הרצל קוסאשוילי

מה לא נאמר ונכתב על הרבי הגדול והאהוב שלנו שהיום חל יום ההילולא ה-25 שלו. ומי אני שבכלל אוסיף מילים משלי על הרבי?

בהסתכלות של חשבון נפש הרי שהמטרה טרם הושגה, ולצערי אנחנו עדיין בגלות קשה ומרה. והרי כל הנקודה, השאיפה והערגה היא - להביא לימות המשיח.

בחיים האישיים, דהרנו בחצי היובל האחרון ברכבת הרים מטורפת ומפחידה, ניסיונות קשים של זוגיות ללא ילדים לצד וכל מה שזה טומן בחובו. והנה אני יושב כעת מול בני היקר שיחי׳, שבעזרת ה׳ ייכנס בבריתו של אברהם אבינו ע״ה ביום שלישי הקרוב, לצד רעייתי שירה ובתי רבקה אידא שיחיו, והדמעות זולגות מאליהן.

לא נתפס כיצד הרבי הרעיש עולמות עבורנו, ממש זעזע את כיסא הכבוד בכדי שאנחנו לא נחיה בבדידות איומה כזוג חשוך ילדים.

בפעם המי יודע כמה נחשפו רבים השבוע לסיפור הנס הראשון שלנו עם בתנו הבכורה וכולם הגיבו בחיבוקים ובוואו ענק...

אבל האמת היא והיא צריכה להיאמר: אתם לא צריכים חדל אישים כמוני בכדי לקבל את התובנה שהרבי מליובאוויטש היה אדם גדול ומורם, ושבברכותיו הקדושות נושעו וייוושעו רבים וטובים ממני.

הנקודה האמיתית ששזורה בסיפור האישי שלנו, הוא גם החוט המקשר בנינו לרבי - אהבת ישראל. אהבת ישראל אמיתית שמפרקת ומשברת כל מחיצה.

לולא יוזמתו של אותו אברך יקר שנתן לי ולרעייתי את כרטיסי הטיסה ו״הסגולה באוהל״, אינני יודע באיזה מצב משפחתי הייתי היום.

בפעם האחרונה שטסתי לרבי, ערב פורים השתא, ישב לצידי במטוס יהודי חסידי שנמנה על צוות משגיחיו של הרב משה לנדא ע״ה.

הוא גולל בפניי את צרתו עם בנו הבכור שחלה במחלה ל״ע, ואני גוללתי בפניו את סיפור חיי עם הניסים הגדולים שאפפו אותנו. רעייתי כבר היתה בחודש השישי להריונה ויכולתי לספר לו גם את עובדת הריונה השני.

ואז הוא שאל אותי: ״תגיד, מה הביא אתכם הגרוזינים לחב״ד? מה הביא את הוריך לדבוק דווקא בליובאוויטש״? לבסוף הוא שאל: ״מה הכי תפס אותך אצל הרבי?״.

עניתי לו: ״הוריי שיחיו אנשים פשוטים. לא למדו במוסדות חב״ד, ואין להם ייחוס מלבד שהם זרעו של יעקב. אבל הרבי אני מניח, שגילה התעניינות כנה ודאגה אבהית בלתי מתפשרת לעדה הגרוזינית, ׳תפס אותם׳ כמו רבים וטובים, ובחב״ד הם הרגישו בחממה נכונה וראויה״.

על השאלה השניה עניתי לו: ״אם אומר לך שהרבי היה גאון עצום, שקדן, ועל הדרך גם פועל ישועות בקרב הארץ, אחדש לך משהו?״ הוא ענה לי: ״לא תחדש לי כלום״. המשכתי ואמרתי: ״אם יצא לך לראות וידאו שהרבי מחלק דולרים, בטח שמת לב לתשומת הלב המיוחדת שהרבי רחש לילדים ואפילו לבובות של ילדים. הרבי הגדול והענק הזה רכן לילדים בני ארבע וחמש שאיחלו לו יום הולדת שמח בי״א בניסן. זה נשמע לך הגיוני? תשומת החב המוגזמת הזאת לילדים קטנים? ותשומת הלב הזאת היתה אבסולוטית! עברו לפני הילדים הללו גדולים וחשובים, ומאחריהם השתרך תור אינסופי של בני אדם, ביניהם רבנים ואישים חשובים כל אחד לפי מעלתו. אבל באותן שניות שעמדת מולו, היית יחיד בעולם, הרבי היה כולו שלך. קשוב כאפרכסת, מלטף במבט וחודר את נשמתך באש של אהבת ישראל. זה הרבי הגדול שלי״, סיימתי את דבריי.

היכולת להכיל כל אחד ואחד מעולמות כל כך שונים ומגוונים, רבבות של זהויות ונשמות, חלקן שסועות לחלוטיהמשוועות לקרן אור של תקווה, בזה הרבי שלי היה הגדול מכולם ואין שני לו.

להגיד שאני מתגעגע זו תהיה החטאה של התנועה הנפשית שלי כרגע. הייתי אומר שאני מקווה מאוד שבמהלך חיי, אוכל ליישם במגבלותיי, מעט מאהבת ישראל הזאת. להתבונן לצדדיי, לשים לב למצוקת הזולת ולדעת שאהבת ישראל אמיתית היא השער שלנו לגאולה.
גאולה פרטית וכללית.