כולם נקבצו ובאו יחדיו לנשף הכינוס של צעירי אגודת חב"ד המרכזית, יותר ממאה שלוחי הרבי הפועלים במסגרת צעירי אגודת חב"ד המרכזית באזור עיר ניו יורק וסביבותיה, למסיבת מרעים והתוועדות חברים. הזמן המיוחד - חמישים שנה להתייסדות צעירי אגודת חב"ד המרכזית, הפעולה המשותפת - וקדשתם את שנת החמישים שנה - חמישים מוסדות חדשים ופעולות חדשות בשנה הקרובה.

פותחים בדבר מלכות. מראות הקודש. שיחת הרבי על ב' אייר ועל לכתחילה אריבער ומשמעות הדברים לכל אחד ואחד בחייו הפרטי והציבורי. והנה רואים פני הקודש, ושומעים הד דברות הקודש... והשאלה היא, עד מתי...

המנחה השליח הרב לייבל בוימגרטן, מקבל את כולם בברכת חברים חמה, ומבקש את השליח הרב ברוך אלכסנדר זושא ווינער לומר את פרקו של הרבי.

יושב ראש צעירי אגודת חב"ד הרב דוד ראסקין, עומד בדבריו על ה"ימי בראשית" של התייסדות צעירי אגודת חב"ד על ידי הרבי בב' אייר תשט"ו. הרב ראסקין מדבר על ההתוועדות הראשונה של הרבי בב' אייר תש"י אותה זכה לארגן. הוא מדגיש את מכתב היסוד של הרבי שפעולות צעירי אגודת חב"ד צריכים להיות בשני מישורים - עבודה עם עצמו ועבודה עם זולתו. "והרבי תובע זאת מכל אחד". הרב ראסקין הדגיש שצעירי אגודת חב"ד היא היד המבצעת של פעולות הרבי להכין את עצמו ואת זולתו לגאולה האמיתית והשלימה, ועל ידי זה נזכה שהרבי יתלבש בגוף גשמי ויוליכנו לירושלים עיר הקודש. דברי הרב דוד ראסקין נשמעו באהבה אהדה והוקרה.

הרב מנחם מענדל שם טוב חבר הנהלת צעירי אגודת חב"ד המרכזית עמד בדבריו על פירושם של המילים "עבודה עם עצמו ועבודה עם זולתו". בנאום קולע ונרגש עמד על הזכות הנפלאה והמיוחדת להיות שלוחו של הרבי, "זה הדבר הכי נעלה שאין למעלה מזה". בהמשך דבריו הציע הרב שם טוב שבתור שליח יכול כל אחד ואחד לפעול גדולות ונצורות על ידי קשר אישי, פנימי ותמידי עם חבריו מהישיבה. הרב שם טוב הציע שזה יכול להיות בכמה אופנים, באופן של שיעור או באופן של התוועדות רעים, או הזמנה להחבר להשתתף בבית חב"ד או בהפעולות של השליח, והתוצאות מזה מי ישורנום. "זה ימשיך את החבר, ואת משפחתו, לפעולות הרבי "און עס וועט זיי פארבינדן מיטן רבי'ן"—"ויקשר אותם לרבי". ומטרת הדיבור היא לא שאחד מדבר והיתר שומעים רק, כמו שאמר המשפיע ר' ניסן נעמאנאוו, "מען דארף זיך צוזאמענריידן" --צריכים "להתדבר". דבריו שנאמרו באהבה ובחום חסידי מובהק השאירו רושם עז.

הרב משה פסח גאלדמאן, מזכיר וחבר הנהלת צעירי אגודת חב"ד המרכזית, דיבר ממה שראה בביקורו באוסטרליה, בשני הערים הגדולות, מלבורן וסידני, שרוב רבני בתי הכנסת בעיר הם אברכי חב"ד. "זה המפתח לכבוש את העיר" אמר הרב גאלדמאן, "ועל זה, צריכים לעמוד על המשמר".

הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן, מנהל צעירי אגודת חב"ד המרכזית, העלה על נס שני דברים של השגחה פרטית הקשורים עם "שנת החמישים שנה". הדבר הראשון הוא שמצעד הטנקים בי"א ניסן השנה היה של צעירי אגודת חב"ד המרכזית בשיתוף פעולה עם "טנקי המבצעים", ושלשתם, הרב ראסקין, הרב קסטל והוא, נסעו באותו הטנק. בשעת הנסיעה אמר לר' דוד ראסקין "אתם רואים על איזה טנק אנחנו נוסעים, הטנק של שנת תשט"ו (הטנקים צויינו לפי שנות נשיאות הרבי) שנת ההתייסדות של צעירי אגודת חב"ד המרכזית. פני ר' דוד קרנו. והדבר השני הוא שהפסוק "וקדשתם את שנת החמישים שנה" הוא בהשגחה פרטית נפלאה, פסוק מהחת"ת של היום בו אנחנו נפגשים כעת-- יום ראשון, פרשת בהר.

הרב כתריאל ברוך קסטל, מרכז הפעולות של צעירי אגודת חב"ד אמר בהמשך לדבריו של הרב שם טוב שהשלוחים יהיו אתנו בקשר לשיתוף פעולה, ויודיעו לנו כמה אנשים הם צריכים לשבתון מסויים או לפעולה מסויימת או שיעור מסויים ואנחנו נשיג להם את האנשים הדרושים להם ויהיה בזה תועלת מרובה עבור כולם.

כאן הועלו קווים לדמותו המזהירה, דמות מופת של תמים, חסיד ומקושר לרבי בכל נימי נפשו, הרב החסיד התמים ר' יהושע זליג ב"ר משה זלמן ז"ל הכהן כצמאן, חבר הנהלת צעירי אגודת חב"ד, על ידי חברו, יבלחט"א, הרב דוד ראסקין. הרב ראסקין סיפר שהרב כצמאן הי' ידוע "אלס די בעסטע קאפ" --בעל הכשרונות הכי טובים בכיתה, וסיפר שבהיותם עדיין בסמרקנד, שם עצמו בסכנה, על ידי ששלח מכתב להרבי הקודם לאמריקה, ושליחת מכתבים "אין אויס לאנד" מחוץ לרוסיא היתה אסורה בהחלט ולעבור על חוק זה הי' ממש עניין של מסירות נפש, ולמרות זה הוא סיכן את עצמו, ושלח מכתב וגם זכה לקבל מענה מהרבי. הרב ראסקין העניק לבנו השליח הרב משה זלמן כצמאן ולחתנו השליח הרב לייבל בוימגרטן,תמונה גדולה של הרבי עם טבלת הקדשה מיוחדת.

המנחה מזמין את הרב ירחמיאל בנימינסון, מנהל, צבאות השם, ארגון שהותחל על ידי צעירי אגודת חב"ד המרכזית. הרב בנימינסון נותן סקירה כללית על בניית הבניין החדש המרהיב עין. "אנחנו צריכים לדעת" הוא אומר בתקיפות "שהכל בא רק מהרבי, ואם אחד יחשוב שכחי ועוצם ידי וכו'—הוא לא יצליח".

השלוחים דיווחו על בתי חב"ד חדשים, על בתי ספר, על קייטנות קיץ, על מקוואות, על שיעורי תורה וחסידות עם כל האוכלוסיה היהודית על כל רבדיה, על קשר אישי עם אלפי אנשים מכל הסוגים ומכל השכבות, ושהעבודה הולכת ומתפתחת בברכות הרבי בקצב נפלא של הולך ואור.

בשם שלוחי ברוקלין דיבר השליח הרב משה חיים לוין, בשם שלוחי מנהטן דיבר השליח הרב בן ציון קראסניאנסקי, בשם שלוחי קווינס דיבר השליח הרב שרגא פייוויש זלמנוב, בשם שלוחי ברונקס דיבר השליח הרב יוחנן מרזב, בשם שלוחי סטטן אילנד דיבר השליח הרב נחמן סגל, בשם שלוחי נאסאו קאונטי דיבר השליח הרב יוסף יצחק גייסינסקי, בשם שלוחי סופלק קאונטי דיבר השליח הרב יעקב סאקס, בשם שלוחי ווסטשסטר קאונטי דיבר השליח הרב בן ציון סילוורמאן, בשם הפעילות בקמפוסים דיבר השליח הרב שאול ווערטהיימער.

דברי השלוחים השאירו רושם בל יתואר של תנופה ועוצמה, עידוד וחיזוק והיעוד של "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק" נראה במוחש גם לעיני בשר.

וכאן הגיע תורו של הנואם המרכזי השליח הרב שלום דובער מוצקין, יושב ראש צעירי אגודת חב"ד במאנטרעאל שהגיע באמצע הכינוס ממונטריאול אחרי שהשתתף באותו יום, יום ראשון ו' אייר, בסעודת ברית מילה אצל נכדו מנחם מענדל, שנולד למזל טוב לבנו הרב יוסף יצחק וזוגתו מרת שטערנא שרה, אחרי שבע עשרה שנה לנשואיהם.

בפי הרב מוצקין שרשרת מופתים מדהימים מהרבי. בעיר מונטריאול היתה אישה אחת שהיתה משותקת, ובמצב של קומא ר"ל, והרופאים אמרו נואש ר"ל. מרת שטערנא שרה בת החסיד הבלתי נשכח ר' ראובן דונין ז"ל המצויינת בפעולותיה הרבות של צדקה וחסד רצתה לעזור למצב וליתן לאישה הצריכה רחמים רבים דולר שקיבלה מהרבי. רק שהיא מאד התלבטה בזה כי היה קשה לה מאד להפרד מדולר שזכתה לקבל מהרבי. עד שביום אחד החליטה שלמרות הקושי להפרד מדולר של הרבי היא תעשה זאת לזכותה של האשה הצריכה לרחמי שמים. הלכה לבית הרפואה ושמה את הדולר של הרבי למראשותיה של האישה.
זה הי' לפני שנה, ביום שלישי, ו' אייר תשס"ד.

ליום המחרת התעוררה פתאום האישה לתדהומתם האדירה של כל צוות בית הרפואה, והדבר הראשון ששאלה הי' "ווהער איז די מאני" –"איפה הכסף". בתחילה לא הבינו פשר השאלה, ולבסוף זה התברר. כוונתה היתה להדולר של הרבי!!!

תוך שבוע הלכה המאושפזת הביתה בריאה ושלימה!!!

מרת שטערנא שרה כתבה אז לרבי ליתן לרבי תודה "על הזכות להיות השלוחה שלו לנס שקרה", ושמה את מכתבה באגרות קודש. השורה הראשונה בתשובת הרבי, (אגרות קודש חלק י"ח עמוד שעז) --ומילים אלו הם לא רק כל השורה, הם גם כל הסעיף-- "במענה למכתבה מששי באייר". זה בדיוק אותו היום ששמה את מכתב הרבי למראשותיה של האישה המאושפזת בבית הרפואה!!! ובהמשך מדהים כותב הרבי, "לפלא מה שכופלת בקשתה בכל פעם ופעם, בה בשעה שכתבתי לה מאז, שנכון יהי לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר, כלשון הכתוב,את הכל עשה יפה בעתו, שמדוייק בזה – שני הענינים, בעתו דוקא, ואשר יהיה יפה.

ויהי רצון שיהיה הטיפול הרפואי בעתו ובהצלחה כנ"ל, ותבשר טוב מתוך מצב רוח טוב בענינים הפרטים והכללים גם יחד".

המכתב מדבר בעד עצמו. הרבי מתייחס למכתב "מששי באייר", הרבי מתפלא "שכופלת בקשתה בכל פעם ופעם", הרבי קובע "שנכון יהיה לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות", ושהכל יהיה "בעתו" ויהיה "יפה" והרבי מבטיח "ותבשר טוב".

אחרי זה הלכה שוב פעם לרופא והרופא אמר המילים הקשים... שאין לה שום סיכויים להיות אם... הם ענו לרופא שאין לו שום רשות לדבר ככה. הרשות שניתנה לו מבורא העולם ומנהיגו היא רק "לרפאות" ותו לא.

כאשר כתבו שוב לרבי, התשובה היתה פלאית. הרבי ענה (אגרות קודש חלק יו"ד עמוד פח) "סו"ס (סוף סוף) נתקבל מכתבו מבשר טוב מהברית מילה של בנם שיחי'. ובהמשך המכתב הרבי כותב "עניין ההריון והלידה כו' בהיפך גמור מדבריהם".

והמופתים המשיכו. בעת הלידה עצמה היו קשיים גדולים שהיו צריכים רחמים מרובים. והרופא האריאנטלי אמר: "דה רעבע וואז וויט' מי אין דה רום" -- "הרבי הי' אתי בחדר" ו"בעת" לידתה היה הכל "יפה".

ההכנסה בבריתו של אברהם אבינו של רך הנולד מנחם מענדל היתה ביום ראשון ו' אייר תשס"ה, בדיוק שנה אחרי שאמו שמה את הדולר של הרבי למראשותה של האישה המאושפזת ביום שלישי ו' אייר תשס"ד. והגברת הזאת ובני משפחתה השתתפו בשמחת ברית המילה ושמחו עם עוד חמש מאות איש "בשמחה משפחתית".

כינוס-הנשף הסתיים באווירה מחושמלת של מסיבת מרעים בשבת אחים גם יחד ובפרט שראו כמה עניינים שמיימים בקשר לכינוס, הדבר הראשון השתתפותו כנואם המרכזי, של הרב שלום דובער מאצקין, בכינוס שהתקיים ביום ו' אייר, אותו יום שהנס התחיל בו-- ביום ו' אייר תשס"ד, והיום של הברית מילה –ו' אייר תשס"ה. והדבר השני --שהמסר המרכזי של הכינוס "וקדשתם את שנת החמישים שנה" הוא מהחת"ת של אותו היום, יום ראשון פרשת בהר!!!

וכפי שהטיב לומר אחד מנואמי הכינוס שאחרי "וקדשתם את שנת החמישים שנה" כתוב "וקראתם דרור בארץ" הדרור של הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.