אב כואב

את הדברים הבאים אני כותב מניסיוני כאב לנערה הלומדת בתיכון. לפני שנה, לקראת כניסתה לתיכון, ציידתי אותה במכשיר סמארטפון. המכשיר היה עם הסינון הנדרש מההנהלה, והמומלץ ע"י בי"ד רבני חב"ד. במשך השנה נחשפתי אט אט להרס האדיר שבכוחו של המכשיר המסונן הזה לזרוע, ומשום כך החלטתי להעלות את הדברים עלי כתב, מתוך תקווה שיהיה בכך כדי להציף את הבעיה, ולעורר הורים אחרים הנמצאים באותו צומת דרכים שאני הייתי.

כבר אמר החכם "ידיעת המחלה היא חצי תרופה", והצפת הבעיה כשלעצמה היא בעלת חשיבות רבה, ברם בדברים הבאים אנסה להעלות גם כמה עצות ותובנות איך להתנהל עם המכשיר בצורה נכונה וחכמה יותר (= סמארט–פון), ואולי הקוראים אף הם יוכלו לתרום ולהוסיף מניסיונם.

כדי להקל על הקוראים, אנסח את הדברים בסגנון של שאלות ותשובות.

האומנם אני באמת סבור שיש סכנה בסמארטפון המסונן?

התשובה למרבה הפלא היא חיובית, ובמידה מסוימת הסכנה אף גדולה יותר מסמארטפון לא מסונן, שכן הביטחון שההורים רוחשים למוצר עם מערכת סינון וחותמת כשרות, גורמת לכך שהם מסירים מעצמם כמעט כל אחריות.

הסכנות האורבות במכשיר המסונן אליהן אני נחשפתי (ובוודאי יש עוד):

1. קבוצות וואצאפ. גם במכשיר המסונן יש וואצאפ, הוואצאפ מאפשר להעביר מאחד לשני סרטונים ותמונות מכל הסוגים ללא כל סינון! בוודאי ידוע לכם גם כמה קל לצרף מישהו לקבוצת וואצאפ, לעיתים מישהו מכניס אותך לקבוצה הנראית תמימה ואז אתה מגלה שאמנם היא מאוד מעניינת ומושכת, אבל לאו דווקא מצד הקדושה. לפעמים הקבוצות הללו הן כר פורה ליצירת קשרים אסורים - לאחר שמשוחחים בקבוצה, הדרך סלולה לשליחת הודעה באישי.

2. גוגל דרייב. דרך אפליקציה זו, ניתן להוריד סרטים מכל הסוגים! משתמש אחד מעלה את הסרט לגוגל דרייב, ומכאן והלאה כל מי שיש לו את הקישור יכול להוריד את הסרט בכל רגע נתון. כמובן שהקישורים הללו עוברים מאחד לשני, כך שבכל רגע נתון הילד יכול להצטנף לו בחדרו ולצפות בכל התכנים שיחפוץ.

3. התמכרות. הילד נשאב אט אט לתכנים המעניינים ולעולם החדש שנמצא בהישג ידו והוא לא מצליח לעזוב את המכשיר לרגע. במהרה זה יפגע בלימודים, בקשרים המשפחתיים ועוד ועוד. למעשה, הדבר יכול לקרות גם אצל מבוגרים, אבל בעוד הללו כבר עיצבו את עולמם במידה כזו או אחרת, הרי הנער או הנערה הם רכים בשנים ובונים בתקופה זו את עולמם, והסכנה לעתידם ברורה.

ההורה יכול לחשוב לעצמו "אני אעצור את ההתמכרות הזו במידה ותתרחש", אבל לא תמיד זה עובד. הילד מספיק חכם להסתיר את זה כדי שלא להיתקל בגערות מצד ההורים, וכאשר מבינים את חומרת המצב, הרי כבר קשה מאוד לעצור את זה. הילד מכור לגמרי ל"בייבי" החדש שלו, ומעתה, נטילת המכשיר יכולה להוות עבור הילד מכה אנושה.

אלו הן הפרצות שאני מכיר במכשירים שיש בהן את הסינון "נטספארק", ודי בהן כדי להדאיג כל הורה.

למה באמת הסינון לא מונע את הפרצות הללו?

שאלה טובה.
טכנית, הסינון של נטספארק מאפשר לחסום את אפליקציית וואצאפ, את גוגל דרייב, ואפילו להגביל את שעות הגלישה באינטרנט. ניתן לעשות זאת באופן אישי (ע"י פנייה אליהם), וניתן לעשות זאת מערכתית.

למעשה, מבירורים שערכתי, אם הייתה דרישה או אפילו הבנה לסינון שכזה מההורים, הרי שמערכת החינוך החב"דית הייתה דורשת את זה מהתלמידים. הבעיה, שההורים עצמם לא ממש מודעים לעניין, ואולי הם חושבים שלא ראוי להכביד על ילדיהם יותר ממה שהם נוהגים ביחס לעצמם בשימוש בסמארטפון (למרות שכאמור הסכנות הן כל כך גדולות דווקא אצל ילדים בשנות התבגרותם).

וראה שאלה הבאה.

אם הסינון ימנע את הפרצות הנ"ל, האם הבעיה תיפתר?

כל פרצה שנחסמת מקטינה את הסכנה, אבל יתכן מאוד שבמהרה יימצאו דרכים חדשות להתגבר על הסינון, זאת בנוסף לבעיית ההתמכרות, כך שבכל אופן נדרשת מאתנו תמיד מעורבות הורית.

הילדה שלי היא בכיתה יא ומעולם לא היתה לה בעיה עם זה

הבעיה כמובן אינה אצל כל הילדים שמחזיקים סמארטפון. אבל יחד עם זאת צריך לזכור שגם אילו היתה בעיה שכזו, הרי ברוב המקרים הילד לא ישתף אותנו בתכנים לא ראויים שהוא נחשף אליהם או בקשרים לא רצויים שהולכים ונרקמים, והוא אף ישתדל להסתיר זאת ולשדר "עניינים כרגיל".

הסינון מעולה, גם אם יש פרצה קלה זה בטל בשישים או באלף!

ההבדל ביננו לבין הילדים, שאנחנו רואים את החומה והם רואים את הפרצות והפתחים...
כשיש לנו בריכה מגודרת בחצר, גם אם יש בגדר פרצה אחת בלבד, והיא מאפשרת לילדנו הקט להגיע לבריכה, אנחנו כבר לא נהיה רגועים ונפקח עליו בשבע עיניים. העובדה שהגדר מקיפה "כמעט" את כל הבריכה, לא תספק אותנו כמובן.

כעת, שאנחנו יודעים שחומת ההגנה בסמארטפון פרוצה, והילדים גם הם הרי יודעים זאת, תפקידנו לשים לב שהילד לא חודר דרך הפרצות הללו ונכנס לא עלינו למים המסוכנים ללא השגחה.

החינוך של חב"ד הוא חינוך לגבולות פנימיים, וסוף כל סוף הילד צריך לדעת בעצמו האסור והמותר

הגבולות הפנימיים חשובים לאין שיעור (ובנושא זה בפרט), אך יחד עם זאת אנחנו מתפללים מידי יום "אל תביאנו לידי ניסיון".

שאלתי פעם חבר: התסכים שתהיה לך בבית טלוויזיה מכוונת על ערוץ "הידברות" או "נשיונל גיאוגרפיק", מתוך אמונה בילדיך שהם לא יזפזפו לערוצים אחרים? ובכן אם התשובה היא לא, הרי שעל אחת כמה וכמה הדבר נכון בסמארטפון, כי הסמארטפון בשונה מהטלוויזיה זהו מכשיר הנמצא בכף היד של ילדיך, ואין לך עליו כמעט שום פיקוח.

מה ניתן לעשות?
1. באופן כללי - מוכרחת מעורבות הורית! להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק.
2. ראוי היה לחסום באופן מערכתי את הגישה לאפליקציות הנ"ל. לשם מהלך שכזה נדרשת דחיפה מצד ההורים למנהלי המוסדות. הסינון המערכתי מומלץ, מאחר שכך הדברים מתקבלים אצל הילדים ברוח טובה יותר.
[גם אם קשה לדרוש זאת בתיכונים מהכיתות הגבוהות (שכבר התרגלו לכל ה"טוב" של הסמארטפון), ניתן לדרוש זאת באופן של מכאן ולהבא, ולהתחיל מהעולות לכיתה ט']
3. ניתן לבקש מנטספארק לחסום כל אפליקציה שתראו לנכון: וואצאפ, גוגל דרייב וכדומה.
4. ניתן לבקש מנטספארק להגביל את השימוש באינטרנט לסך שעות ביום. או להגביל את השעות שימוש באפליקציות מסוימות (לדוגמא שהגלישה תהיה חסומה בין השעות 22:00-6:30). שעות הלילה המאוחרות הן שעות מועדות לחציית הגבולות המותרים.
5. יש אפליקציות שונות של "בקרת הורים" (חלקן אף בחינם), הן מאפשרות רמות מעקב שונות של הורים על ילדיהם, דיווח במקרים מסוימים וכדו', אני אישית לא בדקתי אף אחת, ואם למישהו יש ניסיון בזה – שימליץ לתועלת הרבים.
6. חשוב להדגיש: הרבה יותר קל לעשות את כל ההגבלות לפני שהילד מקבל את הסמארטפון ומתרגל להשתמש בו, מאשר אחר כך.