עורך הדין משחזר: "באחת בלילה קיבלתי טלפון מהרב קרינסקי"
שלמה מן, COL
השעה הייתה אחת לפנות בוקר בעת שצלצול הטלפון נשמע במשרדו של עורך הדין מר נתן לואין שבוושינגטון. מעבר לקו המתין הרב חיים יהודה קרינסקי, מזכירו של הרבי, שביקש להתייעץ עם עורך הדין לואין בעניין חשוב ודחוף.
לואין כבר היה מוכר לקהילת חב"ד בעקבות פעולות שונות שבהן היה מעורב בעבר, וכנראה שהרבי בעצמו כבר שמע עליו. כעת, שלהי תמוז תשמ"ה, ביקש הרב קרינסקי להתייעץ עמו בקשר לגניבת הספרים מספרייתו של הרבי שהתבצעה במהלך השנה שחלפה.
עורך הדין לואין
ר' נתן (נט) לוין נולד למשפחה חרדית ליטאית בפולין. אביו היה הרב יצחק לוין זצ"ל, מגדולי רבני ארצות הברית וראש ישיבת 'רבינו יצחק אלחנן'. סבו מצד אביו היה הרב אהרון לוין זצ"ל, רבה של העיירה 'ריישה' שבפולין שאף היה חבר ב'סיים' הפולני ומקורב לחסידות.
בהיות נתן בן שלוש, נטלה משפתחתו את מקל הנדודים ונמלטה מגיא ההריגה הנאצי לכיוון רוסיה ומשם ליפן עד שהגיעו צלחה לארצות הברית וקבעו בה את מושבם.
בארצות הברית נכנס נתן הצעיר ללמוד בישיבת 'רבינו יצחק אלחנן' שבניו יורק, ומשם המשיך ל'בית הספר למשפטים'. כעבור תקופת לימודים פורייה שבה הוכיח את כישוריו, קיבל הצעה לעזור לשופט ב'בית המשפט העליון'. הוא שמע את ההצעה אך השיב כי לא יוכל לעבוד בשבת.
"באותה תקופה", מספר עורך הדין לואין, "המשרדים בניו יורק היו סגורים לשומרי השבת. כולם אמרו לי שאם אני רוצה להיות עורך דין מתי שהוא עליי להוציא 'היתר' כביכול מרב לעבוד בשבת. לא הייתה אפשרות אחרת אז"...
אך למרבה הפלא, השופט שמע שהוא לא יוכל לעבוד בשבת ואמר כי אם יהיה מוכן לעבוד גם ביום ראשון (שהוא יום חופשי בארצות הברית), הרי שישנו עוזר נוסף שיוכל להשלים את מקומו בשבת. אותו עוזר היה נכדו של 'כומר' נוצרי מפנסילבניה, והודות אליו הצליח נתן לוין הצעיר לפתוח את קריירת חייו ולהפוך לעוזרו של שופט בבית המשפט העליון.
"בעת שהיה השופט עמו עבדנו מכניס אורחים שונים שבאו למשרדו", נזכר עורך הדין לואין בחלוף עשרות שנים, "הוא היה אומר להם, 'יש לי שני עוזרים כאן. האחד הוא נכדו של כומר נוצרי ידוע והשני הוא הנכד של הרב הכי ידוע בפולין, הרב של ריישה'".
בשנים הרבות הבאות השתלם לואין בעבודות משפטיות שונות, וצבר וותק רב. במהרה הפך שמו לאחד מעורך הדין הממולחים והמבוקשים ביותר בארצות הברית. במהלך עבודותיו, כפי שצוין, נעזרו חסידי חב"ד לעיתים בשירותיו. וגם כעת, כשנזקקה 'אגודת חסידי חב"ד' לשירותיו של עורך דין בכדי לידע כיצד לנהוג בקשר עם גניבת הספרים, צלצלו למשרדו של עורך הדין לואין.
הרב קרינסקי סיפר לו שישנו גנב שגונב ספרים מספריית חב"ד הממוקמת ב-770, והם הצליחו לשים עליו את ידיהם ולצלמו. מה לעשות אתו? שאל הרב קרינסקי. האם למסור אותו למשטרה ואז יעצרו אותו?
עורך הדין שאל במי המדובר, והרב קרינסקי השיב כי הגנב הינו לא אחר מאשר בנו של הרב שמריהו גורארי' גיסו של הרבי, המוכר כעת את הספרים במחירים גבוהים בשוויץ ובישראל לאנשי עתיקות שונים האוספים ספרים שכאלו.
עורך הדין ביקש ממנו להגיע למשרדו שבוושינגטון בכדי לדבר ולראות מה ניתן לעשות. בינתיים, אמר לו, תמסרו אותו למשטרה.
"מכיוון שגונב הספרים התגורר בניו ג'רזי ואילו ואגודת חסידי חב"ד בניו יורק, ניתנה האפשרות כבר מלכתחילה להגיש את הבקשה לעיכוב מכירת הספרים בבית משפט 'פדרלי' כללי".
השופט שנבחר לייצג את אגודת חסידי חב"ד במהלך המשפט היה שופט גוי בשם 'סימפטון', שהיה, ככפי שהתרשם ממנו עורך הדין לואין כ"אדם מיוחד במינו וככזה שנוהג לדייק בכל פרט. מחושב מאוד ומתון".
באותו היום בו הוגשה התביעה, לא נכח השופט הנבחר במקום ולכן, באופן חד פעמי, התעסק בתביעה שופט אחר, יהודי.
מספר עורך הדין לואין: "מיד כשנכנסתי למשרדו (של השופט היהודי הזמני, מ.ק.), הבחנתי בצילום של רמב"ם עתיק התלוי על הקיר. לאחר שהתיישבתי שאל אותי השופט, מדוע אנו הולכים להתדיין בבית משפט רגיל ולא מביאים את העניין בפני בית דין. עניתי לו שבאם נקבל ממנו כעת צו עיכוב על מכירת הספרים, נוכל אכן להביא את עניין למי שייכים הספרים לבית דין רבני".
הצו המיוחל ניתן, ומכירת הספרים הגנובים תמה. כעת ביקשו עורכי הדין מהצד השני שבית המשפט ידון בתביעה כולה ולא היו מוכנים ללכת לבית דין. כך התחיל כל הדיון והמשפט על בעלות הספרייה.
היחידות עם הרבי
בתקופת המשפט זכו עורכי הדין להיכנס מספר פעמים ליחידות אצל הרבי בכדי לדון ולהידבר על מהלך ענייני המשפט. הפגישה הראשונה הייתה מיד בתחילת המשפט, היא ארכה כשעה וחצי והשתתפו בה עורכי הדין נט לואין וג'רי שוסטאק (עורך הדין השני מפילדלפיה).
"בתחילת היחידות שאל אותנו הרבי באיזה שפה נעדיף לדבר, ביידיש או באנגלית", נזכר עורך הדין לואין. "אני עצמי העדפתי שהיחידות תתנהל בשפת היידיש כיוון שהיא הייתה שפת ילדותי והיה לי הרצון לשוב ולדבר בשפה זו, אך עורך הדין השני, ג'רי שוסטאק, שלא הבין יידיש ביקש שידברו באנגלית. ואכן היחידות כולה נוהלה באנגלית.
"כשהסברנו לרבי את מהלך העניינים, תפס הרבי את העניין כולו במדויק, וכבר בהתחלה אמר לנו שטענתנו צריכה להיות שאם אכן ל'בערי' ישנה הזכות לטעון בעלות על הספרייה, מדוע הגיע ליטול את הספרים כגנב בלילה. אין זאת אלא כי גנב הוא, ואם כן, לגנב אין אפשרות לטעון בעלות, אמר לנו הרבי. כמובן שהבנו שזו הטענה הצודקת והגשנו אותה בפני השופט".
כפי שהוזכר, השופט סימפטון היה חקרן בטבעו, והתעניין מאד בכל הפרטים הקשורים למשפט זה ("כעבור שנים", חושף עורך הדין, "סיפר לנו השופט שלדעתו זה היה המשפט המעניין ביותר שהיה לו כשופט"). ולכן, לא קיבל כביכול טענה זו, כיוון שאם היה מקבלה היה נופל מיד כל המשפט כיוון שזו טענה מוחצת והשופט השתוקק לשמוע את העדויות כיוון שזה היה מעניין בשבילו".
אלו שאלות עלו במהלך היחידות עם הרבי?
"אני זוכר לדוגמא שבאחת הפגישות שהיו לי עם הרבי שאלתי גם מדוע נמצאים בספרייה לא רק ספרי קודש תורניים אלא גם ספרים נוספים מכל הסוגים וגם ספרי רפורמים ואפילו ספרים אנטי דתיים. הרבי השיב כי מטרת הספרייה היא לאגד בתוכה את כל הספרים הקיימים בכדי שחוקרים ומלומדים הצריכים לדעת מה להשיב על טענות שונות בקשר ליהדות ואפיקורסות וצריכים לדעת היסטוריה וכדומה, יוכלו לרכוש את הידע הזה באמצעות הקריאה באחד מספרים אלו בספרייה, לכן נאספו גם ספרים אלו. אך המטרה לא הייתה שכל אחד יקרא את כל הספרים הנמצאים בספרייה, השיב הרבי.
"בפגישתנו השנייה, אמר הרבי שהפרט הכי חשוב במשפט שעלינו להדגיש, מכתבו של הרבי הריי"צ לפרופסור 'מארקס', במכתב זה כתב אדמו"ר הריי"צ לפרופסור אודות הכתבים והספרים הנמצאים בספרייה שהם שייכים לאגודת חסידי חב"ד שהם הבעלים על הספרייה.
"הרבי טען, אך ייתכן שהשופט לא יקבל את מה שכתוב במכתב מפורש. בדיעבד התברר שהרבי צדק, ואכן אחד ממניעיו של השופט לפסוק שהספרייה שייכת ל'אגו"ח', היה מכתב זה, כפי שפירט השופט עצמו בפסק הדין.
"אני זוכר שכשדיברנו עם הרבי כל מילה הייתה חשובה וליבנו בפגישות אלו עניינים חשובים רבים. הרבי שאל שאלות על מהלך המשפט ועל החוקים של ארצות הברית. משאלותיו של הרבי ניכר היה שמבין היטב את דרך המשפט", אומר לואין.
את הטענה לפיה עלתה בפני הרבי השאלה 'מהי הבנתו כשמדבר על נשיא דורנו' מזים עורך הדין. "לא דיברנו על העניין הזה", הוא אומר. "מה שכן, דיברנו על זה שביקשו שהרבי ילך למסור עדות, והרבי אמר שזה לא מתאים. לכן התעקשנו שדבר זה לא יהיה.
דידן נצח
"הרגע הדרמטי ביותר בכל מהלך המשפט היה משפטה של הרבנית בעדותה שהרבי והספרים שייכים לחסידים", מספר לואין. "אני זוכר היטב עדות זאת. לפי החוק יכלו עורכי הדין לבקש שהעדות תילקח במשרד של עורך דין, אך הם הסכימו שהעדות תתקיים בדירת הרבי והרבנית. עד היום אני זוכר איך שעורכי הדין של הצד השני השתדלו וניסו בכל דרך שהיא לקבל ממנה איזשהו רמז קלוש שהספרים היו שייכים לאבא שלה. ובסיום העדות הם עשו את ה'טעות' הגדולה שלהם כששאלו אותה, 'מה היא חושבת, למי שייכים הספרים?' ואחרי שהרבנית ענתה, כאמור, ש'הספרים שייכים לחסידים כיוון שהאבא היה שייך לחסידים', השליכו עורכי הדין שלהם את העטים שהחזיקו בידיהם על השולחן כשהבינו שהעדות הזו תפעל רק לרעתם, כפי שאכן היה".
בשעות הבוקר של ה' טבת תשמ"ז פסק השופט 'סימפטון' בקול תרועה רמה שעל פי כל הבדיקות והחקירות עולה כי הספרייה שייכת לאגודת חסידי חב"ד באופן מוחלט. ואכן הבשורה התפשטה בכל ריכוזי חב"ד בעולם והשמחה והריקודים הרקיעו שחקים.
בהתוועדות חסידים שנערכה ב-770 בסיום 'שבעת ימי ההיקף' השתתף עורך הדין לואין וביטא את תחושותיו. "בכל משפט רגיל בו זוכה צד מסוים, נערכים אכן מעט ריקודים ואכן ושמחים, אך מעולם לא נתקלתי במשפט שאף שעבר שבוע שלם מאז שנגמר, הריקודים עדיין ממשיכים בכל תוקף..."
חנוכה שמח
מאבקיו של עורך הדין לואין עבור חסידי חב"ד לא תמו בסיום משפט הספרים. כעבור אך שלוש שנים בודדות, לקראת חג החנוכה תש"נ, ניהל עורך הדין לואין ביד רמה מאבק עיקש נוסף על תיק מאיים שניחת באותה התקופה על ראשם של שליחי הרבי לפיטסבורג שבארצות הברית. ברוח ימי החנוכה אותו אנו חוגגים בימים אלו מצאנו להביא את הסיפור במלואו, כפי שמשחזרו עורך הדין לואין.
"בעיירה פיטסבורג שבארצות הברית היו מוצבים באותה התקופה שני סמלים 'דתיים', האחד – מנורה שהעמידו שליחי הרבי שם, והשני - פסל נוצרי כלשהוא. במשפט שניהל 'בית המשפט העליון' נקבע ברוב של ששה נגד שלושה בעד השארת המנורה, וברוב של חמשה נגד ארבעה נגד השארת הסמל הנוצרי ובעד הסרתו.
"ראש העירייה של העיר באותה תקופה היה אדם קתולי שכעבור תקופה הלך לעולמו, ובמקומו הגיעה אישה יהודייה. מיד כשנכנסה 'ראש העיר' החדשה היא הודיעה שהיא הולכת לסלק גם את המנורה. כמובן שמיד הגשנו תביעה בבית המשפט שברצוננו להשאיר את המנורה על תילה.
"באותה השנה חל נר ראשון של חנוכה ביום שישי בערב. וביום שני כבר התקיים המשפט. מסרתי את העדויות, עשיתי כמקובל, גם הצד של העירייה נכח בו ואמר את טענותיו, ובסופו של דבר הודיע השופט הגוי שלמחרת יהיה לו פסק דין.
"באנו למחרת, והשופט הודיע שהוא מבטל את החלטת העירייה, וכי המנורה יכולה להישאר על תילה.
"העירייה כמובן לא השלימה עם פסק הדין לטובתנו, ומיד הגישו לשופט אחר שפסק שההחלטה של השופט הראשון בעדנו לא תקיפה עד שיהיה ערעור נוסף.
"הבנתי שבקצב הזה לא נספיק להשיג אישור בזמן המיועד שכן חג החנוכה חל, כאמור, באותה שנה ביום שישי בערב, והגשתי אם כך את התביעה לבית המשפט העליון ואמרתי להם שאת ההחלטה צריכים לקבל עד ליום שישי שכן אז מתחיל החג.
"ובינתיים עובר זמן ואין קול ואין עונה. טסתי במיוחד לוושינגטון ביום חמישי בלילה, ובשעה תשע בבוקר של יום שישי מסרנו את הטענה לשופט.
"דעתו האישית של השופט הייתה נגד הצבת המנורה, אך את פסק הדין הוא נתן באופן ליברלי כפי שנהג, ולכן הודיע שיאשר את הצבת המנורה.
"חצי שעה לפני הדלקת המנורה יצא פסק הדין המיוחל המתיר לנו להדליק את המנורה בחוצות העיר. (גם בהמשך ניסתה ראש העיר הזו לבטל את הפסיקה אך לא עלה בידה, שכן בית המשפט העליון פסק ברוב של ששה נגד שלושה נגד החלטת העירייה).
"בכלל", הוא אומר, "אני רואה בחג החנוכה בהרבה מקומות בארצות הברית, ובעיקר בשנים הקודמות, שלא רצו בתחילה לתת אישור להציב מנורה, ובסופו של דבר תמיד ניצחנו, ויד החסידים הייתה על העליונה"...
'אף הוא בחיים...'
בקשר לפרשת השבוע הקרובה יש לעורך הדין לואין תובנה מיוחדת שלמד ממשפט הספרים ובכלל מחסידי הרבי. "בתחילת הפרשה מספרת התורה כי במענה על שאלת יוסף לאחיו 'העוד אבי חי' השיבו לו האחים כי 'עוד יוסף חי וכי הוא שולט בכל ארץ מצריים".
שימו לב לפירוש המעניין של הפסוק כפי שמפרשו עורך הדין. "'יוסף' הוא שמו של בעל הספרייה, 'יוסף שבדורנו' כפי שהרבי מסביר וכמובן שהכוונה היא על הרבי, והפסוק ממשיך ואומר שהוא חי וכי הוא שולט בכל ארץ מצריים. וכאן נשאלת השאלה הפשוטה, מה מוסיפה המילה 'וכי'. אך התשובה פשוטה: אחרי שאני עובר על ההיסטוריה של כל השנים ואני רואה שחסידות חב"ד הולכת ומתפשטת, ואני מבחין בשלוחים החדשים שיוצאים, וגם כעבור שנים לא מעטות מהסתלקותו של הרבי, רואים כי יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים.
"וכפי שהרבי אמר בהתוועדות, שנשמתו של אדמו"ר הקודם חייה כי הוא מושל בכל ארץ מצריים, כיוון שנגד מה שהגלות אומרת בכל ארץ מצרים חב"ד פועלת ונשמתו של הרבי חייה. כי הוא מושל בכל ארץ מצריים".
נראה כי ההתחככות הרבה של עורך הדין מר נתן לואין עם חסידי חב"ד השפיעה עליו רבות. בתקופת המשפט ביקש הרבי שיזמינו אותו להתוועדויות שנערכו בשכונה, ולשמחות משפחתיות של עדת החסידים. "בהמשך סיפרו לי שהרבי אמר שצריכים להשאיר את עורך הדין שיישאר כעורך דין ושלא ישתדלו להחליף אותי לחסיד... וכפי שרואים, אני מתגאה בקשר המיוחד שלי ושל משפחתי לחסידות, אך אינני חסיד בעצמי". עורך הדין נעצר לרגע. מהרהר. ומתקן את עצמו, "אני חסיד חב"ד, אך לא באופן 'רשמי'"...
(מתוך דברים שנשא בהתוועדות ה' טבת בכפר חב"ד לפני למעלה מעשור)
מאפשרים לכם לקבל
