא לוי (ראה אג"ק יט קסב).
כך גם בפתק ביחידות לא ציין שהוא לוי והרבי הוא זה שהזכיר וציין את עובדת היותו לוי!
עוד מופת מה'יחידות הראשונה'.
כנראה שזה נושא מיוחד שקובע ברכה לעצמו
4
0
מאפשרים לכם לקבל
