הרב זלמן וישצקי

עבור ילד כפר חב״די של שנות השמונים ובוודאי גם לילדי עשורים קודמים ר׳ אברהם ליסון היה זה שיודע ללכת על הידיים ולעשות כל מיני פעלולים.

למשל באירועים מיוחדים כמו הקפות שניות אבל גם בזמני שמחה אחרים. ההרגשה של הילד הייתה גאווה: הנה לנו בכפר יש לוליין משלנו...

כשמעט בגרתי למדתי להבין שהיהודי השמח הזה שנולד בפוניבז׳ ואף למד בישיבה המקומית של הרב כהנמן הוא חסיד עובד ה׳ פנימי. כשהוא מתפלל, הוא באמת פונה ומבקש, מדבר ומשוחח עם הקב״ה, הוא ממש יוצא לשוח בשדה.

יהודים שמתפללים באריכות, בנועם ובניגון היו בעיקר נשואי סיפורים בשנות השמונים, מעטים מהם ראית בעיניך. נער סקרן שכמוני, יוצא הייתי מידי פעם בלילות שבת אחרי הסעודה ל׳מֶרְכָּזִי׳, לחזות בו בר׳ אברהם מתפלל.

בזכרוני חקוקה תמונה של אולם בית הכנסת אפל ברובו, מעט אור פה ושם, ר׳ אברהם עומד בפינה השמאלית ומתפלל שעות ארוכות, לעיתים בדממה ולעיתים תוך ניגון חסידי שמדגיש את מילותיו וכמו נותן להם משמעות חדשה, אישית, פנימית.



אין זו תפילה שבשגרה - יש כאן יהודי שמשיח את נפשו וליבו לפני ה׳.

אתמול הוא נפטר בן 96. שבוע שעבר מישהו שלח לי הקלטה של נכדו מנגן קטע מתפילתו של הסבא, והנה אני מגיש אותו כאן לפניכם.
הלואי שהצלחתי להעביר משהו מהזכרון שלי.

להאזנה - לחצו כאן>>>