להתכונן לשנה החדשה
הרב יעקב הלוי הורוביץ

באמצע חודש אב שנת ה'תשל"ז הגענו שלשה אברכים - הרב מאיר בר שכיהן כמנהל בית ספר חב"ד בנס ציונה, הרב יוסף-שמחה גינזבורג רבה של עומר ואני ששמשתי כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בראשל"צ - לביקור ב'בית חיינו'.

עם בואנו ל-770, נכנסנו למזכירות, וביקשנו מהמזכיר הרה"ח רי"ל גרונר להירשם ל'יחידות'. ידענו שבחודש אלול הרבי לא מקבל ל'יחידות', אך בחודש אב היתה יחידות ובקשנו להתקבל.

הרב גרונר ענה שאמנם יש 'יחידות' אך הרשימה כבר סגורה!... תשובתו זו הכאיבה לנו מאוד. במיוחד בהתחשב בעובדה שהגענו במיוחד מהארץ בשביל להכנס ליחידות, והנה הרב גרונר מקשה את לבו ובחוסר התחשבות שכזו נועל בפנינו את הדלת שלא נוכל להיכנס לרבי ל'יחידות'.

החלטנו לכתוב מכתב לרבי שבו הזכרנו את המאמץ הגדול שעשינו בהגעה מהארץ (בזמנו זה לא הי' קל כמו היום...), וביקשנו שהרבי יורה לו להתחשב בנו ולהכניסנו. סיימנו את המכתב בבקשה נפשית "שהרבי ירחם עלינו כרחם אב על בנים", וצפינו לבאות. ידענו שהימים נוקפים לרעתנו. בער"ח אלול (כמו בכל ערב ר"ח) הרבי הי' נוסע ל'אוהל', ואילו בחודש אלול הרבי לא הי' מקבל כלל ל'יחידות'.

לאחר כמה ימים, קיבלנו בשורה טובה, הרבי הורה לרב גרונר להכניסנו ל'יחידות'. הי' זה בכ"ח מנחם-אב, הלילה שלפני ער"ח אלול. נכנסנו אל הקודש בזה אחר זה. במהלך ה'יחידות' העניק הרבי לנכנסים סכום נכבד כ"השתתפות בנסיעה" - לראשון 400 דולר, לשני 500, ואילו לי, האחרון שנכנס, העניק הרבי סכום של 600 דולר (בסדר של "מעלין בקדש") - כאמור, "השתתפות בנסיעה"...

בתום היחידות פנה אלי הרבי ואמר: "און זאלסט קיין פאריבל ניט האבן אויף גרונר'ן, ווייל דאס האב איך אים גיהייסן, אין דער צייט וואס מ'דארף זיך צוגרייטן אויף דעם נייעם יאהר"... [="ושלא תהי' לך תערומת על גרונר, כי אני צוויתי לו על ככה, בזמן שצריכים להתכונן לשנה החדשה"].

בסיפור תמים ו"פשוט" זה נראים, לפחות, שלשה דברים:

א) גודל אהבת ישראל של הרבי, שלא יכול לשאת את המחשבה שתהי' ליהודי תרעומת ח"ו על יהודי אחר.

ב) ואפשר לראות בסיפור הזה גם את נאמנותו של המזכיר לרבי. שבמקום לומר את האמת, שהרבי הורה לו לסגור את הרשימה, העדיף לקחת על עצמו את הדבר הבלתי נעים הזה, עד שהרבי בכבודו ובעצמו מצא את עצמו נאלץ להיחלץ ל"הגנתו" שלא תהי' עליו תרעומת!...

ג) גודל הכנותיו של הרבי לעבודת הקודש של חודש תשרי והימים הנוראים, עד שמרוב טרדותיו בזה הוא מורה (באמצע חודש מנ"א) לסגור את רשימת האנשים שעתידים להכנס ליחידות עוד לפני ער"ח אלול(!).

בנוגע להכנותיו של הרבי לימים הנוראים כבר מחודש אב - יש להעיר מדבריו (בשם השל"ה ) שמזלו של חודש אב: "ארי'"- הוא ר"ת: אלול, ראש-השנה, יום-הכפורים, הושענא-רבה, והיינו, שכבר בחודש אב מתחילה ההכנה לחודש אלול ולימים הנוראים. ובפרטיות מצינו בשיחות שההכנה היא מחמשה עשר בו , והכנה קרובה יותר, שאותה הזכיר הרבי ריבוי פעמים , היא מעשרים בו.

את השייכות של עשרים באב לראש השנה ביאר הרבי בזה, שעשרים באב הריהו ארבעים יום לפני ר"ה - וענינו הוא ע"ד ארבעים יום קודם יצירת הולד , היינו קודם ראש-השנה שהוא יום לידת אדה"ר , ועד"ז בנוגע ל"יצירת הולד" דשנה החדשה שההכנה לזה מתחילה ארבעים יום קודם לכן. והוסיף , שלכן גם ישנם דברים שנהגו לעשות, בקהלות מסויימות, כבר בעשרים באב בשייכות לראש-השנה, כגון מה שמצינו ב"מנהגי הק"ק בית א-ל יכב"ץ" ש"ביום ך לחודש אב עושים התרת נדרים, שהוא ארבעים יום קודם ר"ה" .

והוסיף לבאר, שהוא ע"ד מה שמצינו שבר"ח אלול מתחילה ההכנה ליום הכפורים, שיום הכפורים "נקרא ג"כ ראש השנה ב[לשון ה]כתוב , והוא בחי' נשמה ופנימיות" (כמבואר בלקוטי תורה ). וא"כ, כשם שמצינו שההכנה לראש השנה בפנימיות (יוהכ"פ) מתחילה ארבעים יום לפניו (ר"ח אלול), הרי מובן שגם ההכנה לראש השנה כפשוטו, בחיצוניות, מתחילה ארבעים יום לפני כן, והוא בעשרים באב.

ולפעמים ביאר שההכנה הכי קרובה לחודש אלול היא מהנתינת כח על חודש אלול שניתנת מלמעלה בשבת מברכים אלול. והוסיף, שכיון ש"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" הרי זה מתחיל כבר בימים שלפני שבת מברכים אלול, ובפרט מיום הרביעי, כידוע שג' ימים לפני יום השבת נקראים "קמי שבתא" , ואז גם ה"טרח בערב שבת" (שעי"ז "יאכל בשבת") הוא במדה גדולה יותר.

עד כאן הוא מדברי הרבי בשיחותיו, ומדבריו ביחידות זו נראה כי הוא הי' לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים!...

לתגובות: [email protected]