מאת: הרצל קוסשוילי

אתחיל ברשותכם מהסוף. השבת בעז"ה אנחנו מתכננים בקהילה התוועדות (קידוש) רבתי, 'ברוכים הבאים' לקבוצה הלודאית שזכיתי להוציא לפני כשבועיים לרבי.

בעידן הנוכחי, הפרעת הקשב והריכוז ממנה רובנו סובלים, תגרום לכם לאבד עניין בעוד כשש דקות, גם אם אשפוך בפניכם בתיאור צבעוני ומרהיב את הלו"ז היומי שלנו מתחילתו ועד סופו. לכן אין טעם שאכביד עליכם במילים. אבל פטור בלא כלום לגמרי באמת שאי אפשר.



אני חייב לציין שגם אני הייתי סקפטי כשהרעיון נולד באזור שמחת תורה. הייתי סקפטי גם על התוכנית כולה שהיא אפשרית וברת ביצוע, וגם סקפטי מהנכונות שלי להירתם לדבר הזה. ובאמת שלא שיערתי את גודל הטירחא וההתעסקות בזה.

אבל שלא תתבלבלו, אני לרגע אחד לא מתחרט שעשיתי את המסע הזה. זריקת העידוד שחבריי למסע קיבלו מהנסיעה הזאת היא בלתי נתפסת. קודם כל, ברור לכם שהמסע הזה הפך לשיחת היום בקהילה הלודאית הקטנה. 35 אברכים שחוזרים 'באורות גבוהים' עושים רעש לא מבוטל במקום קטן כמו שיכון חב"ד לוד. אלה שכן היו חלק מהמסע לא מפסיקים להתפעל ולשבח וכו', ואלה שלא באו כבר התחילו לחסוך בשביל המסע הבא עלינו לטובה.



תרשו לי להתעלם מההיבט הגשמי של המסע, כי אני תמיד ציינתי בפני החברים: אני הולך לדאוג לצד הגשמי. לצד הרוחני אין מה לדאוג, כי אם באים לדל"ת אמות של הרבי, בסדר יום עמוס ומהוקצע של התוועדויות, שיעורים, הרצאות מאלפות על תורת הרבי, ביקורים ותפילות בבית חיינו ובסמיכות לאוהל הק', מה כבר אפשר לבקש יותר מכך? כל אלו אמורים לפעול את פעולתם.

והם אכן פעלו ובגדול. מספיק היה להעיף מבט בפנים שלהם בשבת שעברה ולהבין שמדובר במציאות אחרת לחלוטין. נכון, צריך 'לפרוק חבילות' ולהתייגע בשביל שזה יורגש ויומשך וכו', אבל את חבילת הבסיס החסידית אני בטוח שקיבלנו שם אצל הרבי. אני יודע אישית על החלטות טובות רבות שיצאו מהמסע הזה, והרבה לימוד בתורת הרבי, שכמו שאמר המשפיע הרב מיכאל טייב (שזו הזדמנות טובה לאחל לו רפואה שלימה והחלמה מהירה) "אנחנו נמצאים בדל"ת אמות של הרבי, כמה ימים לפני ז' אדר, יום הולדתו של משה, מושיען של ישראל. על לידתו של משה כותב רש"י: "ותרא כי טוב הוא": משנולד משה נתמלא הבית אורה". "תכניסו את הרבי לבית שלכם, לחיים שלכם, ותראו איך שהבית אוטומטית מתמלא באור", אמר הרב טייב בסגנונו המיוחד.



אז נכון שעבר לו כבר יותר משבוע מאז שחזרנו מהמסע לרבי, אבל התחושות עדיין טריות. כאילו רק עכשיו חווינו את אותן תחושות מרוממות. זה נשמע קלישאתי, אבל זו האמת לאמיתה. המשובים שקיבלתי (ועודני מקבל) מהחברים למסע ומהמעגל הקרוב שלהם, מלמדים אותי על עוצמת האפקט. אז לאלה שמסתפקים אם להצטרף למסע כזה, הייתי מציע לשים את הספקות בצד (אנחנו יודעים הרי מה מקור הספק... ועוד בימים שסמוכים לפרשת זכור וחג הפורים), ולנסוע לרבי, מקור החיות החסידית שלנו, לנשום שם קצת אוויר פסגות. אינה דומה נסיעה לרבי בגפך או אפילו עם האישה, לנסיעה לרבי עם קבוצה מגובשת של חברים ומשפיע, עם סדר יום איכותי שלא משאיר לך אפשרות אחרת מאשר להתחבר לאמת. לכו, סעו על זה! נשותיכם יודו לכם, ילדיכם יודו לכם, אתם תודו לעצמכם. זו ההשקעה במניה הכי טובה כיום.



***