איך הייתה התפילה בראש השנה? התרגשתם? הדברים נגעו בכם? איפה בעיקר?

האם כשאמרתם וביקשתם ״מלוך על כל העולם כולו בכבודך״ או יותר ב״ונתנה תוקף״, כשאמרתם ״מי יחיה ומי ימות, מי ייעני ומי ייעשר״?

אני מודה, אולי זו בושה, אבל אני התרגשתי מאוד כשביקשתי עלי ועל משפחתי לבריאות נכונה ופרנסה בכבוד, יותר מאשר כשביקשתי על מלכותו של הקב״ה על העולם.

הרבי מסביר זאת על פי חסידות, על בסיס אמרתו של הבעל שם טוב על הפסוק ״רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף״.

הפשט הוא: שכשאדם מאוד רעב ומאוד צמא הוא חש שנפשו נצמדת לגופו ועוטפת אותו, וכשהוא שותה ונרגע יאמר ׳אח, זה היה מחיה נפשות׳. אבל זו רק הרגשה חיצונית ושטחית.

לפי הבעל שם טוב, האדם מרגיש רעב וצמא כשנפשו האלוקית רעבה וצמאה לפעול לזיכוך העולם וזה נעשה גם על ידי אכילה ושתיה. ועל זה אמר דוד המלך בתהילים ״רעבים גם צמאים, נפשם (האלוקית) בהם תתעטף״.

על בסיס זה קובע הרבי מליובאוויטש בלקוטי שיחות חלק יט': ״יהודים מתעוררים מעומק נשמתם באמירת ׳ונתנה תוקף..מי ינוח..׳ יותר מן ההתעוררות באמירת ׳מלוך על כל העולם כולו בכבודך׳.

למרות שהטעם הגלוי לכך הוא שבהיות האדם נשמה בגוף קרובים אליו ענייני העולם הזה יותר מן הענינים הרוחניים, הרי הטעם העמוק לכך הוא, שרצון הקב״ה הוא ׳דירה בתחתונים׳ דווקא, ולכן חודרים הדברים לעצמיות נפשו של היהודי.

לפיכך הוא מתעורר יותר דווקא בבקשות הגשמיות. התעוררות זו היא בפנימיותה השתוקקות של עצם הנשמה להגשים את הכוונה העליונה להפיכת העולם לדירה לה׳ יתברך״.

אפשר לחיות פה 120 שנה לפספס את זה, לחיות בתחושה שמה שמנהל אותנו זה הרצון והעונג החומרי, האם באנו בשביל לשרוד או להנות? ואפשר לחיות בהכרה ובידיעה שמה שמנהל אותנו הוא נפשנו האלוקית, הנשמה הטהורה שהוא נתן בנו. וכשההכרה משתנית, הכל משתנה.

גמר חתימה טובה, שבת שלום.