לפעמים כשאני נכנס למשרד ביום שני בבוקר, אני מבין למה בכיתי כשנולדתי. לא כי החיים קשים, הם לא. ולא כי המטלות גדולות ועצומות, לרוב הן סבירות. רק כי כשאני רואה את רשימת המטלות והמשימות, לפעמים כל מה שאני רוצה זה שמישהו אחר יעשה את העבודה, או שהיא תיעשה מעצמה והאחריות לא תהיה שוב עלי. ואז אני מבין למה בכיתי.

תינוק שנולד בוכה, כי הוא לא רוצה להיות עצמאי, הוא לא רוצה להיות יחידה נפרדת מאמו. הוא מעדיף שיאכלו בשבילו, ישנו בשבילו ויתלבשו בשבילו. הוא רוצה להיות עטוף ומוגן. גם כמבוגרים אנחנו מעדיפים להיות מוגנים ומכוסים תחת חסות של מישהו גדול וחם, שיעטוף וישמור עלינו.

יש לי יום הולדת היום, יום חמישי ב' לחודש חשון, וזה מביא אותי לחשוב מהו יום הולדת? מה אני מציין? מה בעצם אני חוגג?

יש אשר חוגגים את ההישגים שלהם עד היום. אני מפרגן מכל הלב, אבל זה לא נתפס בעיני כגישה יהודית ובוודאי לא חסידית. גם כי באופן כללי אנו פחות חוגגים ומציינים הישגים, אפשר לחשוב מה כבר עשינו?! ובעיקר, כי העבר פחות מעניין. מה שמעניין זה מה עוד עלינו להשיג, מה עוד יש לעשות ולתקן, איך להביא עוד אור וחום בעתיד.

אז מה כן חוגגים ומציינים?

יותר ויותר אני מבין, שיום הולדת הוא היום שבו אנו חוגגים מחדש את היותנו יחידה עצמאית בעלת מטלות ויעדים יחודיים הבאים יחד עם כוחות ויכולות, שיאפשרו לנו להגשים את אשר נבחרנו לבצע. היום לפני כמה עשרות שנים בשעה מסויימת יצאתי לאוויר העולם, אל תפקידי עלי אדמות. זו שמחה גדולה. אבל כמו כל שמחה טובה בחיים, יש עמה בכי. גם בחתונות של הילדים ההורים בוכים. הם לא בוכים מעצב, כי אם משמחה. הם בוכים על הילדה שיוצאת לדרך משלה, הם בוכים על הילד שיצטרך כעת להתמודד לבדו עם העולם. אבל יחד עם זאת, הם ודאי שמחים על שהרגע הזה הגיע.

הייתי פעם בחתונה ירושלמית בה החתן שמח ורקד. לפתע ראיתי לצידי יהודי, בידו האחת קוגל ובשניה - סודה. יהודי ירושלמי מבוגר שנהנה לשחרר אנחות 'יידישע קרעכץ' כל כמה דקות. ואז הוא אומר לי באידיש: אתה יודע למה הוא רוקד ככה? זה כי הוא לא יודע מה מחכה לו יום אחרי השבע ברכות. אבל נו, הקיגל היה שווה את זה.

•
יום הולדת הוא יום שבו אנו מציינים את הבחירה של הקב"ה בנו להיות אנשים עצמאים בעלי תפקיד ומטרה יחד עם היותנו בעלי בחירה. יום הולדת הוא יום שבו עלי להתבונן בעצמי ובסביבתי, לבחון האם יש תחומים ודברים שביחס אליהם עדיין לא יצאתי לאוויר כיחידה עצמאית. וכשאני אומר יחידה עצמאית, אני מתכוון לקחת אחריות על מה שאמור להיות באחריותי ולנהל אותו, להנהיג אותו נכון.

בדבריו בי"ב תמוז תשל"א עודד הרבי כל אדם לצאת ולעשות עוד למען הזולת ולמען הסביבה. בין הדברים הגדיר את תפקיד אבי המשפחה כנשיא ומנהיג המשפחה.

רבים מכירים את הגמרא ממסכת עירובין יג ב, "תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו".

הפירוש הקלאסי של הדברים הוא, שבית הלל ובית שמאי חולקים מה עדיף לאדם, האם עדיף היה שכן יברא או עדיף היה שלא יברא. אבל אפשר גם להתייחס למשמעות הכי פשוטה של המילה 'נוח' ולהבין שהאדם מצידו פשוט נוח לו שלא נברא, הרבה יותר נוח להיות מוגן ועטוף ושמישהו אחר יעשה את מה שצריך. וכך גם המסקנה של הדברים. אלא שבסופו של דבר נמנו וגמרו, שאם כבר נבראת וכבר נולדת, קום ותציין את זה בשתי דרכים:

א. פשפש במעשיך שכבר נעשו, בדוק את העבר ולמד ממנו. ב. משמש במעשיך שעוד לא עשית, בחן את העתיד, הבט קדימה.

אעזור אומץ ואדבר על עצמי. מטבעי נוטה הייתי לתת לדברים לזרום ולהסתדר איתם איכשהו. הייתי צריך כמה שנים טובות של הכרה ועבודה עצמית כדי להבין שיציאה לאוויר העולם, לידה אמיתית, פירושה להסתכל לחיים בלבן של העיניים ולהתחיל לנהל את הדברים ולהנהיג. להוביל בבית אג'נדה יהודית, חסידית ברורה. להנהיג אוירה של שמחה ואופטימיות תוך אמונה יוקדת. לשדר יציבות, בהירות ובטחון.

לא הכל אפשר לעשות לבד. נעזרתי בלימוד, בקריאה וגם באנשי מקצוע מלומדים.

זכיתי גם בשנים האחרונות להיות בקשר קרוב, להקשיב, להציע ולעיתים אף להדריך לא מעט בעלי משפחה או מנהלי קהילה שהתמודדו עם משברים, טלטלות או תקיעות כאלה ואחרות, מהן רפואיות ומהן כלכליות ובעיקר רגשיות. האנשים אצלם התחולל שינוי (ב"ה אצל הרוב המכריע) הם אלו שהבינו והפנימו, שכשהקב"ה הטיל עליהם עבודה הוא נתן להם גם כלים ועליהם להרים את הראש מעל פני המים ולהתחיל להנהיג.

זה בעצם המסר המרכזי שלי ליום הולדת. יום הולדת הוא יציאה לאוויר העולם כיחידה עצמאית, זה הרגע בו אדם נעשה מנהיג קטן. ובכן, אפשר וצריך להיוולד מחדש עוד קצת כל הזמן. בטח ביום ההולדת. כמו כל לידה, זה עשוי לבוא עם כאב ועם בכי, אבל הכל מתגמד אל מול השמחה האמיתית שתבוא בהמשך.

•

ועוד משהו. שמעתי פעם משפט נפלא מאת הרב יוסי ג'ייקובסון: האנשים המושלמים הם רק אלו שאני עדיין לא מכיר מקרוב. כנראה שזו האמת. אנחנו לא מושלמים, אנחנו כן טובים. והעיקר, אנחנו יכולים להיות יותר טובים בכל תחום.

ביום המיוחד שלי אברך את כל קוראיי היקרים, יהי רצון שימלא ה' משאלות לבכם לטובה, בגשמיות וברוחניות, בטוב הנראה והנגלה. והעיקר שנזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.

שבת שלום.