מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

זה קרוב ל-7 שנים שאני כותב משהו לקראת שבת, ב"ה! מבין תגובות רבות שקיבלתי במהלך השנים זכורה לי תגובה אחת שריגשה אותי במיוחד, מאחת הפעמים הראשונות.

כתבתי משל לאבא שהקים משפחה מפוארת ועסקים מסועפים, שברגעיו האחרונים אוסף את ילדיו ומתחנן אנא הישארו ביחד! חבל יהיה לי על כל הרכוש שצברתי אם זה יגרום אצלכם חלילה לפירוד לבבות. שאחד לא ידבר ולא ישמח בשמחת השני.

יהיה לי צער עמוק, והנפש שלי לא תוכל לשאת ולסבול זאת לעולם. תראו זאת כצוואתי, להישאר מאוחדים גם יום אחד אחרי.. כשלא אהיה פה.

*

קיבלתי אז טלפון ממשפחה שהכרתי זמן קצר לפני כן שהסיפור מאוד נגע לליבם. משפחה אמידה, שהינה דוגמא למופת לערכים אנושיים שירשו מהאבא ז"ל, חזקים בהרבה מכל כסף וזהב - ירושה חומרית.

*

הפרשה שלנו "ויקהל" מדברת על האסיפה שמשה רבינו אוסף את עם ישראל. לא פעם ראשונה שהוא מדבר ומעביר מסרים לעם. אבל בזו הפעם הוא מבקש אנא תחברו יחד למשימה אחת, לבנות משכן בית לה', לאבא שבשמים. היו עסוקים במשימה שתביא לכם ברכה, שתשרה שכינה במעשי ידיכם.

חכמינו זכרונם לברכה אף מוסיפים ואומרים שזה היה "למחרת יום הכיפורים", כלומר לאחר שכבר נפרדו מההשראה המיוחדת וחזרו כל אחד הביתה איש איש למשפחתו ולעסקיו.

למרות זאת, הם התגייסו בצורה מדהימה והביאו תרומות מעל ומעבר למצופה, "והותר", עד שהיו צריכים לומר סטופ! "איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש". זו הייתה נחת רוח מאין כמוה. השראת שכינה.

שבת זו חקוקה אצל כל חסיד חב"ד גם לכל מי שקרוב בכל צורה שהיא. זו הייתה השבת האחרונה, לפני 27 שנה, בה הרבי 'הקהיל' את החסידים להתוועדות ונשא בה דברים מעוררים על האחדות.
יומיים אחרי כן הוא יצא כדרכו להתפלל בציון חותנו, על בקשות עם ישראל, בעודו שם קיבל אירוע מוחי לא עלינו.

מאז לא שמענו את הרבי מדבר... הגעגועים של כל אחד מאיתנו צפים תמיד, ועוד יותר בימים אלו.

"ויקהל משה", הרבי הורה לנו את הדרך איך נביא להשראת השכינה. להיות ביחד. גם יום אחד אחרי.. "למחרת יום הכיפורים", בזמן שהאווירה המיוחדת תפוג.. בימים שלא נזכה לראות ולשמוע.

זו היא שעת המבחן להתעלות מעל 'מחיצות' העשויות להפריד בינינו. לעסוק במעשים טובים חיוביים, שיביאו לגאולה בקרוב מאוד. ממש.