הרב ישראל זלמנוביץ

לאורך חיינו חשופים אנו להתרחשויות, פעמים רבות שותפים אנו בהן 'כשחקנים', פעמים אחרות אנו רק נחשבים 'כצופים' מרחוק.

המשותף לשני אופני ההתרחשות הוא שבזמן מרוץ החיים אין אנו עוצרים ולו לרגע ומנסים להתבונן: מה קרה או קורה כאן? האם הדברים מכוונים אלי? כאדם שראה או חווה... מה עתה עלי לעשות? מה עלי 'לקחת' ולהסיק להמשך חיי? אנחנו לא עוצרים והדברים ממשיכים לעבור לידנו, המסרים שנשלחו אלינו מתמוססים והולכים..

השבת נקרא את פרשת התוכחה המופיעה דווקא, בעלייה 'החשובה' –'שישי'(ובפרשת בחקתי מופיעה 'בשלישי') האם גם כאן יש מעין חלילה זריעת מלח על פצעינו... או יש כאן סיפור אחר לגמרי, מסכת של ברכות נעלות ביותר. עלינו רק לעצור לנשום עמוק ולראות את הברכות המסתתרות מאחורי פשוטו של מקרא המופיעה מולנו יביינה של תורה'.

א"כ מה נוכל ללמוד מדברי התוכחה וליישמם באורח חיינו במרוצת החיים והכל מתוך ראייה חיובית...

מה טיבה של פרשת 'דברי הברית' והתוכחה המופיעים בפרשתנו, האם הם דברי קללה הקשים ומרים כלענה? או שיש בהן משמעות נוספת?!

השבת נקרא את פרשת 'כי – תבא', פרשה הפותחת במילה: 'וְהָיָה֙' מילה המורה על לשון שמחה. אכן שמחה היא הכניסה למרחבי ארץ הקודש ולא רק כניסה אלא התיישבות בנחלה וזכות לטעת וכו' וכן להביא מבכורי הפרדס, פירות שבעת המינים, סלסלה לבית המקדש.. אכן שמחה גדולה ולואי שגם אנו נזכה לה...

אולם ,צצה לה התמיהה: האם לכל הפרשה מתאימה הפתיחה בלשון - 'וְהָיָה', לשון שמחה, הרי דברי תוכחה קשים כלענה מובאים בהמשכה, אם כן כיצד מתאימים לדברי 'קללה' – מטבע לשון שמשמעותו שמחה(כן פרשת 'התוכחה' עצמה מתחילה במילה:'וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙..')?

התשובה למבוכה שהועלתה היא שאכן אין פתיח מתאים יותר מהפתיחה שבה בחרה התורה לפתוח: לשון שמחה, גם אם בתוכה מופיעים דברים שאינם כלל קלים לשמיעה ולהאזנה!
עלינו לכוונן את הדברים לתדר הנכון! הלומד ומעמיק ב'דברי הברית' בפנימיותם , אזי תהינה אזניו קרויות לברכות נעלות...!

אכן הדברים מופיעים בספר החשוב לכל חסיד חב"ד- ספר ליקוט 'היום יום' של רבנו בתאריך י"ז אלול(שבוע זה).

אדמו"ר האמצעי בנו של אדמו"ר הזקן, עוד בהיותו טרם גיל בר- מצווה, כמעט שלא יכול היה לצום ממחלה שנגרמה לו עקב שמיעת פרשת התוכחה לא מאביו אלא מבעל קורא אחר. כשנשאל מאת אביו: 'מה שונה היה השנה'? ענה אדמו"ר האמצעי: שאבא קורא הרי אני שומע רק ברכות!...

ממעשיה שהובאה בספר 'היום יום' הקשורה לנשיאנו רבותינו ודאי יש פסק ברור: ב'דברי הברית', ניתנו ברכות! אך ורק ברכות!

על פי הרובד הגלוי הנחשף לעינינו ב'דברי הברית'- מתגלה 'גלות' המרה והקשה שהתרחשה עלינו למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה

הקורא את דברי התוכחה רואה את סדר התרחשות הקללות ההולכות ונעשות קשות יותר ויותר עם התקדמות קריאת הפסוקים. בראשית דברי הברית מובאות האזהרות על אי קיום המצוות - עונשים שעלולים להתרחש ולהתחולל על עם ישראל, בהיותם עדיין על אדמתם.
עם הרעה וחומרת מעשיהם, העונשים הולכים ונעשים קשים ונוראיים יותר ויותר, עד חורבנם של שני בתי ה' והגלייתם של ישראל מעל אדמתם ומכירתם לעבדים תחת שלטון אוייב.
'יוֹלֵ֨ךְ ה' אֹֽתְךָ֗ וְאֶֽת־מַלְכְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּקִ֣ים עָלֶ֔יךָ אֶל־גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עְתָּ אַתָּ֣ה וַאֲבֹתֶ֑יךָ וְעָבַ֥דְתָּ שָּׁ֛ם אֱלֹקים אֲחֵרִ֖ים עֵ֥ץ וָאָֽבֶ'.

הפרשנות מפרשת שעם ישראל הוזהר על התרחשות עונש גלות העלול 'לפול' עליהם אם מצבם הרוחני ימשיך ותידרדר. הם מציינים שאכן כך קרה וכך התרחש בפועל!

נביא שתי דוגמאות לפרשנות: הראשון- הרמב"ן
רמב"ן דברים פרק כח
'...ואמר ישא ה' עליך גוי מרחוק (פסוק מט), כי באו אספסינוס וטיטוס בנו עם חיל גדול מרומיים בארץ ולכדו כל ערי יהודה הבצורות, והצר להם מאד כאשר ידוע בספרים שלכדו גם חומות ירושלים ולא נשאר רק בית המקדש וחומת העזרה, והיו אוכלים בשר בניהם ובנותיהם. וכאשר נלכדה גם היא אז נתקיים ונסחתם מעל האדמה, ואז שבו הרומיים לארצם ובידם גלות ירושלים וביד עמים רבים אשר אתם מיון ומצרים וארם ויתר עמים רבים, ונתקיים (פסוק סד) והפיצך ה' בכל העמים וגו':

הכתובים הבאים אחר כן עונשם בגלות, וכן והיו חייך תלאים לך מנגד (פסוק סו) מפני פחדותינו בגלות ביד העמים הגוזרים עלינו גזירות תמיד. והנכון, שהוא רמז לדורות ההם שהיו בזמן חרבן הבית השני, כי היו מתנכלים להם להאבידם לגמרי, על כן אמר אחריו (פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות, שהיה זה כאשר כלו להוציאם מן הארץ...'(ע"כ לשון דברי הרמב"ן)

השני- האלשיך הקדוש

'...ואחר כך יולך ה' אותך ואת מלכך הוא אגריפס המלך, על ידי המלך טיטוס. ואמר אשר תקים שהקימוהו מעצמם שלא כדין שלא היתה אמו מישראל. והנה בלכתך שמה לפי הטבע היית עדי אובד מהעולם הזה ומעולם הבא, לולא ה' היה לך להצילך שישלח שם עמך את שכינתו להיות עמך להנהיגך. וזהו אומרו ועבדת כלומר והיית עובד שם אלהים אחרים עץ ואבן, באופן שהיית נאבד מהעולם הבא וגם מהעולם הזה בעון ההוא...'(ע"כ לשון האלשיך)
לפי שני הפרשנים הנ"ל, נראה כי מזהים הם במפורש שעונשם של ישראל עקב הזהרת דברי התוכחה אכן התממשו בפועל והדברים מוסבים לדעתם לחורבן הבית השני וגלות רומי... כלומר הגלות משמשת כשיא לביטוי כעס ועונש על חטאי בני ישראל.. ואכן לצערנו עד עתה בחלוף יותר מאלפיים שנה לא נושענו...!

התוכחה, הקללות והיסורים בגלות אינו עונש ונקמה....ואף הקדוש ברוך הוא מתחרט (כביכול)....

מבאר הרבי בליקוטי שיחות כרך כ"ד(מתורגם עמ' 198) מטרת ייסורי הגלות המוזכרים בתוכחה, אינם חלילה לשם נקמה בעם ישראל או על מנת להענישם, זו לא המטרה! אלא שכל מטרת הגלות והצער המתלווה אליה הינם כוח המעמיד (להפתעתנו)את ישראל.

כותב הרש"י בפרשת ניצבים:

'...ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:

היום - כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו...'

ממשיך הרבי ומצטט את דברי חז"ל המופיעים במסכת סוכה:

'...אמר רב חנא בר אחא, אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע. גלות - דכתיב ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו'(תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נ"ב עמוד ב')

מכך מסיק הרבי: שגלות אינה טובה לישראל, כי אם אכן היתה צומחת תועלת לישראל מהגלות, מדוע הקדוש ברוך כביכול מתחרט עליה?

השוני הקיים בנוסח הגרסה של חרטת הקדוש ברוך הוא בין התלמוד הבבלי לירושלמי
על מנת לבאר את הדברים, מקדים הרבי ומדייק בשוני הקיים בין גרסת הבבלי שהובאה לעיל לבין גרסת הירושלמי והמשתמע מכך לעניינינו.

'...רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן ואלו הן כשדים וישמעאלים ויצר הרע. כשדים...'(תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ג הלכה ד)

התלמוד הירושלמי משמיט דבר אחד שבבלי הזכיר והיא: הגלות. הוא מזכיר שלושה ובתוכם יצר הרע.

מבאר הרבי: לדעת הירושלמי הגלות ויצר הרע חד הם! הגורם להיווצרותה של הגלות הינו יצר הרע שמכשיל את האדם וגורם להיווצרותה של הגלות. לכן, משמיט הירושלמי את התוצאה של 'היצר הרע' - 'הגלות' וכן מביא את 'היצר – הרע' הגורם ומחולל הגלות!

מבט תלמוד הירושלמי בניגוד לבבלי, הינו תמיד באופן חיובי על כל דבר...( כך הינו המבט על השוני בין שני התלמודים)

גם כאן הירושלמי לא מנה את 'הגלות' בין הדברים שעליהם מתחרט כביכול הקדוש ברוך הוא, כי אכן 'הגלות' בניגוד לשלוש הדברים שהביא, שבעתיד יתהפכו לסוף לטובה ויהיה בהן שימוש חיוב , מה שאין כן, ה'גלות', לדעת הירושלמי, לא יהיה בה שום דבר חיובי ושום תיקון בעתיד. לכן, הירושלמי משמיט אותה ברשימת הדברים הנמנים.

כאן באה לידי ביטוי השוני ב'ראייה' שבין התלמודים.

ראיית התלמוד הירושלמי, הרואה את העתיד כאילו כבר קיים וניצב עתה,אין ל'גלות' שום עניין חיובי וגם לא בעתיד, לכן לא מנה אותו.

תלמוד הבבלי שעליו נדרש לשון הכתוב בספר תהילים: '...הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם'(תהלים פרק קמ"ג) ולכן ראייתו הינו תמיד ראייה העכשווית והקשה את ההווה ה'גלות' הינו מצב קשה ולכן יש להתחרט עליו ומונה אותו בין הארבעה לא רק זאת, אף מונה אותו ראשון.

לסיכום דברי הירושלמי על פי הסברו של הרבי: ישנם שני טעמים לאי מהזכורות של 'הגלות':

1. הגלות הינה תוצאה של היצר הרע שדרדר את האומה הישראלית עד לחורבן 'הבתים', והגליית ישראל מעל אדמתם והוזכר ונמנה הגורם ולאין טעם להזכיר את התוצאה.

2. 'הגלות' אין לה תכלית ותיקון בעתיד בניגוד ל'יצר הרע', 'לכשדים' ו'לישמעלים'. ומבט הירושלמי כרואה את הטוב העתידי כמתרחש כבר עכשיו, לכן לא מנה אותה.

הראייה על כל דבר צריכה שתהא מתוך הסתכלות פנימית וראיה חיובית! 'הקללות' הן 'ברכות' ו'הצרות' הינן שער לברכה והרחבה...

מסיק הרבי ואומר שעלינו לדעת ולזכור: הגלות היא אכן אחד מהדברים שהתוכחה עוסקת בהן, אך הקדוש ברוך הוא מתחרט עליה כי באמת הפנימית הצרופה אין לה כל תכלית וגם לא בעת תיקון העולם לעתיד לבוא.

אם בורא עולם מתחרט על יצירתה של 'הגלות' ודאי שעל כל יהודי להרגיש ולחוש שאין ה'גלות' זמן נורמלי - לעם. על כן: עלינו להתפלל ולזעוק לביטולה ולזכות לשוב לעת נורמלי בו עם יושב על אדמתו ובורא העולם גם הוא שוכן הנכון במשכנו, בית המקדש.

כמו כן עלינו להתבונן על כל דבר ועל כל התרחשות, גם אם על פני הדברים הם נראים בעייתיים ואף מלווים בכאב חלילה או צער...

נשתדל לכנוס את כל כוחותינו ולעלות עם 'ראשנו' מעל מי - ה'מבול' המאיימים על חיינו הנורמטיביים ולהאמין שבמהרה נראה את הטוב הצפוי לבוא עלינו ... ואכן הוא בא יבוא!
שנה טובה ומתוקה!