בשבוע שעבר כתבתי שבכל יחידות ראשונה של חסיד, חייב להיות מופת וגילוי של רוח הקודש מהרבי.

רבים שקראו זאת שיגרו לי סיפורים מעניינים. אחד הרבנים השלוחים, בן גילי, שחפץ בעילום שמו, שיתף אותי במופת שזכה לו ביחידות הראשונה.

וכך הוא כותב: היה זה בשנת תשל"ט. הרבי קיבל ליחידות פרטית את אלו שבאו לחודש תשרי. במהלך היחידות דאז, הרבי היה מורה לכל אחד שיכנס למזכירות ויקח ספר תניא שהרבי בעצמו חתם עליו בסוף הספר.

לפני שנכנסנו ליחידות, הבעתי את דעתי בפני חבריי לספסל הלימודים שאת התניא שהרבי מעניק לנו צריך לשמור לנצח. אי לכך, אמרתי, שכדי שאשמור על ה'תניא' ולא אגרום לו להיות בלוי, אניח אותו בויטרינה וללמוד תניא אלמד בספר אחר. כך חשבתי בליבי שראוי לעשות.

כשנכנסתי ליחידות, הרבי אמר לי לקראת סוף היחידות שאכנס למזכירות לקחת את התניא - והרבי הוסיף את המלים: "ותלמוד בו בשקידה ובהתמדה"...

כשיצאתי מהיחידות, שאלתי את כל החברים שנכנסו אף הם ליחידות, האם הרבי אמר גם להם שילמדו בו בשקידה ובהתמדה - והנה מתברר שאני היחיד שהרבי אמר לו בפירוש שעליו ללמוד מתוך הספר עצמו.

ויהי לפלא.

סיפור נוסף ששיגר אלי אדם שקרא את הטור: שתי אחיות צעירות היו להן פחדים ממבחנים, למרות שהן חוננו בכישרונות ברוכים והצליחו במבחנים. עם כל זאת הפחד ממבחנים לא עזב אותן.

ביום מן הימים שתי האחיות נכנסו ליחידות אצל הרבי. בהתרגשות רבה, שתיהן החזיקו זו ביד זו ונכנסו לחדר הרבי ביראה ופחד.

עם כניסתן, הרבי פנה אליהם ואמר:  ביחידות אצלי אין מקום לפחדים, אין כאן מבחן...

•

בשמחת תורה תש"מ זכינו החסידים לדבר בלתי שגרתי בעליל וספק אם אי פעם קרה כדבר הזה (אשמח אם מאן דהוא מכיר אירוע דומה שקרה במשך השנים).

הרבי דיבר על כך שיהודי צריך להעמיד עצמו במצב של למעלה ממדידה והגבלה בכל הקשור לענייני תורה ומצוות, וגם בענייני צדקה.

הרבי סיפר שאחד החסידים (שנוכח כאן בהתוועדות) היה בהתוועדות של הרבי הקודם, וכשהרבי הקודם ביקש תרומה להפצת היהדות - אמר הלה שהסכום המדובר אין ביכולתו לתת. הרבי הקודם אמר לו: כאשר אדם מקבל על עצמו החלטה אמיתית לתת סכום שהוא מעבר ליכולתו, הרי שמלמעלה פותחים לו צינורות חדשים כדי שיוכל לקיים את החלטתו.

והרבי המשיך שאותו חסיד אכן קיבל החלטה לתת לרבי את הכסף - והוא הצליח מאוד במסחרו באופן של "ארבע ידות יהיה לכם" על ידי שהוא נתן את "החמישית לפרעה". הרבי הביא את הזוהר ש"פרעה" הוא דרגה גבוהה בקדושה וכל מי שנותן סכום לקדושה מקבל פי ארבע חזרה.

הרבי אמר באופן ברור ונחרץ ביותר שכל מי שיתן צדקה למגבית מיוחדת, הקב"ה ישיב לו פי ארבע מעבר למה שנקצב לו בראש השנה, ומדובר שהכסף יגיע באופן גלוי וכפי ש'ליטוואק' סופר את הברכות בידו ממש...

באופן חריג ביותר הרבי החל להבהיר באריכות גדולה עד כמה ההחלטה צריכה להיות אמיתית והיא חייבת להיות באופן שקודם הוא יתרום את שלו ורק אחר כך הקב"ה יתן לו את הארבע ידות. הרבי הרחיב בעניין, ובין היתר אמר שעדיף שהקב"ה יהיה חייב לו ולא שהוא יהיה חייב לקב"ה, כיון שכל סוחר מעוניין ומעדיף לא להגיע לבית משפט כלל, גם אם הוא יזכה, ולכן עדיף שלא יהיה לנו חוב בבית דין של מעלה אלא ההיפך: אתה תיתן והקב"ה הוא זה שיהיה חייב לך!

וכאן הרבי אמר עוד כמה משפטים מדהימים: הרבי אמר שבטח יהיו כאלו שיבואו אלי לאחר שמחת תורה, כאשר גם אני אהיה במצב של מדידה והגבלה וגם הם יהיו במצב של מדידה והגבלה, והם יבואו אליי עם צ'קים וישאלו אותי האם מה שאמרתי בשמחת תורה זה רציני, והאם אני באמת לוקח אחריות על כך שהקב"ה יחזיר את ה"ארבע ידות"...

אני מבהיר בצורה הברורה ביותר שלא יבואו לאחר שמחת וישאלו אותי שאלות. אינני אומר דברים משל עצמי, אני מלקט כמה עניינים מתוך ספרים וכו' ואומר את מה שצריך לומר עתה. מי שיבוא לאחר שמחת תורה, לא ייענה.

•

באותה התוועדות ישב אחד החסידים לבית דייטש והחליט שהוא נותן לרבי מליון דולר בכל מצב ובכל מחיר. הוא אמר לרבי "לחיים" ובליבו גמלה ההחלטה שהוא יגייס מליון דולר, למרות שמצבו הכלכלי היה דחוק ביותר.

במוצאי שבת הוא פנה לכל חבריו וידידיו ונטל הלוואות אדירות ולמחרת הביא לרבי את הכסף.

סופו של דבר שהקב"ה החזיר לו את ה"ארבע ידות" ואף יותר מכך. באופן פלאי, הרב דייטש פרח כלכלית בענף הטקסטיל למעלה מן המשוער וכבר התפרסמו הדברים מכבר.

•

בימים הבאים לאחר שמחת תורה נפוצה השמועה בקרב עשירים שהרבי מבטיח שכל מי שיתרום צדקה - הוא יקבל החזר של פי ארבע. העשירים הגיעו ל-770 ואנו הצעירים ראינו מחזות שלא הכרנו. לימוזינות מפוארות נעצרו בפתח 770 ומתוכם יצאו אנשים הדורים בלבושם ובמראיהם ושמו את פעמיהם לעבר משרד המזכירות. הם באו בעצמם לתרום את התרומה במו ידם, ורצו לשמוע מפי המזכירים את עוצמת ההבטחה של הרבי.

בימים הסמוכים שלאחר שמחת תורה התגלגלה השמועה שהרבי אמר למזכירים שכל אלו שתרמו את הכסף בגלל ששמעו, לאחר שמח"ת, שיש הבטחה - שיבואו ויקחו חזרה את הכסף.

מי שרוצה לתרום - שיתרום, אבל ההבטחה היתה רק לאלו שקיבלו על עצמם לתרום בהתוועדות של שמחת תורה עצמה. הגבירים שלחו את שליחיהם לקחת את התרומות הגדולות והחליפו אותם בתרומות קטנות, משום שפטור בלא כלום אי אפשר....

•

המשך ההפתעה היה בשבת בראשית, בסוף אותו שבוע של שמחת תורה. הרבי שוב התייחס באריכות ל"פרשת הארבע ידות" ואמר שכל מי שתרם בעת ההתוועדות של שמחת תורה, הנה ברור בודאות שיקבל את הארבע ידות ואף יתירה מכך.

הרבי גם אמר שמטרת המגבית לא היתה להעשיר את הקופות שלו, אלא כל מטרתה היתה כדי שכל אחד יבחון את עצמו האם לאחר כל העניינים הנעלים של חודש תשרי ובהגיע שמחת תורה האם הוא מצליח להעמיד את עצמו במקום שהוא למעלה ממדידה והגבלה.

שוב אמר הרבי שכל מי שהכניס צ'קים ולא קיבל את ההחלטה בשמחת תורה עצמה שיקח חזרה את הכסף ולא תהיה עליו כל קפידה ורוגז כלל. גם אם היו כאלו שהוסיפו סכום נוסף למה שקיבלו על עצמם בשמחת תורה, שייקחו חזרה את הסכום הנוסף וישאירו רק את התרומה עליה החליטו ביום שמחת תורה עצמו.

הדברים נדפסו באריכות בשיחות קודש ומומלץ לעיין בהם בפנים על שלל ההתבטאויות הנדירות של הרבי, באשר לאותה מגבית מופלאה, שלא זכורה כמותה.

הרבי גם הוסיף שיש לו שברון לב מאנשים שהחמיצו את העת רצון המיוחדת שהיתה בשמחת תורה ואמר שרחמנות גדולה על כל אלו שלא הצליחו להתרומם ממדידה והגבלה שלהם.

שוב ביקש הרבי שלא יכניסו למזכירות תרומות שהוחלט עליהם מאוחר יותר, ואם כבר הכניסו שיבואו וייקחו את הכסף וישאלו רב כדת מה לעשות בכסף הזה, וכל מי שינסה לדחוק בי שאקח את התרומה שלו, הרי הוא רק מבלבל אותי ובוודאי שאין זה לרצון.

•

חלפו עשרים שנה מאז אותה שיחה נפלאה והנה אני מוצא את עצמי מתוועד בבית חב"ד באילת בשבת פרשת בראשית, ותוך כדי ההתוועדות נזכרתי באותו אירוע מפליא - וסיפרתי אותו לנוכחים בפרטי פרטים.

מבין כל הנאספים שהקשיבו ברוב קשב לדברים הללו, ביקש אחד המתפללים שהשתתף בהתוועדות לשכפל את הברכה ההיא מתש"מ לאותה השבת. הוא ביקש לתרום סכום מכובד ומבקש שכולם יברכו אותו, באמירת לחיים, שיתקיים אצלו "ארבע ידות יהיה לכם".

אמרתי לו שאם הרבי שלל את הבטחתו לאלו שהחליטו לתת תרומה לאותה מגבית יום לאחרי שמחת תורה, הכיצד תרצה שההבטחה ההיא תמשיך להתקיים כחלוף 20 שנה?! אך הוא בשלו. הוא נקב בסכום שנותן לפעילותינו ודחק בכולם לברך אותו.

למחרת הוא פוגש אותי ואומר לי בהתרגשות: "היום קיבלתי באופן מפתיע את הארבע ידות על החמישית שהבטחתי אתמול! זה מספר חודשים שכסף שמגיע לי ממשרד ממשלתי נתקל במחסום ולא מצאתי שום דרך לחלץ אותו. הבוקר קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה שהכסף בדרך אליי, והסכום הוא בדיוק פי ארבעה מהסכום שתרמתי".

כוחה של תמימות.