המכונית הקטנה טיפסה במאמץ בעלייה המפותלת מטבריה מעלה מעלה אל 'פוריה'. תשומת ליבו של אלישע התחלקה בין הריכוז בנהיגה ובין הדאגה לשלומה של אשתו היושבת לצידו וכורעת ללדת.

הקשב של אלישע הופנה לשעונים – שעוני הרכב ומד המהירות, שהמחוג שבו הצביע על מספרים שבדרך כלל לא יגיע אליהם, אך לא פחות מכך לשעון הזמן. בעוד רבע שעה יגיע זמן הדלקת הנרות, ובין ציר לידה אחד למשנהו מנסה אשתו למצוא פתרון כיצד ידליקו את הנרות.

את העצירה ברמזור האדום מנצל אלישע כדי לחייג אל השליח במרכז הרפואי פוריה, הרב אליהו קרמר, ולשאול אותו מה אפשר לעשות.

"דבר ראשון אמרתי לו שהוא יכול להיות רגוע", מספר לנו השבוע הרב קרמר בחיוך. "הנרות כבר מחכים מוכנים להדלקה על המגש – במיון, בכניסה לחדרי הלידה וגם במחלקות.

"יותר מזה, אמרתי לו, אתה מוזמן כבר מעכשיו לסעודות שבת שתתקיים באולם בסמיכות לבית הכנסת לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית".

בסיומה של התפילה השתתף אלישע הנרגש בקידוש החגיגי, נושא בתואר חדש: 'אבא'. עד היום הוא מספר לכל מי שרק מוכן לשמוע, שסעודת השבת המרגשת ביותר שחווה, הייתה זו שהתקיימה במקום שבו הוא ציפה לה פחות מכול.

סיפורו של אלישע, ושל עוד עשרות ומאות כמוהו מדי שבת בשבתו – המסתכמים באלפים מדי שנה בשנה – הוא סיפורו של פרויקט סעודות שבת.

במסגרת לב חב"ד שעל ידי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש למען המאושפזים והמשפחות, פועלים כיום שלוחים בעשרים בתי רפואה. עם הצטרפותו של המרכז הרפואי הרביעי במספר לפרויקט סעודות שבת, שוחחנו עם כמה מהשלוחים על המיזם הנפלא.

הסיפורים המרתקים קולחים זה אחר זה, רק על דבר אחד מקפידים השלוחים: שלא להזכיר בשום אופן את שמות החולים או המשפחות, כדי שלא לפגוע בצנעת הפרט ובחיסיון הרפואי. להווי ידוע: שמות החולים בכתבה זו הם בדויים; האנשים לעומת זאת – אמיתיים לחלוטין.

"כל הפערים נמחקים"

אנחנו שואלים את הרב צבי גודמן מהמרכז הרפואי אסותא באשדוד: מיהו קהל היעד לסעודות השבת? התשובה מסתכמת בשתי מילים: עם ישראל.

כשמבקשים מהרב גודמן להרחיב, הוא מספר על שליח באחת השכונות באשדוד שפגש בשכנו חסיד בעלז שהשתתף בסעודות שבת במרכז הרפואי, ואמר לו בהאי לישנא:

"ידעתי שחב"ד בכל העולם עושים דברים בשביל כלל ישראל, הרבי פשוט הציל את הדור. אבל לא חלמתי לקבל בעצמי עזרה מחב"ד – במרחק שני מטרים מהבית".

ומהקצה השני של הסקאלה, יש גם אלה שהשהות באשפוז מספקת להם את ההזדמנות להשתתף לראשונה בחייהם בסעודת שבת כהלכתה.

"לפני שבועיים היו כאן בני זוג, שניגשו בסוף הסעודה לומר שהם נשואים כבר עשר שנים אבל מעולם לא ערכו בביתם קידוש. יתרה מזו, אף אחד מהם לא השתתף מעולם בסעודת שבת. החוויה הרוחנית המרוממת גרמה להם להחליט שמעכשיו הם יערכו בכל שבת בביתם קידוש וסעודה".

"מדובר במחזה נדיר", מצטרף לדבריו גם השליח הרב מענדי ליפקין מכפר סבא. "לפעמים אני מרגיש שאני צריך לצבוט את עצמי כדי להיות בטוח שאני לא חולם. זה לצד זה יכולים לשבת בצוותא חסיד בלבוש שנפוץ בעיקר בשכונת מאה שערים, ולידו צעיר בשיער ארוך אסוף ב'קוקו' שבקושי מצליח להחזיק עליו את הכיפה הלבנה שהשאלנו לו בעבור הסעודה.

"בעיניי מה שמדהים הוא החיבור בין כלל הסוגים. מרקעים שונים, עדות ומגזרים שנראים רחוקים, ואפילו פער גילים – כל אלו כאילו נמחקים כאשר כולם מסבים יחד לסעודה אחת גדולה כאיש אחד בלב אחד.

"רק לפני שבועיים שהתה במרכז הרפואי אצלנו משפחה חסידית. האם היא בתו של אדמו"ר מפורסם, בעלה הוא הרב והמו"צ של הקהילה. בנם הקטן אושפז, ולסעודת השבת הם הגיעו איתו ועם ארבעת ילדיהם הנוספים.

"מולם, בצידו השני של השולחן, ישבה משפחה של 'חובשי כיפות שקופות' שבביתם כנראה לא בהכרח מקפידים על עריכת קידוש וקיומה של הסעודה, אך בהיותם באשפוז הם רצו לחוות את טעם השבת ולהחליף את האווירה הדיכאונית במחלקה לשמחה וחגיגיות.

"כמה דקות לאחר תחילת הסעודה, כאשר כולם כבר נטלו ידיים וישבו לאכול, הטלפון של הגברת ממשפחת 'הכיפות השקופות' התחיל לצלצל. אם בכך לא די, הצלצול של מכשיר הטלפון שלה היה שיר קולני ורועש... ניכר היה שהמשפחה החסידית לא נהנית מהסיטואציה (ובעצם, אף אחד לא. גם המשפחה האחרת נבוכה) ואני חששתי מעט מתגובתם.

"בהמשך הסעודה, לקראת הסיום, קם אותו רב מו"צ ולהפתעתי הרבה ביקש לשבח את פעולות הקירוב של חסידי חב"ד ההולכים בדרכו של הרבי. 'ראינו ממש כעת איך מתמקדים בפנימיות של היהודי ובנשמתו ולא בלבוש החיצוני שלו'".

המתכון המנצח

כדי להגיע לאווירת ה'ביחד' הזו משקיעים השלוחים חשיבה ומאמץ. סדר סעודת השבת מתוכנן כך שיתאים לכל משתתף.

"ההכנות מתחילות כבר ביום ראשון", מסביר הרב גודמן. "שליח בבית הרפואה פוגש עשרות אם לא מאות משפחות בשבוע, ואת אלו מהן שנשארות לטיפול ממושך אנו מזמינים לסעודה".

יש כמובן גם הארגון הטכני והפיזי, החל מהזמנת הארוחות מקייטרינג ותיאום ההובלה, ועד עריכת שולחן השבת. "גם העריכה באופן אסתטי ובכלים יוקרתיים נעשית מתוך חשיבה – המטרה היא לספק לאנשים תחושה שהם נמצאים באטמוספרה אחרת; להשכיח מהם את המצב והמקום שבהם הם נמצאים, ולו לזמן קצר".

בכל מרכז רפואי הוקצה לשליח אולם שבו נערכות הסעודות. כאשר מגיעים המשתתפים לאולם לאחר תפילת השבת, המקום כבר ערוך ומוכן לסעודה, והשליח ומשפחתו מקבלים אותם בחמימות. כולם יחד שרים "שלום עליכם" ו"אשת חיל", ולאחר מכן עורך השליח קידוש בעבור כולם.

"יש לנו תבנית מסודרת, ואנחנו יודעים ומתכננים מתי לומר דבר תורה, מתי לפצוח בשירת זמירות שבת ומתי להגיש את המנה הבאה", הוא ממשיך ומסביר, "אך בכל זאת אין סעודת שבת אחת דומה לחברתה.

"בכל שבוע יש אורחים חדשים, עם סיפורים אישיים שונים ומרגשים, ואופי הסעודה משתנה בהתאם לסיטואציה".

"אכן", מסכים גם הרב קרמר. "ניתן להגדיר את המרכז הרפואי כ'ממלכת הבלתי נודע'. כך בעבור המטופלים ומלוויהם, וכך גם בעבורנו.

"זה מתבטא גם בכך שעד הרגע האחרון אי אפשר לדעת כמה אורחים ישתתפו בסעודה, ובמקרה הזה הרגע האחרון הוא לא תחילת הסעודה אלא דווקא סופה. אנשים שובתים במרכז הרפואי מאילוץ ולא מבחירה, ופעמים רבות בשעה שלפני כניסת השבת מגיעים לפתע אורחים של הרגע האחרון, וכמובן במקרי חירום מגיעים גם לאחר כניסת השבת.

"אנחנו הצבנו לנו כמטרה, וברוך ה' גם מצליחים בכוחו של הרבי המשלח – לתת לכל אחד להרגיש בבית. כמובן, להאכיל יהודים זה חסד גדול ואנו מודים לה' על הזכות. אבל אספקת המזון יכולה להיעשות גם בחלוקת מארזים של מאכלי שבת שכל אחד יוכל לאכול ליד המיטה. המטרה של הסעודה יחד, סביב שולחן גדול אחד, נועדה לקחת את המשתתפים לאווירה אחרת מרוממת ונשגבה ולתת להם תחושה שהם לא לבד.

"את התחושה הזו אנו מתאמצים להעניק לכולם ממש, ללא יוצא מן הכלל. לא משנה אם הוא כאן במרכז הרפואי מתחילת השבוע, או הגיע חצי שעה אחרי כניסת השבת, מבוגר או צעיר, ולא משנה מאיזה רקע הוא בא".

הכוח הילדותי

"אל תחשוב שזה אוטומטי", מחדד הרב ליפקין. "מדובר על עשרות אנשים, לפעמים גם שבעים ושמונים איש בסעודה אחת, שהמכנה המשותף המרכזי שאפשר למצוא להם הוא הנשמה האלוקית השוכנת בתוכם. זה לא שבלחיצת כפתור עם תחילת הסעודה כולם מתחילים להרגיש הכי בבית בעולם.

"כדי לייצר שיח משוחרר ו'פתוח' יותר קבענו לנו מנהג: אנחנו מכבדים כל אחד מהמשתתפים לומר כמה מילים על עצמו. עצם הידיעה מה שמו של האדם היושב לצידי, או במה הוא עוסק, אינה משנה מאומה כשלעצמה. אך כשכולם מציגים את עצמם ומספרים משהו – הקהל מתגבש יחד.

"מעבר לכך, השינוי הדרמטי באווירת הסעודה נעשה בכוחם של השלוחים הצעירים, הילדים שלנו. אפילו עצם ההשתובבות שלהם וההתנהגות הילדותית נותנות נופך של קלילות ורוגע, אך כאשר נעמדת שליחה קטנה וחמודה ומספרת לכולם מה היא למדה בגן, או שרה שיר – ניתן ממש לראות כיצד משהו בליבם של המשתתפים נמס והרגשתם משתפרת".

הרב צבי גודמן מסכים גם הוא, ומוסיף בסיפור מרגש במיוחד. "אין ספק שלילדים יש כוח עצום. לא בכדי מכנים אותם 'השלוחים הצעירים' ולא רק 'ילדי השלוחים'.

"לאחר הקידוש ונטילת ידיים, כאשר כולם מתחילים באכילת המנה הראשונה, מענדי הבכור שלנו – בן חמש בסך הכול – 'תופס את המיקרופון'. הוא עולה על הכיסא ומספר על פרשת השבוע ואחר כך שר ניגון חסידי אחד או שניים. אפשר לראות בחוש איך בעודו מדבר, בחן חסידי ומתיקות של ילד צעיר, נשבר הקרח והארשת הדאוגה שעל פני חלק מהאנשים מתחלפת בחיוך.

"בשבת שאחרי פסח השתתפו בסעודה אצלנו בני זוג שנולדו להם תאומים פגים בשבוע ה-25. הם היו מתוחים מאוד ולא ידעו מה יעלה בגורל ילדיהם. מדובר באנשים מהציבור הכללי שלא מגדירים את עצמם 'דתיים' או אפילו 'מסורתיים'.

"כאשר הבן שלי דיבר ושר, הבחנתי שהם מתלחשים ביניהם בסערת רגשות. מיד לאחר שסיים הם ניגשו אליי ועיניהם דומעות. הם החליטו שבעזרת ה', לאחר שהילדים שלהם יגדלו ויצאו מכלל סכנה, הם רוצים שהם יהיו 'כאלה'. שיתחנכו במוסדות כמו זה שהבן שלנו מתחנך בו, וידעו גם הם לספר את סיפורי התורה ולשיר שירים יהודיים".

צבא משפחתי

קשה שלא לשאול: כיצד אתם מסוגלים כמשפחה לארח על שולחנכם עשרות מסובים? האם לא חסרה לכם המשפחתיות? כיצד מגיבים הילדים?

תשובתם של שלושת השלוחים בני שיחנו אחידה: את ההוקרה על המסירות העצומה הזו יש לתת בראש ובראשונה לעקרת הבית, השליחה. היא המובילה את הילדים להתנהגות כזו שבת אחרי שבת, מוותרת על אזור הנוחות ונותנת גם לילדים את היכולת להתמודד עם האתגר.

לרב ליפקין יש גם 'טיפ' לחלוק עם קוראי 'כפר חב"ד': "כדי שילד לא ירגיש שהוא מוותר ואולי אפילו מפסיד את סעודת השבת המשפחתית, אלא ירגיש זכות בהיותו שליח שמעניק לאחרים, צריך לגרום לו להרגיש שזה 'שלו'.

"אנחנו מחברים את הילדים לפרויקט הסעודות – כמו גם לשאר הפעילות של בית חב"ד – דרך העשייה. הבת שלנו, למשל, מגיעה מדי שבוע בשבוע לעריכת השולחן בערב שבת לקראת הסעודה. זה מחבר אותה מאוד לפעילות".

הרב גודמן משתף בעוד כלי חינוכי: "רכשנו ספרים וצעצועים והם מאוחסנים במרכז הרפואי, והילדים משתמשים בהם רק בשבת. זה יוצר ציפייה וכורך אצל הילד את השהות בשבת בבית הרפואה עם חוויה מיוחדת. כך הוא לא רואה רק את העול אלא גם תועלת אישית פיזית שצומחת לו מהפעילות לפי ערך שכלו הרך.

"כמובן, אנחנו לא נמצאים שם בכל שבת כפשוטו. לעיתים יש צורך לצאת לשבת לאירוע משפחתי או מסיבות אישיות אחרות, ובזמנים כאלה אנו נעזרים בצוות מתנדבים. משפחות אנ"ש, חלק מהם שלוחים בעצמם באזורים אחרים, שבאים לשהות בשבת בביתנו הסמוך למרכז הרפואי כדי להפעיל את מערך השבת למען המאושפזים והמשפחות.

"אפשר לזהות דפוס שחוזר על עצמו אצל כל המתנדבים – אחרי שבת אחת שבה הם באים לכאן, ובעקבות הסיפוק העצום, הם רק שואלים מתי שוב יש צורך, משום שהם רוצים לחזור ולסייע בעבודה הנפלאה הזו".

הסיפורים קולחים זה אחר זה מפי השלוחים, ואני מבקש מהם לספר על מקרה אחד שזכור להם במיוחד.

הרב אליהו קרמר: "זכור לי במיוחד ביטוי שאמר לי אדם המשתייך לקהילה דתית ממרכז הארץ, לאחר שבת שלמה ב'פוריה'.

"מדובר למעשה בבני זוג שהגיעו לצפון לנופש בסוף-שבוע אחד לפני כשנה. אחד מהם נזקק לטיפול רפואי בערב שבת סמוך לזמן הדלקת הנרות והם לא הספיקו להשתחרר. כך אירע שהחדר במלון היוקרתי שעליו שילמו במיטב כספם נותר ריק בשבת והם 'נפשו' בבית הרפואה.

"הם קיבלו את 'הטיפול המלא'. עזרנו להם בנוגע למקום לינה, הם השתתפו בתפילות המנוהלות על ידינו בבית הכנסת של המרכז הרפואי וכמובן בסעודות. החל מהדגים והמרק של ליל השבת, דרך הצ'ולנט המהביל של יום השבת ועד הסעודה השלישית.

"במוצאי השבת אמר לי הבעל – 'אני חושב שהשגנו את המטרה שלשמה נסענו לצפון. רצינו לצאת לנופש, וקיבלנו כאן יותר מנוחת הדעת ממה שיכולנו לדמיין'. בעיניי זה משקף את מה שאנחנו מנסים וברוך ה' גם מצליחים להעניק לשוהים בבית הרפואה: שבת ביתית, ההיפך הגמור מתחושת אשפוז, חולי וכאב".

הרב ליפקין נזכר באישה מלאת תלונות כרימון שהשתתפה בסעודות. "מתחילת הסעודה היא רק מצאה דברים להעיר או להתלונן עליהם. ללא הפסקה ממש. שמרנו על קור רוח, השתדלנו לענות לה בצורה עניינית ולסייע בדברים שהיה אפשר.

"בסוף הסעודה היא ניגשה אליי ואל אשתי ופרצה בבכי, תוך שהיא מספרת על הקושי הגדול ומתנצלת על התלונות. היא סבלה מכאבים עזים ברגליים, והכאב הפך אותה לקצרת רוח וגרם לה להתלונן על כל דבר. היחס של הסביבה היה בהתאם לכך, אבל סעודת השבת באווירה המשפחתית שינתה אצלה משהו והתלונות הפכו לתודות ותשבחות".

יש גם סיפורים נעימים פחות. הרב גודמן מזכיר לנו שלצערנו לא כל הבאים לטיפול זוכים להתרפא. חלק בלתי נפרד מעבודת השליח בבית הרפואה הוא ליווי משפחות בעת הקשה של פטירת יקירן, ולצערנו זה קורה גם בשבת.

"זכור לי במיוחד משהו שאירע בראש השנה שעבר, כאשר באמצע הסעודה ניגש אליי אחד מבני משפחה שלמה ששהתה ליד אביה השוכב במחלקה על ערש דווי והרופאים אמרו שאלו דקותיו האחרונות ממש. עזבתי לכמה דקות את אולם הסעודות ועליתי איתו למחלקה.

"הנחיתי את בני המשפחה כיצד להתנהג על פי ההלכה ומיד חזרתי אל הסעודה עם האווירה החגיגית. חלפה כמעט שנה, אבל המעבר החד הזה עדיין זכור לי".

השפעה לדורות

אני מבקש לשמוע על ההשפעה של סעודות השבת על המשתתפים, וכוונתי היא להשפעה הרוחנית. להפתעתי מתברר שיש גם השפעה גשמית, כאשר מצבם הבריאותי פשוט משתפר.

כך אומר לנו ד"ר עמית שמש המתמחה באורולוגיה: "כאשר אני נאלץ להישאר במשמרת במרכז הרפואי בתורנות שבת, אני משתדל מאוד 'לקפוץ' לכמה רגעים להשתתף בסעודת השבת כדי לקבל כוחות מחודשים ולחוות את השבת.

"אני רואה את ההשפעה של ההשתתפות על המשפחות של המאושפזים. הם חוזרים למחלקה אחרי הסעודה, כאילו קיבלו זריקה של אנרגיה רוחנית. פשוט אנשים חדשים".

הרב אליהו קרמר מספר על דיין חשוב באזור הצפון שלומד בקביעות בספר התניא. "בנו הקטן היה מאושפז בשבת ו'הצלנו' אותו בעניין הסעודות. הוא שאל אותי כיצד יוכל להחזיר לי טובה, ואמרתי לו שאנחנו כאן בשליחותו של הרבי ואם ברצונו לגרום לרבי נחת רוח כדאי לו ללמוד חסידות. את המחזור הראשון שלו ללימוד התניא בעיון הוא כבר סיים, אבל ללמוד הוא לא מפסיק".

הרב גודמן מפתיע בסיפור מרגש במיוחד: "מדובר בבני זוג שנולד להם ילד ביום חמישי, ובשבת הם השתתפו בסעודות. הם לא בלטו במיוחד, משום שהסיפור שלהם שגרתי לחלוטין וברוך ה' הם גם הגיעו למרכז הרפואי בנסיבות משמחות.

"בסוף השבוע שלאחר מכן הטלפון שלי מצלצל ועל הצג מספר שלא מוכר לי. הדובר מעבר לקו הזדהה כאותו אב שהשתתף בסעודה, וביקש לשתף אותי בכך שהם קראו לבנם 'מנחם מענדל' על שמו של הרבי, בעקבות התרגשותם מהפעילות הברוכה של שלוחיו".

הרב ליפקין מבקש לציין דווקא את ה'ד"שים'. "זה כבר הופך לדבר נפוץ. במהלך השבוע אני מקבל שוב ושוב דרישות שלום מאנשים שפגשו חב"דניקים ומספרים להם בהתלהבות שהם השתתפו בסעודת שבת עם חב"ד דווקא במקום הכי פחות צפוי".

לסיום, מה המסר שלכם?

"אנחנו כאן בשביל כל אחד, כולל כמובן אנ"ש חסידי חב"ד. נאחל לכל הקוראים שיזכו לבוא לבתי הרפואה מאחת משתי סיבות – בעת לידה למזל טוב, או להתנדבות וסיוע לעבודת השלוחים".