הרב מנחם מענדל רייצס

חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש, ומטבע הדברים החשבון לא תמיד מביא לתוצאה מושלמת. בדרך כלל יש לנו מה לתקן, יש מה לשפר, ובמבט לאחור לא ניצלנו מספיק את הרגעים, הדקות והכוחות שקיבלנו מהקב"ה במשך שנת תשע"ט.

באחת מה'רשימות' (כ"ז תשרי תש"ב. חוברת קל), מגדיר הרבי את כולנו כ'שואלים':

כשאדם שואל חפץ מחבירו, הוא מתחייב להחזיר את החפץ בשלימותו, בלי שום 'הנחות'. מה שקיבלת – עליך להחזיר!

גם אם יש לך 'תירוצים' טובים: בא גנב וחטף מידך את החפץ; באה חיה רעה וקלקלה את החפץ;  מזג האויר השפיע לרעה על החפץ – זה לא משנה! 'שואל' חייב להחזיר מה שקיבל – ויהי מה. גם אם החפץ נפגע ונפגם שלא באשמתו – עדיין האחריות מוטלת עליו.

ובכן, אנחנו כולנו 'שואלים'. בכל יום מחדש אנו מקבלים כחות אלקיים ב'השאלה', ועלינו 'להחזיר' אותם כראוי ובשלימות;

וכמובן, מדובר באחריות כבדה מאוד, ובלשונו של הרבי שם: "ומי בכוחו לעמוד בזה"?!  

אפשר להרויח הרבה על ידי כוס מים פשוטה...

ובכן, יש עצה! מי שרוצה לשאול חפץ מחבירו, ולא לקבל אחריות כך שלא יוכלו לבוא אליו בטענות – יכול להשתמש ב'פטנט' של 'שאילה בבעלים'. וכדברי הגמרא (בבא-מציעא צז, א): "האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר – נימא ליה 'אשקיין מיא', דהוי שאילה בבעלים".

כלומר:

מי שרוצה לקבל 'פטור' מהאחריות על החפץ ששאל – 'ישאל' ביחד עם החפץ גם את בעל-הבית שלו. כשראובן בא לשמעון ושואל ממנו סולם, הוא 'שואל' גם את בעל-הבית עצמו ומבקש ממנו: שמעון, תן לי בבקשה כוס מים!

העובדה שביקשתי והשתמשתי אישית בבעל-הבית, שהחפץ שייך לו – הופכת את שאילת החפץ ל'שאילה בבעלים', ולפי התורה בכזה מצב פטור השואל מאחריות על החפץ; אפילו אם השואל פשע והחפץ ניזוק באשמתו – הוא פטור מאחריות, בגלל שהוא לא שאל רק את החפץ אלא גם את "בעליו עמו", וכדברי התורה: "אם בעליו עמו – לא ישלם".  

ובעבודת ה' הכוונה היא לתפילה:

אם אני שואל את ה'בעל-הבית', את הקב"ה עצמו – ומתפלל אליו, שתוכן התפלה הוא הרי "בקשת צרכיו": אני מבקש מהקב"ה שיביא לי 'כוס מים' ועוד כמה דברים שאני צריך להם – בכך נהפכת ה'שאילה' של הכחות האלקיים ל'שאילה בבעלים', דבר שמביא להקלה באחריות.

התפלה צריכה להיות "סמוך למטתי"

וכאן – ממשיך הרבי – יש תנאי חשוב שצריך לשים לב אליו:

הדין של 'שאילה בבעלים', שכאשר שואל החפץ שואל גם את 'בעל-הבית' עצמו - הוא מקבל פטור מאחריות, הוא בתנאי ששאילת הבעלים היתה מיד בהתחלת שאילת החפץ.

אם ראובן נכנס לביתו של שמעון בשעה 8 בבוקר ומבקש לשאול סולם, ובאותו זמן עצמו הוא גם מבקש משמעון שישקה אותו כוס מים – אז נחשבת ההשאלה כולה 'שאילה בבעלים', וראובן יהיה פטור מאחריות גם אם אירע נזק לסולם בשעה 8 בערב;

אולם אם ראובן שאל את הסולם ב-8 בבוקר, ורק בשעה 10 נכנס שוב לביתו של שמעון וביקש ממנו כוס מים – אז לא יעזור לו כלום. האחריות שהוא קיבל בשעת השאילה, בשעה 8 בבוקר, שרירה וקיימת בשלימותה, וגם אם הנזק אירע הרבה יותר מאוחר – זה לא משנה. מה שקובע הוא מה שהיה בתחילת שאילת החפץ.

ובעניננו:                                                                                                                  

בבוקר אנו מקבלים ב'השאלה' כוחות אלקיים לשימוש בהם במשך היום. ואם אנו רוצים להשתמש בעצה של 'שאילה בבעלים' – כלומר, להתפלל לקב"ה ולבקש ממנו 'כוס מים' ובכך להפוך את כל האחריות לקלה יותר – עלינו לעשות זאת מיד בתחילת היום!

ובמלים פשוטות – התפילה צריכה להיות מיד בתחילת היום, וכפי שמצטט הרבי שם את דברי חז"ל (ברכות יד, א) שאסור לאדם להתעסק בחפציו לפני התפילה, והתפלה צריכה להיות "סמוך למטתי" (ברכות ה, ב): לא לדחות את התפלה לזמן מאוחר יותר אלא להתפלל בסמיכות לזמן הקימה מהמטה, וכפי שאומר רש"י שם: "שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה .. עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל".

הרבי לא הלך ל'אוהל' לפני שחרית!

בזמנים עברו היה יותר פשוט וקל להתפלל מיד 'על הבוקר'. כיום, מסיבות שונות ומשונות, חל רפיון בהלכה זו, ואין כאן המקום להאריך.

ואמנם, יש פעולות שנדרשות לצורך תועלת התפלה עצמה, ואותם בוודאי מותר וצריך לעשות לפני התפלה: כך התירו לטעום משהו ולשתות שתיה חמה לפני התפלה, כדי שהתפלה תהיה יותר 'חמה' ולא רדומה; יש את ההליכה למקוה, כדי שהתפלה תהיה בקדושה ובטהרה; ויש גם את ההכרח בלימוד חסידות לפני התפלה, וכמו שהורו לנו רבותינו נשיאינו, כדי לבוא לתפלה עם ראש צלול וזך.

אך יש פעולות שאין בהם שום תועלת לכוונת התפלה וטהרתה, ואדרבה ואדרבה... גם אם מדובר בענינים נחוצים וחשובים, יש ב"ה מספיק שעות ביום ובלילה לעשותם, ואסור להתעסק בהם לפני התפלה.

[כדאי לשים לב בהנהגתו של הרבי, שלמרות שהרבי התפלל מאוחר למדי, הרי מעולם לא אמר שיחה לפני התפלה ולא קיים מעמד של 'חלוקת דולרים' או 'חלוקת לעקאח' לפני התפלה! אפילו דבר קדוש מאין כמותו כמו הליכה ל'אוהל' – מעולם לא הלך הרבי ל'אוהל' לפני שחרית!...]

ואפילו כאשר מדובר על ימים של 'בחירות', וכולנו מתענינים בחדשות האקטואליות והחשובות כל-כך (ואכן, מדובר בנושא חשוב, ומעניין שבשנת  תשט"ו קיים הרבי התוועדות מיוחדת בשבת שלפני ה'בחירות' בארץ, כדי שסגולת ההתוועדות החסידית תועיל להצלחת הענין! עד כדי כך!) –

עדיין אין בכך היתר לעסוק בכך לפני התפלה. הרי ההתעדכנות בחדשות לא תוסיף לנו הרבה בכוונת התפלה, ומי יודע אולי היא אפילו תבלבל אותנו... – אז קודם כל מתפללים, בראש נקי, ואחר כך ממשיכים הלאה לכל שאר העיסוקים והעדכונים, שבוודאי יהיו טובים ומוצלחים יותר כשהם נעשים לאחר תפלה חסידית זכה וצלולה.