מאת דוד זליקובסקי, ארכיון ליובאוויטש

הרב חיים יצחק פופקו, אישיות רבנית מכובדת בברוקלין, הצטרף לעתים קרובות להתוועדויות של הרבי במטה העולמי של ליובאוויטש, ב-770. הרבי היה פונה לפעמים אל הרב פופקו ולשאול אם יש לו הערה על השיח הנלמד.

כשהרב פופקו חלה, היה חלש מכדי שיוכל להשתתף בהתוועדויות החסידיות של הרבי. שנים רבות לאחר מכן, לרגל בר המצווה של נכדו, החליט להביא אותו לביקור אצל הרבי.
כשראה את הרב פופקו, קרא הרבי, "לא ראיתי אותך הרבה זמן! קרוב לוודאי שבמהלך התקופה הזאת היו לך גישות חדשניות בחינוך היהודי".

הרב פופקו חש שהרבי נותן לו ברכה, והשיב כי הוא מקווה שזה יבוא לידי ביטוי.
הרבי השיב: "אני יכול רק לתת את הברכה, אבל אתה צריך להגשים את זה בעצמך."

הרב המבוגר הבין שהרבי מצביע על כך שהלימוד לא יתמעט אפילו בגילו המבוגר. הרב פופקו השיב בעדינות כי אף שהוא אדם מבוגר, הוא לא איבד את כישוריו.

הרבי אמר אז: "וכפי שנאמר על משה, הוא חי עד גיל 120, אבל "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה".
בחיוך הוסיף הרבי: "עדיין יש לך הרבה זמן עד אז ..."

www.HasidicArchives.com