מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

*

תלמיד שסיים את מלאכת הצורפות בכלי כסף, חזר למורה שלו ביום הראשון עצוב. מה קרה? שאל המורה. אני לא מצליח להתחיל לייצר שום כלי. האם פעלת לפי הכללים שלמדנו?, והוא ענה: כמובן. הכנתי את התבנית, הפטיש והסיר כדי להתיך בו את חומר הגלם. אבל זה לא הולך..

האם הדלקת אש מתחת לסיר? שאל המורה. שכחתי, הוא ענה... נו אז איך תרצה שזה יעבוד?

במחלוקת הסוערת ביותר טען קורח למשה ואהרן בפרשת השבוע, "כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

זה עתה סיימנו עם פרשת המרגלים. הם הרי העדיפו להישאר במדבר מנותקים מהמציאות הגשמית, אך לעומתם הסביר משה רבינו ש"המעשה הוא העיקר". התכלית היא להיכנס לארץ ישראל, לעבוד את ה' ביגיע כפיים, בקיום מצוות בחומר גשמי.

אם כן, אמר קורח, בצד הטכני והמעשי אין הבדל בינינו, כולנו שווים. מה יש צורך בכהן גדול אחד, או בנשיא אחד שיהיה מורם מעם??

הסביר לו משה רבינו. מעשה לבד אינו מספיק. יש להכניס גם חיות וכוונה בכל מצוה. "מצוה ללא כוונה היא כמו גוף ללא נשמה". לזה יש צורך במנהיגים רוחניים שיתנו אש והתלהבות בעבודת ה'.

אתה יכול לעשות מצוה 'לצאת ידי חובה', אבל הפעולה שלך תישאר 'יבשה'. לעומת זאת אם תכניס בה 'לחלוחית', כוונה רוחנית, היא תהיה מושלמת.

את ה'אש' נותן משה רבינו שבכל דור, כי רק הוא בכוחו לפעול את החיבור לבורא.