מבוא - להתחקות ולגלות את האופי והאישיות האמיתית


עם שבע תכונות, מידות וכוחות - חסד, גבורה, רחמים, נצח, הוד, יסוד ומלכות - ברא ה' את עולמו, בשבעת ימי בראשית.



כוח החיים, "שורש הנפש", של כל ייצור וייצור הוא באחד משבע הכוחות הללו, לכן יש הבדלים ופערים בין הייצורים, יש טיפוסים שקטים ורגועים ויש רעשנים וחסרי מרגוע, הדבר נובע מהשורש הרוחני השונה של כל ייצור.



אדם היודע לפצח ולהגדיר בצורה נכונה את שבע המידות, יש בידיו כלים מתאימים לאבחן את האופי והאישיות שלו ושל כל מי שהוא מכיר, ולכלכל את אורח-חייו בתבונה, לצעוד בדרכים נכונות ומוצלחות ולעבוד ה' כדבעי.



אבחון אופי נכון ומדויק


כשרוצים לעזור למישהו - ילד, נער או מבוגר - לתת לו עיצה והדרכה נכונה, עלינו תחילה לאבחן מה שורש נשמתו, כלומר מהי תכונת האופי הדומיננטית בתוכו משבע המידות, וכשנאבחן ונגלה אותה, נוכל לדעת את הכיוון הנכון ולייעץ לו עיצה טובה שתפטור את בעיותיו ומצוקותיו.



אפילו אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, בקבלה מאפיינים ומגלים את שורש נשמותיהם ולפי-זה מסבירים את אורח חייהם, ומבינים את הרקע והמניע למעשיהם, אמרותיהם, אורח חייהם, יחסם למשפחותיהם ועוד.



מדות = כוחות ו"כלי עבודה"


תיקון מידות ותכונות האדם אינה על-ידי שינוי המהות והאישיות, כי זה קבוע ואינו משתנה, בשל העובדה שזה נובע מהשורש הרוחני שלו מ"צינור חייו" ושורש נשמתו מרגע שנוצר עד יומו האחרון; התיקון הוא בשינוי כיוון וגישה, לכוון את כוחותיו ותכונותיו לאפיקים חיוביים וטובים ולא שליליים, ולא לשנות אופיים ותכונות.



הדבר דומה לכלי עבודה, שניתן לנצלו או לדברים מועילים או לדברים משחיתים אבל לא ניתן לעשות עמו פעולות שונות ואחרות לחלוטין. לדוגמא - מַסוֹר: ניתן לייצר ולבנות עמו רהיטים וכדומה וניתן להזיק ולהשחית עמו, אדם אחראי ונבון ישתמש בו לדברים חיוביים, אבל ברור שלא ניתן להפוך מַסוֹר לפטיש, כי הוא כלי חיתוך ולא כלי הכאה.



גם מדות ותכונות האדם מוגדרות וקבועות, מי שהוא משורש מידה אחת אינו יכול להתהפך ולחבור למידה אחרת, זה צינור חיים שאינו משתנה; עבודת האדם היא לכווין עצמו לדברים טובים ולא שליליים.



עד כמה שהדברים נשמעים מוזרים, אומרים חז"ל (שבת, קנו) שמלך ומנהיג כנופיית שודדים בעלי שורש רוחני זהה, ורוצח ומוהל אף הם בעלי שורש רוחני זהה, ההבדל הוא איך מנצלים את הכשרון המולד הטבעי, לחיוב או לשלילה.



[רצוי להבהיר: 1) היות שיהודי נברא "בצלמו ודמותו" של ה', יכול להיות בו התכללות של כמה מידות. 2) בעבודה מאומצת יש ליהודי יכולת להתחבר לכוח אין-סוף ולשנות אופי ושורש נשמה. הערה כללית נוספת: אנו עוסקים בחלוקה לשבע כוחות, אבל קיימת חלוקה יותר מפורטת לעשר מידות, או חלוקה יותר כללית לשלוש, אך אנו עוסקים עתה בשבע המידות].



*



סגולת תיקון האישיות בספירת העומר


ימי "ספירת העומר" הם ימים מאוד מיוחדים השקולים לימי חול המועד, שורים בהם כוחות קדושה נשגבים ואין סופיים ה"קדושים בקדושת המאציל"!



[המשמעות הפנימית בשם "ספירת העומר" היא מלשון "אבן ספיר", אבן בהירה ונוצצת, לרמז על האור האלוקי הקדוש והמופלא המאיר בימים אלו].



בשבע השבועות של העומר, אומר האריז"ל, הזמן מסוגל להתבונן בשבע המידות ולתקנם. הכוחות האדירים השורים בימים אלו מסיעים בעבודת התיקון.



בלי-נדר שבעת מאמרינו הקרובים יוקדשו לענין. בעזרת ה' מידי שבוע נבאר אחת משבע המידות, כך נקבל תמונה אמיתית ושלימה, פחות או יותר, לכל מרכיבי האישיות שבבני אדם. וממנה נלמד את דרכי האבחון והתיקון.



השבוע נעסוק במידת החסד, היא יסוד החיים - "עולם חסד יבנה".



*



"חסד" – קשר עם הזולת


מהות מדת החסד היא קשר עם הזולת, ב"מרכז המעגל" של חסד ניצב הזולת, זו תכונת ה"אב" היסודית של חסד התחברות לזולת:



יכולה להיות התחברות והשפעה של דברים טובים, ויכולה להיות התחברות והשפעה של דברים לא טובים; יכולה להיות התחברות מאהבה כנה לזולת, יכולה להיות התחברות מגאווה עצמית ורצון להתפרסם ולבלוט בפני הזולת; יכולה להיות התחברות להשפעת קדושה, תורה ומצוות ויכולה להיות התחברות להשפעת טומאה לחטאים ועוונות.



יש שהתחברות נובעת מחולשה וחוסר בטחון-עצמי, שלכן מחפשים תמיכה וקשר עם הסביבה; יש שההתחברות נובעת מאומץ ובטחון עצמי, שלכן אין נרתעים וחוסכים על כוחותינו ורכושינו, ומסייעים לזולת.



גם רב המלמד תורה לתלמידיו, גם עשיר הגומל חסד עם נזקקים, גם גבאי האחראי על קופת צדקה, גם מנהיג קבוצת פורעים וכדומה.



תכונת האופי המהותית שבכולם זהה - קשר עם הזולת.



עבודת האדם בתיקון מידת החסד חייבת להיות תוך שמירה על מסגרת המידה: לא נוכל להפוך ילד רעשן וצעקני מנהיג כנופיה משחיתה, לטיפוס מופנם ושקט, אך נוכל לנצל את כשרונות מנהיגותו לאפיקים מועילים.



חסד של יצר-הטוב ושל יצר-הרע


למדת חסד של היצר-הטוב כוח מופלא ואדיר שאין כמוהו אף בשאר מידותיו:



כל אדם מחפש כל הזמן רק את טובתו ותועלתו האישית, או הגשמית או הרוחנית. בין אם זו תועלת ישירה ומיידית, ובין אם זו תועלת עקיפה שתצמח בעוד שנים, בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", איננו פועלים ועושים משהו בלי שתמצח לנו ממעשינו תועלת. לדוגמא - קיום מצוות לשם קבלת שכר גשמי או רוחני.



אבל חסד של היצר הטוב הוא תכונה מופלאה ויוצאת-דופן שיכולה לגרום לאדם להתעלות על עצמו ו"לשכוח" את ישותו וצרכיו האישיים ולנגד עיניו יהיה קיים אך ורק הזולת וצרכיו! במידה זו של חסד קיימת אהבת הזולת באמת ובתמים, נתינה של אמת לא בשל טובות הנאה ותועלת אישית שתצמח לנותן ממעשה הנתינה, אלא אך ורק לשם ולמען הזולת בלבד ומדאגה כנה לצרכיו. מידת הטוב והאהבה, יחס לזולת בדרכי נועם וכבוד, עזרה ונתינת סיוע לנצרך ללא כל הגבלה.



ההפך הגמור ממנה היא תכונת החסד של היצר הרע: המטרה האמיתית של האדם היא רק הוא ותועלתו האישית, אלא שהוא רואה לנגד עיניו את הזולת לא כדי לעזור לו, שהרי לא מענין אותו באמת מצב הזולת, ואין לו כל שאיפה כנה להיטיב לו, הוא מחפש לנצל את הזולת לתועלתו האישית, לקבל ממנו יחס, כבוד, הערכה, תמיכה כלילית וכיוצא בזה. בחיצוניות הוא נראה כמחפש לעזור לזולת, אבל באמת הוא מחפש לעזור לעצמו ולא לזולת. על זה אמרו בתלמוד "חסד לאומים – חטאת".



יוצא אפוא שיש פער תהומי בין חסד של יצר-טוב לחסד של יצר-רע:



חסד של יצר טוב משכיח את הגאווה העצמית לטובת הזולת וחסד של היצר הרע משעבד ומנצל את הזולת לטובת הגאווה והצרכים האישיים.



ובכל זאת תוכנת האופי של שניהם זהה - אין האדם מופנם וסגור בעצמו, אלא הוא יוצר קשר עם הסביבה.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]