במסגרת הסיור השנתי שלנו, נבקר הפעם במחלקת לימודי הדיינות. המחלקה שהכפילה את עצמה בשנה האחרונה, עם כניסתם של אברכים נוספים למסלול.

לפני שנכנס פנימה, בואו נציץ רגע מבחוץ:
יושבים שם כמה וכמה אברכים, אברך בן 25 לצד אברך בן 35, זה נועל וזה פותח, זה אוחז בחלק הראשון של מסלול הדיינות, וחברו אוחז בחלק השלישי.
הצד השווה שבכולם הוא, הבחירה בחיי עולם אל מול חיי שעה.
כל אחד מהיושבים שם, נכנס למסלול הדיינות ביודעו שיקח זמן רב עד שיגיע לסופו. זמן רב בו יצטרך להסתפק במועט, בכל הצרכים הגשמיים.
יכולות וכשרונות יש לו, באפשרותו ללמוד בקלות מקצוע מכובד, עם רווחה כלכלית בצידו. אך לנגד עיניו עומדת הוראתו של הרבי, שצריכים את אותם יושבי האוהל, המוותרים על הכל ומשקיעים את עצמם בלימוד תורה.
יודע הוא, שאי אפשר לקנות ולדעת את התורה, בלי הקרבה. אין דרכי קיצור, אין מכשיר טכנולוגי או אפליקציה המכניסה את ה"שולחן ערוך" לראש. צריך לעבוד ולעמול, יום יום, שנה שנה, במשך שנים ארוכות, עד שמשיגים חלק מסויים בתורה.

דיברנו יותר מדי, הבה נכנס פנימה:
קול שאון מעיר, שאון קודש, רעש של לימוד תורה. אח... זו חיות מיוחדת, מנגינה עריבה שאין דומה לה.
מבט קצר בספרי הלומדים מגלה לנו, שאוחזים כעת בין הלכות דיינים להלכות עדות, בדיוק בתפר.
נשב כעת ליד אחת החברותות, ונקשיב מעט:
הם מדברים שם על סיפור עם אחד בשם זימלין, שתבעו אותו לדין תורה. אותו זימלין היה טיפוס מתוחכם, ומהר מאוד הפך מנתבע לתובע, עם שלל תביעות וטענות על תובעיו.
רגע, בעצם קשה להבין מדברי ה"בית יוסף" את המקרה המדויק. מיד מובא לשולחן שו"ת מהר"י וייל, הסיפור נפרש מול העיניים עם כל פרטיו.
עכשיו זה מובן. אפשר להמשיך הלאה.
דין רודף דין, סוגיא רודפת סוגיא. והנה מוצאים את עצמנו בסימן כ"ה.
אין ברירה, מוכרחים לעשות חריש עמוק לפני שמתחילים את הסימן. הגמרות מובאות לשולחן, לומדים את הגמרא בבכורות, אחר כך את הגמרא בסנהדרין בפרק הראשון ובפרק הרביעי.
יש לנו את היסודות, כעת צריכים לבנות את הבניין...
ההסתכלות של הרי"ף על הסוגיא היא כזו, אך הרא"ש מבין הסוגיא אחרת לגמרי. קוראים במתינות את כל דברי הטור, ולאחר מכן את כל דברי ה"בית יוסף", שורה לשורה מצטרפת, חלקי פאזל נתחבים אחד ברעהו, עד שלאט לאט לאט, בסבלנות אין קץ, נבנית לה תמונה שלימה.
מכאן נוסעים קדימה לעבר ה"שולחן ערוך" עצמו, שפסק כדברי הרי"ף. הרמ"א אחריו הביא את דברי הרא"ש. סימן ארוך עם הרבה הרבה דפים. אבל לא נרתעים כאן מדרך ארוכה.
ספר "מאירת עיניים" (סמ"ע) מאיר את עינינו בהסבר דברי המחבר, הש"ך לעומתו עוקר הרים ומשבר גבעות, מלקט פרט אחר פרט, וטוחן כל אחד מהם הדק היטב, עד הגיעו להכרעה הסופית.
חשבתם שסיימנו... עדיין לא!
יש גם את "קצות החושן"... פלפול נוסף ועמוק מחכה לנו שם... ציטוטי גמרות מכל חלקי הש"ס, ראשונים וגאונים, קושיא ותירוץ, פירוק ובניה, עד שניצב למול עינינו הבניין בתפארתו.
חכו, עדיין לא סיימנו...
אכלנו את כל העוגה, אך השארנו לסוף את הדובדבן: "נתיבות המשפט" בעומק גאונותו, במילים קצרות יורה כחץ למטרה, ארבע קושיות יסודיות, הקדמה חשובה, כיוון חשיבה שונה. הסוגיא נלמדת מחדש באור אחר לגמרי, והנה הכל מובן ומיושב, הקושיות פרחו ונעלמו כלא היו.
הכל טוב ויפה, אבל איך כל זה מתורגם לפרקטיקה ולמעשה?
נסיים עם "פתחי תשובה" הפותח לנו פתח לתשובות העוסקות הלכה למעשה בחומר הנלמד. לומדים "פתחי תשובה" ומגלים כיוונים חדשים בהבנת החומר.
השקענו כוח, מאמץ וזיעה, אבל הכל היה שווה, הצלחנו להבין עוד חלק מתורתו-חכמתו של הקב"ה.
כעת אפשר לברך על המוגמר ולעבור לסוגיא הבאה. שוב מביאים את הגמרות לשולחן, והמסלול מתחיל מהתחלה... גמרא, טור ובית יוסף, שולחן ערוך, ש"ך וט"ז, קצות החושן, נתיבות המשפט, ופתחי תשובה.

זהו, הגיע זמן ההפסקה, זה הזמן לתפוס לשיחה את אחד מ"פרחי הדיינות":
שלום וברכה, כמה זמן אתה במסלול הדיינות?
בערך שש שנים.
וכמה זמן נותר לך עד לסיום המסלול?
עוד כארבע שנים לסיום החומר.
לא קשה לך לפרנס כך בית עם ילדים?
קשה, אבל שווה. על פי עצת המשפיע, הבנתי שהשליחות שלי היא כאן. מצטמצמים בגשמיות, אבל ב"ה מרחיבים ברוחניות!
יישר כח, אני מאחל לך הצלחה רבה עבור כולנו.

יצאנו מביקור קצר בכמות אבל עמוס בתוכן, חלק מאיתנו ודאי התבלבלו, או לא החזיקו ראש בתהליך הלימוד.
בעצם, כל אחד מאיתנו היה צריך להשקיע כך את כל-כולו בתורה. אבל מכורח הנסיבות הוכרחנו לצאת ולהיות בעלי עסק.
חשוב שנזכור, ההיתר שלנו לצאת ולעבוד, במקום לעסוק בתורה יומם ולילה, היא כדי לתמוך באברכים העושים זאת במקומנו, ובלשונו הזהב של אדה"ז (הלכות ת"ת פ"ג):
"שאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים . . ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו ותורתם נקראת על שמו כמו שפירשו חכמים בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך".
פרנסת המשפחה היא המטרת המשנית של העסק או העבודה שלנו, כפי שמופיע שם בלשון אדמו"ר הזקן.
*
בימים שלישי-רביעי י"ז-י"ח טבת זו ההזדמנות שלכם לקחת חלק בלימוד התורה הזה, להיות שותף בהחזקת מגדלור התורה החב"די, עד שתורתם תקרא על שמכם, "כאילו למד כן ממש בעצמו"!
תרמו בהרחבה ל"בית המדרש להוראה ומשפט" רחובות, בראשות הרה"ג הרב מאיר אהרון שליט"א, והשי"ת בוודאי ישלם לכם בתוספת המרובה על העיקר.