בשבת שובה שנת תשכ"ג אמר הרבי מאמר דיבור המתחיל "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד". במאמר זה הרבי מבאר שיש כמה וכמה דרגות בשמיני שלמעלה מהשתלשלות ועוד כמה עניינים אותם מבאר באופן נפלא.

לאחר שסיים את המאמר אמר: עד לפני ימים אחדים היה בדעתי לחזור מאמר אחר, אבל כיון שבהשגחה פרטית הביאו עתה 'ביכל' מארץ ישראל של הצמח צדק, אמרתי מאמר שמיוסד על המאמר הנ"ל.

מי הביא את ה'ביכל', כיצד הושג ואיך הגיע ה'ביכל' לרבי?

•

סיפורו של מאמר זה מתחיל כמה חודשים אחורה לפני אמירתו.

אבי מורי הרב החסיד רבי צבי אייזנבך ז"ל למד בתקופה ההיא שיעור חסידות עם שני סטודנטים צעירים, אותם קירב לחסידות חב"ד. מדי שבוע הם היו נפגשים ללימוד שיעור קבוע בתורת החסידות ונפשם נמשכה לאור המופלא אותו טעמו לראשונה בחייהם.

לאחר מספר חודשי לימוד, סיפר אחד הסטודנטים לאבי כי אצל סבו במגירה ישנו כתב-יד עתיק ומעולם לא הבין את מה שנכתב בו. אבל לאחרונה הוא שם לב, כי המלים הכתובות שם דומות ומזכירות את תורת החסידות אותה הוא לומד.

אבי ביקש ממנו להביא אליו את כתב היד כדי לבחון אותו מקרוב. לאחר מאמצי שכנוע רבים, הסכים הסבא להראות את כתב היד לאבי. כשהגיע כתב היד לאבי, הוא הבחין מיד שמדובר במאמר חסידות ותוך כדי עלעול בדפים הוא מצא כי מדובר במאמר חסידות של אחד מרבותינו נשיאנו הפותח בדיבור המתחיל של "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד".

עתה החל מסע לחצים ושכנועים על הסבא, שיסכים להעביר את המאמר לאוצר החסידים של ליובאוויטש. הסבא כמובן סרב ושלל מכל וכל את הבקשה למסור את כתב היד.

"מדוע שאמסור לאחרים אוצר ששייך לי?" שאל.

אבל אבי לא אמר נואש. הוא נסע אליו ודיבר על ליבו כי הדבר הטוב ביותר מבחינתו הוא לשלוח את המאמר לרבי מליובאוויטש. רק שם יקבל כתב היד את ההערכה הנכונה והוא יופץ כראוי לזיכוי הרבים. "אצלך כתב היד יכול להיעלם ח"ו, וגם אם לא - מנין לך שיורשיך בעתיד ידעו לשמור עליו ולשמר אותו כראוי. לעומת זאת אם תעביר את כתב היד לרבי, תזכה לברכת ה' ולזכות מיוחדת שתלווה אותך כל ימי חייך".

כך שכנע אותו אבי והדברים נכנסו וחלחלו אל לבו, עד שבסופו של דבר הסכים להעניק זאת לרבי ומסר אותו לאבי.

•

היה זה בחודש אלול תשכ"ב. אבי חיפש אדם שנוסע לרבי לתשרי, כדי להעביר זאת לרבי במסירה אישית. הזכות נפלה בחלקו של הרה"ח ר' יעקב רייניץ, אז ירושלמי, וכיום תושב לוד, שנסע באותם ימים לרבי.

פניתי אל הרה"ח ר' יעקב רייניץ ושמעתי מפיו על אשר אירע בהגיעו אל הרבי.

"נסעתי לרבי פעם ראשונה בחיי לרבי באלול תשכ"ב והגענו לרבי לקראת ערב ראש השנה, להתוועדות לכבוד יום ההולדת של הצמח צדק, ואז זכינו לשמוע מהרבי שיחה מעניינת על גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה וכו'.

אחרי ראש השנה התקיימה יחידות ביום חמישי וכל האורחים שהגיעו התכוננו להיכנס ליחידות. הרב חודקוב עבר בין כולם והכריז שכל מי שיש לו דברים עבור הרבי שיכניס אותם דרך המזכירות וליחידות להיכנס רק עם הפתק האישי בלבד.

אך אני לא נהגתי כך, אלא הכנסתי לכיס הפנימי את המעטפה החומה שאביך שלח עמי כדי למסור זאת לרבי באופן אישי.

אביך ביקש ממני שאמסור זאת לרבי ישירות ביחידות ולא דרך המזכירות. אינני יודע למה, אבל אביך היה בירושלים עמוד התווך שהוביל את הקבוצה שלנו שהתקרבה לחב"ד והוא היה הרוח החיה שלנו. הוא היה ה'בר סמכא' שדבריו נשמעו בכל דבר ועניין חב"די. אי לכך סמכתי על כל מה שאמר בעיניים עצומות וגם בעניין הזה. 

כשנכנסתי ליחידות שלפתי את המעטפה החומה מהכיס הפנימי של המעיל ומסרתי אותה לרבי ואמרתי לו: הרב אייזנבך מירושלים מסר אותה. הרבי לקח את המעטפה, הביט בה והכניס אותה למגירה ואמר לי במאור פנים: "יישר כוח".

והיחידות נמשכה.

בשבת תשובה הרבי התוועד ואמר את המאמר "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד". לאחר שגמר את המאמר הוא אמר שהוא תכנן לומר מאמר אחר, אבל כיון שאחד האורחים שהגיע מארץ הקודש הביא מאמר מהצמח צדק שתוכנו קשור לימים אלו לעבודת יום הכיפורים, לכן שינה ואמר מאמר אחר המיוסד על המאמר שנתקבל.

כשהרבי סיים את השיחה הרבי פנה אלי והורה לי לומר "לחיים". הייתי צעיר והתרגשתי מאוד מהפנייה הישירה. מזגו לי 'לחיים' והיד שלי רעדה מהתרגשות ואמרתי לרבי "לחיים". הרבי אמר לי לומר פעם נוספת. אמרתי עוד הפעם "לחיים" והרבי אומר לי שוב בשלישית לומר 'לחיים' ואמרתי גם בפעם השלישית.

כל הסובבים אותי, שמזגו לי 'לחיים', לא ידעו ולא הבינו מה זה ועל מה זה.

מאוחר יותר שאלו אותי במה זכיתי שהרבי יורה לי לומר שלש פעמים 'לחיים'. סיפרתי להם שזה בגלל שאני הייתי השליח להביא את המאמר מה'צמח צדק', שהרבי הזכיר בהתוועדות ועליו מיוסד המאמר שנאמר עתה.

למעשה היו יחד עם המאמר של הצ"צ עוד דפים נוספים, וכמובן שאז לא היה לנו את השכל לצלם את הכתבי יד, כך שאיני יודע עד היום מה היה עוד בשקית החומה. אצלנו אומרים שיש שני דברים שמגיעים מאוחר: משטרה ושכל... במבט לאחור חבל שלא צילמנו את הכתבים לפני שנשלחו לרבי. יש לזכור שבזמן ההוא לצלם דף היה פרויקט גדול.

לאחר ג' תמוז ביקרתי בספריית הרבי וביקשתי שיחפשו את השקית החומה עם המאמר. אחד הבחורים שעבד בספריה אמר לי שהוא זוכר בבירור שהמאמר הזה נמצא, אך הוא לא יכול להיזכר היכן השקית מונחת והוא ישתדל לחפש אותה".

עד כאן דבריו של הרב רייניץ, שמספר בערגה על אותם הימים אליהם היה רוצה לחזור ולחוות מחדש את התחושה המיוחדת והעילאית שאפפה אותו באותה התוועדות.

•

עוד לפני יום הכיפורים - כמה ימים לאחר אמירת המאמר - הורה הרבי להדפיס את המאמר הנ"ל של הצ"צ בקונטרס מיוחד וכך נכתב בפתיחתו:

בזה הננו מו"ל המאמר ד"ה וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אשר לכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" זצוקלה"ה נבג"מ זי"ע.

המאמר הנ"ל נמצא בביכל "דברים - ח"ב - דרושי יוהכ"פ - וכן בביכל אייזנבאך - קטן, שניהם כת"י מעתיק.

המאמר ד"ה וכל אדם לא יהיה באוהל מועד שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לאמרו בעת ההתועדות דשבת שובה שנה זו - הוא מיוסד על מאמר - הנ"ל.

מערכת "אוצר החסידים".

•

במכתב שהרבי שלח לאבי לקראת השנה החדשה תשכ"ג ולהבעת ברכת כתיבה וחתימה טובה הוא כותב:

הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים כו' מו"ה יצחק צבי שי'
שלום וברכה!
וכאן הרבי הוסיף בכי"ק את המלים הבאות:
מכ' נתקבל וכן הביכל דא"ח, ות"ח ת"ח במיוחד ע"ז ומצו"ב המאמר שהועתק ממנו.
ובסוף המכתב הרבי מוסיף עוד בכת"י: "בברכת הצלחה רבה בעבוה"ק".

•

את דבריו של הרב יעקב רייניץ על התבטאותו של הרבי על אמירת המאמר אנו מוצאים גם בתורת מנחם משנת תשכ"ג, ושם בהנחה של פרשת האזינו נכתב:

י. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה וכל אדם לא יהי' באהל מועד וגו' - הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

יא. [אחרי המאמר אמר:] מאמר הנ"ל נמצא ב"ביכל" שהביאו אלי זה-עתה מארץ-ישראל,

ומסגנון הלשון - שמציין פעמים רבות למאמרים שבתו"א ולקו"ת, וכן מזה שמביא כמה עניינים של נגלה - ניכר שהוא מאמר הצ"צ', מיוסד על מאמר של אדמו"ר הזקן או של אדמו"ר האמצעי.

- עד לפני ימים אחדים היה בדעתי לחזור מאמר אחר, אבל כיון שבהשגחה פרטית הביאו עתה "ביכל" זה, חזרתי מאמר זה, ובפרט שמדובר בו אודות עניני יוהכ"פ שחל בשבוע זה.

ומה גם שיום השב"ק זה, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין", שייך לא רק ליוהכ"פ, אלא גם לד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שגם בהם ישנו ענין התשובה (כנ"ל ט"ו), וכידוע שד' ימים אלו הם כנגד ד' אותיות שם הוי', אלא שי"ל בדרך אפשר, שאין זה שם הוי" סתם, אלא בחי' "סוד הוי'", שהו"ע תשובה עילאה, שעל ידה "זדונות נעשו לו כזכיות", כמשנ"ת במאמר.

יב. ויהי רצון, שכיון שלאחרונה התחילו להתאסף כאן ה"ביכלאך" של רבותינו נשיאנו, הנה בשנה זו - שבה ימלאו ג' יובלות להסתלקות רבינו הזקן, שאז הנה "כל עמלו כו'" עולה למעלה, (לא למעלה במקום ח"ו, אלא לעלי' במדריגה) - יודפסו ה'תורה אור' וה'לקוטי תורה' מחדש, עם כל העניינים השייכים להם, מלוקטים מהמאמרים שב"ביכלאך" אלו. וכל זה - ללא דברים המטרידים, ומכ"ש - ללא מניעות ועיכובים.

•

שמעתי מפי חסידים ששהו בד' אמותיו של הרבי בעת אמירת המאמר והגדירו אותו כ"זייער אגישמאק'ער מאמר" [-מאמר ערב מאוד] וזוכרים הם שהתמימים חזרו עליו בחיות מיוחדת.

ואכן גם בתורת מנחם חלק ראשון תשכ"ג מסופר כי בעת הסעודה של מוצאי יום הכיפורים של אותה שנה אצל הרבי, דובר על המאמר - וכך נכתב שם:

ד. דובר גם אודות המאמר של הצ"צ שיצא לאור לערב יוהכ"פ שאמרו כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דשבת שובה".

כמו כן שמעתי מפי הרב לימא ינקוביץ:

בערב שמחת תורה, שעתיים לפני החג, הרבי ביקש לפתע שיכינו לו את המאמר שאמר בשבת שובה. נלחצנו מאוד שכן איך נצליח להכין מאמר שלם וארוך תוך שעתיים,

אבל הרב יואל כהן שינס את מתניו והתיישב מול מכונת הכתיבה של כתיבת ההנחות. הוא החל לשחזר מזיכרונו את המאמר ותוך שעתיים הוא עשה את הלא יאומן, המאמר היה מוכן לדפוס. והכנסנו אותו אל הקודש פנימה. כנראה שהרבי רצה לעבור עליו בשמחת תורה.