הרב אליהו שוויכה

בשיחות רבות עורר הרבי על התקנה אותה הוא תיקן, כמעט מדי שנה הרבי הזכיר אודותיה שוב ושוב. הרבי ירד לגדרים ופרטים ואף הביא 'תיקון' למי שפספס ולא שמר.

תקנה זו היא : "אבן הבוחן אם אוחז ב"קליאמקע" או לא". מי שמפר אותה הוא: "אינו שליח שלי", "ממאיס את כל חב"ד", מהרס פעולות המבצעים", "גורם עוגמת נפש", "עושה היפך הכוונה והרצון של רבותינו נשיאנו".

ולא, אין שום היתרים כי "ההיתרים הם לגמרי לא מקובלים", "ולא נוגעים כל התירוצים ואמתלאות שעונים, צריכים לדעת שזה לא דבר קטן".

תקנה זו נזכרת לראשונה בתחילת שנות היו"דים עוד לפני שתוקנה רשמית, הוזכרה עשרות פעמים במהלך השנים, ולאחרונה נזכרה בערב חודש תשרי תשנ"ב. כל הציטוטים הנ"ל מתוך שיחות אלו.

ולא, אין כוונתי לתקנת הרמב"ם, כוונתי לתקנת המשקה.

*

בכינוס השלוחים העולמי האחרון חילקו למשתתפי הכינוס את "ספר השליחות" כתשורה. במהלך הטיסה לארץ הקודש למדתי בספר השליחות ופתאום הופתעתי לראות קטע שיחה של הרבי להנהלת צא"ח בניו יורק:

"כל אלה שאינם מקפידים על התקנות בנוגע לשתיית משקה, אינם שלוחים שלי . ומבקש אני מהם שלא ישתתפו בתהלוכה ובשליחות המל"ח וכו' וכיו"ב.

בנוגע העבר – אין כל קפידא מצדי, ח"ו כלל וכלל. אך אלו שנכשלו, וכל אלו שיקבלו על עצמם מכאן ולהבא להקפיד בזה, הרי, אדרבא – שישתתפו בשליחויות אלו. ויה"ר שיהא זה בהצלחה רבה". (ספר השליחות עמוד 269)

קטע זה זעזע אותי, וגרם לי להחליט ברורה להקפיד על כך. כעת לאחר פרסום טורו של הרב מיכאל טייב בנושא זה, מובא כאן ליקוט מדברי הרבי על התקנה.

**

ראשית כל - פרטי התקנה:

1.      אמירת ארבע פעמים לחיים באופן שכולם ביחד לא יעברו רביעית.

2.      אם יש חשש להשתכר מכמות כזו גם זה אסור.

3.      שתיה שלא בזמן התוועדות או שמחה של מצווה אסורה לגמרי.

4.      התקנה היא גם על יין מלבד יין של קידוש, שאמנם לא עולה לחשבון ארבע פעמים אך אין לשתות עד סוף הכוס אלא רק רוב כוס.

5.      יש לשמור גם על החבר ולא רק על עצמו.

6.      במקרה של ספק יש להחמיר ולא לשתות.

7.      התקנה תוקנה למי שמתחת לגיל ארבעים, אך ראוי לכל אנ"ש להשתדל להמעיט בזה.

טעמים לתקנה זו כתב הרבי עוד בשנת תשי"ג למשפיע ר פרץ מוצ'קין, עשור לפני שתוקנה בפועל:

"מ"ש במוסגר על ענין המשקה, אשר כנראה שזהו בהמשך למה שדברתי עם הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מוהרב"צ שי' שם טוב שד"ר, הנה כנראה שלא מסר הנ"ל את הנימוקים ג"כ, והוא אשר לדעתי הנה מצד שני ענינים נשתנה המצב מאז, שהי' מנהג רווח ענין שתיית המשקה בשופי,

א) כי ניתנו כבר הכחות לאנ"ש, ע"י רוב המאמרים הקלים והשיחות בענינים של הסברה והבנה לפעול על השומעים מבלי שיהיו זקוקים למשקה בשופי, ודי מספיק גם המעט שבזה.

ב) כיון שבזמן האחרון ביחוד נדרש מאתנו בהדגשה יתירה הענין דהפצת המעיינות חוצה, הנה עלול ענין השופי דמשקה לבלבל לזה ביותר, מה שלא הי' נוגע כ"כ כשהפצתה היתה מצוי' בהד' אמות של החסידים ואנ"ש בלבד. ונסתייעתי לסעיף א' ממה ששמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר בריגא שאמר "איך בין איצטער (והכוונה בל' איצטער לא היתה על אותה השעה בלבד אלא על אותן השנים מאז שהתחיל למעט בלקיחת משקה) ווי נאך א ביסל משקה", ואף שהטעם החיצוני הי' אז מפני שהרופאים ציוו לו למעט במשקה, אבל כמובן זהו טעם בחיצוניות ובמילא מתקבל הוא רק לחיצונים ולא בתוככי אנ"ש היודעים אז חסידות מאנט פנימיות, ובטח זהו הוראה ג"כ על הענין בכלל אשר ע"פ הידוע דגופא בת[ר] רישא גריר הנה החסידים נגררים אחרי נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהענין שאמר שהוא עתה כמו נאך א ביסל משקה, הרי זוהי הוראה לכל החסידים ונתינת היכולת ג"כ להיות במצב כזה."

**

היתרים שונים ומשונים נשמעו במהלך השנים, יש שאמרו שהרבי התיר למשפיעים, ויש שאמרו שהרבי התיר ליהודי רוסיא מכיון שהם לא ראו את הרבי, והנה אף שלא מצאתי מקור מוסמך להיתרים אלו, ואדרבה, הלא דברים קל וחומר, ומה אם דבר שהרבי הורה אותו פעם אחת וברמיזה בעלמא, אנו מקיימים בהתלהבות ועם כל השטורעם, דבר שהרבי תיקן והורה אותו באופן מפורש עשרות פעמים, כיצד יש אפשרות עם שמועה לבטל את האיסור?

זו תקנה שהרבי תיקן לנו, ועלינו לעמוד על המשמר לחזק אותה.

ונניח שיש היתרים, הרי הרבי אמר על תקנה זו ש"ההיתרים הם לגמרי לא מקובלים", "ולא נוגעים כל התירוצים והאמתלאות שיש ענינים יותר גדולים שלא צייתו, צריכים לדעת שזה לא דבר קטן, ואדרבה, זה יכול להיות אבן הבוחן אם אוחז ב"קליאמקע" או לא". וישנם כאלה ש"חושבים להיות 'שפיץ חב"ד' כשיודעים שהנהגה זו היא היפך הוראת נשיא דורנו".

ובש"פ דברים תש"מ הרבי אמר שיש הטוענים שחל שינוי בתקנה, ולכן הוא מודיע ש"אם נעשה שינוי הוא רק לחומרא".

כשהייתי בשנת הקבוצה שמעתי מהמשפיע ר' שלמה שי' זרחי, שבתקופת היותו בחור הרבי הוציא מענה בן ארבע שאלות ותוכנו מדוע יש שעוברים על התקנה.  וכשאחד הבחורים ביחידות ביקש שהרבי יתיר לו את התקנה בכדי שיוכל להתוועד כיאות ולהתעלות ברוחניות, ענה לו הרבי "מדוע לעשות זאת על ידי כאלו דברים גשמיים וחומריים, אפשר לעשות זאת על ידי לימוד חסידות בשופי".

ומעניין, בשמחת תורה תשכ"ט הרב דוכמאן כמנהגו קידש על משקה לפני ההקפות, ולאחרי שהודיע לרבי שקידש על משקה, אמר לו הרבי: "זהו דבר נכון ("א גלייכע זאך"), הרי עתה שמיני עצרת! [והוסיף:] הרי אתם כבר בגיל למעלה מארבעים, ויש להבהיר זאת, שכן, לולא זה - הם הרי יעשו כולם תיכף קידוש על משקה".

אף תיקון הביא הרבי ביחידות לבחור שכתב שעבר על התקנה: " היות וכתבת שאתה עברת על התקנה, הרי התיקון לזה הוא, להשתדל להשפיע על שניים או יותר, שעדיין אינם אוחזים מהתקנה - שיקיימו את התקנה"

כאמור, לאחרונה פורסם ע"ג במה זו טור של ר' מיכאל טייב בנושא, ובעקבות זה התעוררתי לכתוב על כך, וכדברי הרבי: בנוגע העבר – אין כל קפידא מצדי, ח"ו כלל וכלל. אך אלו שנכשלו, וכל אלו שיקבלו על עצמם מכאן ולהבא להקפיד בזה, הרי, אדרבא – שישתתפו בשליחויות אלו. ויה"ר שיהא זה בהצלחה רבה.

(המאמר פורסם השבוע ב'כפר חב"ד')