מאת הרב שמעון אייזנבאך

עיני הבדולח של ר' מענדל היו לשם דבר וראייתו הנשרית הפתיעה אותנו פעם אחר פעם. מעבר לראייתו הרוחנית שנשקפה למרחוק, גם ראייתו זו הטבעית הייתה ראיה מיוחדת במינה והיה מבחין מיד באנשים לדעת מי הם ומה הם וכך גם ראה מצבים שונים בראיה מאוד מפוכחת, בשונה מאחרים שגיששו בהם כסומא בארובה.

אחת ההסתכלויות של ר' מענדל חקוקה בליבי וזכורה לנצח.

זכיתי ללמוד ולחסות בצילו, תחילה ג' שנים בסוף הלמ"דים ובתחילת המ"מים ואח"כ בשנת תשד"מ כאשר שבה כיתתנו מקבוצה והתבקשנו לחבוש את ספסלי הזאל בכפר חב"ד כדי להעתיק את אוירת 770 לישיבה לאחר שנת הקבוצה. בימינו קבוצות אלו נקראות בשם "התמימים השלוחים".

הקשר ההדוק שהיה לי עם ר' מענדל נוצר רק בשנת תשד"מ לעומת ג' השנים הראשונות בהן למדתי בישיבה, אז הקשר היה רופף ומלבד שיחות קצרות שהיה מנהל עם כל תלמיד בישיבה (לפי סדר מסודר ברשימותיו) לא היה בינינו קשר מיוחד. הייתי 'עוד תלמיד' מתוך מאות התלמידים והשתדלנו להתרחק מקשר ישיר וקרוב עם המשפיע הגדול מסיבה כל שהיא שנעסוק בה בהזדמנות אחרת.

רק לאחר ששבנו מהקבוצה לשנת שליחות נוצר הקשר וזאת בעקבות בקשתו של ר' מענדל ממני לעסוק בכל המרץ בהקמת שיעורי תניא תחת פעילות את"ה [איגוד תלמידי הישיבות] יחד עם הת' יצחק אלישביץ וב"ה הקמנו עשרות שיעורים חדשים שברבות הימים הפכו שיעורים אלו למפעל גדול מסודר ומתוקצב.

באותם הימים היתה לי הזכות לשהות במחיצתו יום יום ומלבד השיחות שעסקו בהתקדמות שיעורי התניא שוחחנו רבות על דברים מרתקים בנושאים שונים ומגוונים.

ר' מענדל היה מרשה לעצמו לסנוט בי ולהוכיחני כראוי במקביל ל (ואולי בגלל ה) קירבה המיוחדת. והיה עושה זאת רק בינינו בשיחות יחיד ולא בהתוועדויות ברבים שם לא זכיתי לשיוף כל שהוא כפי שהיה עושה לא אחת בהתוועדויותיו לאחרים.

על הקירבה בינינו תעיד העובדה דלהלן כאשר באתי לבשר לו שבאתי בקשרי השידוכין.

בתקופה שעסקתי בשידוכין דיברנו על כך והוא כיוון אותי מה עלי לחפש. הוא הנחה אותי לחפש אחר אחת ממשפחות כפר חב"ד הנמנות על הגזע החסידי שינקה חסידותה מאחורי מסך הברזל וכן עוד כמה פרטים מעניינים כיצד עלי לבחון את הצעות השידוך.

כשהגעתי להודיע לו על בואי בקשרי השידוכין הוא ישב באותה עת לשיחה עם המשפיע המיוחד הרב מוישק'ה נפרסטק ז"ל. ניגשתי אליו לומר לו ש"נהייתי חתן". "מיט וועמען?" [=עם מי?] שאל ר' מענדל בקולו הרועם. עניתי עם משפחת וינפלד. ר' מענדל המשיך לשאול "פון וואנעט?" [מהיכן המשפחה] ועניתיו מירושלים. ר' מענדל הגיב - תוך שאינו מסתיר את אכזבתו - "פון ירושלים? "מין במינו חוזר וניעור"...

הרב נפרסטק נבהל מתגובתו וגער בר' מענדל: "כך אתה מברך אותו על הבשורה טובה? תאמר לו מזל טוב! אבל כשראה את ר' מענדל צוחק עמי את הצחוק המפורסם שלו, נרגע ור' מענדל הגיב בתנועת יד כאומר: "עמו אני יכול להתוועד גם ללא משקה".

לימים כאשר שאלנו את הרבי ע"ד היציאה לשליחות, הרבי ענה: "כעצת משפיעים באה"ק". ר' מענדל צירף אליו את המשפיע יבלחט"א הרב זאב קסלמן ויעץ לנו לצאת לשליחות לאילת. או אז הביע ר' מענדל את התפעלותו מ"הזוג הירושלמי"... שהפתיע אותו כהוגן.

להמחיש את ראייתו העמוקה של ר' מענדל אקדים ואספר כי באחד הימים בשנים הראשונות ללימודיי בישיבה נקראתי לשיחה אל א' המשפיעים שגם כיום עומד ומשמש בתות"ל כפ"ח.

הלה דיבר עמי ארוכות על כך שעלי להשתפר בדרכי החסידות וכה אמר לי: "אינני יכול לבא אליך בטענות על כך שאינך לומד כי ב"ה הנך לומד הן נגלה והן חסידות. כמו כן עוסק אתה בעבודת התפילה ושומר את סדרי הישיבה בקפידה אך מפריע לי שהנך "תמונה"! אין בך כל שינוי מיום ליום. ההיום הוא כמו המחר והמחר הוא כמו יום האתמול. הוא סיפר לי על אחד מהחסידים מהדור הקודם שהיה 'מתוועד' על כך שאסור לו לחסיד להיות "פאטייעט" [ברוסית אומרים תמונה "פאטרעט" אך אותו חסיד לא יכל להגות את האות ר' ולכן במקום "פאטרעט" היה אומר "פאטייעט"].

חסיד צריך להיות שאפתן וצריך שיהיה ניכר בו שהוא משתנה מעת לעת. המשפיע אף 'טען' ששרוולי חולצתי מקופלים באופן מדוייק על המילימטרים בכל יום באופן שוה, דבר המלמד על חוסר השינוי וחוסר ההתקדמות אצלי...

בסיום השיחה עם המשפיע התאכזבתי עמוקות. למרות שנהניתי מחווית השיחה עם אדם שדואג לי ומגלה בי ענין, אך צרם לי שאף שהכיר אותי מקטנותי לא הצליח לחדור אל נבכי נפשי שהיתה הומיה, שאפתנית ונמרצת ביותר. גיחכתי בתוכי על דברי תוכחתו משום שבמהותי הפנימית סברתי שאינני 'תמונה' כלל וכלל, למרות שבחזותי החיצונית אולי הקרנתי זאת...

לאחר שנה ויותר כאשר נוצרה הכימיה עם ר' מענדל וזכיתי להתקרב אליו אמר לי לאחר מספר ימים בודדים שהכירני: "אני רואה שאתה א'קאלטער בראנד". שאלתי אותו לפשר המושג ששמעתי אותו לראשונה בחיי. מה זה "קאלטער בראנד"? והוא השיב לי שיש פצע מסויים בעור הגוף שמבחוץ אינו נראה כלל ואי אפשר להבחין בו ומתחת לעור הוא שורף וצורב ביסורים גדולים. בתוכו הוא בראנד [=שורף] ומבחוץ הוא "קאלטער" [קר].

ר' מענדל אמר שחסידים היו משתמשים בביטוי הזה למי שבפנימיותו היה נלהב והיה מסתיר את התלהבותו מהזולת. מה מאוד הופתעתי להווכח כיצד ר' מענדל בימים ספורים בחן כליותיי ולבי ו'קלט' אותי במדויק - אקוראט!

הסיפור דלהלן ממחיש גם הוא את עיני הבדולח שלו:

מידי שבוע התמימים היו יוצאים למבצע תפילין בכרך הגדול תל אביב ומציעים לעוברים ושבים להניח תפילין ואם היו מוצאים אוזן כרויה היו משתדלים להרביץ בה תורה וחסידות. קורה היה מפעם לפעם שהיו נתקלים בצעירים שלא מיהרו לשום מקום והיו מזמינים אותם לבוא לשבת לישיבה ולהתבשם מקרוב מאורה של היהדות והחסידות.

באחד מאותם ערבי שבת עבר בתחנה המרכזית בחור אנגלי שנענה להנחת התפילין ולאחר מכן אף השתכנע לבוא ולשבות בישיבה תוך שמבטיחים לו אש"ל מלא. משום מה הבחור המדובר היה משובש בדעתו ר"ל, אלא שהשיבוש היה מתגלה רק לאחר שיחה ממושכת של עשר או עשרים דקות, תלוי בשנינותו של היושב מולו.

בליל שבת הגיע האורח האנגלי לזאל וישב עם הבחורים לשמוע תשובות לשאלותיו הרבות. וכך כל עשר - עשרים דקות היה עובר לשולחן אחר שכן התמימים היו קולטים את שיבושו ומציעים לו בנימוס לעבור לשולחן אחר.

כאשר ראה שהתלמידים ניגשים לר' מענדל כל אחד בתורו שאל אותנו האם גם הוא יכול לגשת לרב? ענינו לו בחיוב. כשניגש לר' מענדל הבטנו מרחוק לראות תוך כמה זמן ר' מענדל יבחין בשיבושו. הלה התיישב מול ר' מענדל ובטרם פתח את פיו הביט בו ר' מענדל בחדות ומיד קם ממקומו תוך שהוא מתנצל בפני הבחור שהוא חייב לקום...

שאלו פעם את המשפיע הנודע רבי שלום פלדמן מדוע הוא מרבה לעסוק בהתוועדויותיו באישיותו של ר' מענדל? האם לא כדאי לנצל זמן יקר זה לעסוק ברבי ובהוראותיו? הרב פלדמן נענה ואמר: "אחסיד איז אאלבער רבי" - חסיד הוא חצי רבי!