הרב זלמן וישצקי

הרב סופר,
תודה רבה.
מעריך מאוד שפנית אלי.
אדרבה, אם שגיתי וגרמתי נזק, יהיו הדברים שלך בחינת תיקון. וגם לאגו שלי לא יזיק קצת ביטול וביטוש.

בהצלחה, זלמן

זה מה שעניתי לרב סופר כשהוא שלח לי את התגובה שלו למאמרי ביום שישי בעניין הטכנולוגיה והפחד ממנה. יתירה מכך פרסמתי אצלי בפייסבוק את מאמרו, כיון שחשבתי ועדיין חושב אני באמת ובתמים שהדברים צריכים להיות כתובים ונקראים. לציין עוד שחוץ מהרב סופר פנו אלי עוד משפיעים ומחנכים, מהם בוואטסאפ, מהם במייל ואחד מטלפון חוגה ואמרו בגדול ׳אנחנו מסכימים איתך, אבל זה מסוכן׳, ובכן פרסמתי את הדברים כי גם לפחד הקמאי יש מקום, ובעיקר כי הוא והם משפיעים מקצועיים, הם ודאי יודעים טוב ממני.

ובכל זאת כתבתי תגובה לתגובתו אך קודם אבהיר, אין אני בא בשורות אלו להגן על עצמי ועל כבודי. גם אינני מדבר בשם אף אחד. סתם כותב את אשר על ליבי.

לעצם העניין, מי שיקרא שוב את מאמרי מיום שישי ואז את מאמרו של הרב סופר מהיום יראה שמלבד כמה פרפראות וחידודי לשון, במהות אין באמת הבדל ביניהם. רק דבר אחד יש, אצל הרב סופר יש זעקה וצעקה, פחד ובהלה. ואצלי אין את הפחד הזה, יש מבט ישיר וחד אל המציאות.
לא הרב סופר ואף לא המגיבים השונים שזועקים מרה תקתקו את הדברים במכונת תקתוק ושלחו גלוית תגובה עם יונת דואר. כולם משתמשים במחשב וכולם משתמשים במייל ורובם מסתמא גם בוואטסאפ, אם לא בשלהם אז בשל האשה. אני רק מקווה שכל הזועקים מרה כתבו ממכשירים מוגנים, או שלפחות בביתם יש הגנה.

אני לא מתנשא על אף אחד. אבל כמו שבכל תחום ובכל ענין יש לנו גישה שונה לחלוטין משאר הציבור החרדי, גם בזה, זה הכל. אצלנו לכולם יש מחשב ואימייל וגישה לאינטרנט, ואצלם לא. למה אצלנו כן? למה הרבנים שלנו לא אסרו באופן גורף את המחשבים? כי יש לנו גישה שונה. זה הכל.

הייתי לא מזמן בקשר עם משפחה חסידית לא חב"דית שמישהו אצלם חלה במחלה. בקשו שאצור עמם קשר לעודדם מפאת הניסיון שרכשתי בתחום בשנה האחרונה. ובכן, בגלל שאין להם לא וואטסאפ ואפילו לא סמס היה קשה יחסית למצוא זמן מתואם לשיחה. בסופו של דבר הצלחנו, שוחחנו ובעז"ה התעודדו מאוד, ואז רציתי לשלוח להם קטע כתוב שבתי כתבה על ההתמודדות שלה, כדי לעזור להם, כדי לתת להם תמיכה, אבל נחשו מה? אין להם מחשב בבית, ואין להם אימייל. רצינו לשלוח קטע אודיו של שיר מיוחד ומעודד, אבל אין איך לשלוח, כי אין להם וואטסאפ. ואני שואל למה? מה קרה? מה הפחד? הרי הטכנולוגיה נבראה בדיוק בשביל זה, אבל בול בשביל זה, אז למה לא? לכו ורכשו נטספארק, הגנו על המחשבים שלכם, ועשו שימוש בטכנולוגיה הנהדרת הזאת.

ובחזרה אלינו פנימה, אולי סוף סוף במקום לתקוף ולצעוק מרה צריך לומר לציבור שברובו כבר מחזיק מחשב, אתם נוהגים נכון, אבל בואו ותלמדו כיצד לשפר את ההגנה. לשבת ולהדריך את האנשים איך להשתמש נכון במחשב ובשאר המכשירים השונים. לא עדיף? למען האמת זה כבר החל קורה, יש הדרכות יזומות.

לא התייחסתי במאמרי לסמארטפון, המכשיר אותו בעיקר התקיף הרב סופר. מכשיר הפלא שיש בו טוב ויש בו לא טוב, ולדעתי הטוב שבו עולה אלף מונים על הלא טוב שבו. הרב סופר ואחרים מדברים בו סרה עד שהפחד והרעד מפניו הגיע עד אלי ביונת הדואר שנשלחה מארץ הקודש.
אחד הדברים הנהדרים שהוא הביא לעולם זה תירוץ ומרגוע נפלאים. עד שהגיח הסמארטפון לעולם כל אימת שקרה משהו לא רצוי, שמישהו ירד מהדרך ל"ע, שבחור הפסיק ללמוד או בחורה החלה מתלבשת פחות בצניעות, כשזוג הגיע למריבה ולבעיה בשלום בית וכן הלאה, הייתה בעיה, לא ידעו במה לתלות את זה.

בחינוך? לא יכול להיות אנחנו הרי המחנכים הכי טובים.
ביחס מההורים? חס וכרפס הרי אנחנו למדנו להיות ההורים הכי טובים בעולם, הכי מכילים והכי מעניקים.

אולי זה בגלל שהצליחו במעלה הדרך להשניא על הבחור את הגמרא? לא יתכן. אצלנו יודעים כיצד להנחיל אהבת תורה.
אולי בגלל שהוא נפגע? לא יתכן, לא אצלנו. אנחנו מושלמים.
למה הזוג הזה לא מסתדר? אולי מעולם לא לימדו אותם להקשיב? לא יתכן, הם הרי למדו תניא ושם הכל כתוב.
הסתובבנו חסרי אונים, לא יודעים כיצד לפתור את התעלומות הרבות.

אבל הקב"ה ראה בעונינו ובחסדו הגדול שלח את סטיב גו'בס להושיענו, והוא הביא לנו את האייפון. ומאז כולם רואים את האור. מאז הכל ברור והכל פשוט. למה אין שלום בית? כי הם כל היום באייפון. למה אין צניעות? ברור מה עוד אפשר ללמוד מהאייפון. למה אין חינוך? איך אפשר לחנך עם אייפון. למה לא מתפללים כמו שצריך? הרטט של האייפון. למה הוא לא לומד? ברור כי אבא שלו כל היום באייפון.

חברים, העולם השתנה, אנשים היום נוטים לדבר בפתיחות, להביע את אשר על ליבם. הצעירים ולא רק הם לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו, הם מבקשים תשובות ויחס אמיתי, אמיץ ופתוח. שום דבר מעולם לא הצליח כשהמניע שלו היה פחד, שום דבר. בטח לא חינוך של דורות. הגיע הזמן להביט למציאות בלבן של העיניים, הגיע הזמן לשלוט בלהבות, להוביל ולא להיות מובלים.
הנה שתי דוגמאות עדכניות:

א. יש תיכון חב"די מסויים שבו אסור להחזיק סמאטרפון באיסור חמור, אך למעשה כמעט לכל הבנות יש סמארטפון, וכמעט כל המורות מתכתבות איתן בוואטסאפ. מה למדנו ומה לימדנו? שכולם משקרים על כולם כל יום כל היום.

ב. לעומת זאת בתיכון חב"די אחר, מותר באופן רשמי להחזיק אייפון אבל דורשים שהוא יהיה עם הגנה. אז לבנות יש מייל רשמי, יש וואטסאפ רשמי ויש קבוצות וואטסאפ לקראת כל פעילות חסידית או התנדבותית כזו או אחרת, גם כשצריך לעזור או לתמוך במצב מסוים, יוצרים קבוצה ועושים מה שצריך.

מה לדעתכם עדיף? לדעתי עדיף בוודאי לקחת מנהיגות ולהיישיר מבט אל המציאות ובכך מצד אחד לנצל אותה לקדושה הכי טוב שאפשר. ומצד שני, וזה הכי חשוב, לבוא בגישה בריאה ולומר זה בסדר, אין בזה דבר רע אבל בתנאי שתתקינו הגנה ראויה וטובה.
כך גם קבעו רשמית במכללה שידועה כמקום חסידי ורציני מאוד, שמותר החזיק סמארטפון עם הגנה טובה.

ודי כבר עם ההשוואה לטלוויזיה. לטלוויזיה יש תפקיד אחד בלבד, לשעשע ולבדר ומדובר בבידור ושעשוע שאין לאדם שליטה עליו כלל. לעומת זאת למחשב ולסמארטפון יש תפקידים רבים שבידור הוא רק אחד מהם וגם הוא יכול וצריך להיות מסונן ומותאם.

ועוד משהו: מאוד נפוץ אצלנו ברוך השם שהמשפחות מפוזרות ברחבי תבל. אם הוריי והוריי רעייתי ייאלצו להתנתק מהסמארטפון והוואטסאפ הם בכלל לא יכירו את הילדים, הנכדים והנינים.

אבא שיחי' מתאר באופן חי את ר' מענדל שהיה כידוע בלי המשפחה שיצאה ללונדון, איך היה נכנס לבית משפחת וישצקי בצ'רנוביץ ולפתע משום מקום היה שר בקול גדול 'פאפירנע קינדער האב איך' וגועה בבכי נורא ואיום. היום יש לנו אלקטרונישע קינדער, למה שלא נהנה מזה? האם לא לשם כך זה נברא?
המז׳ינקע שלי הלכה היום לגן פעם ראשונה ברוב התרגשות, טרם היציאה הצטלמה והתמונה נשלחה לבובע ולזיידע, לסבא ולסבתא, לדודים ולדודות. למה לא מגיע להם? כי אתם מפחדים להתמודד?

ולא אמרתי מילה על עבודה ועל שליחות ועל הפצת המעיינות ובכלל.

גם לא אמרתי מילה על הישיבות, וכאן יש לומר ברור: בחור ישיבה לא זקוק ולא אמור להחזיק שום מכשיר שאין לו קשר ישיר לתפקידו המרכזי והוא לימוד התורה.