הרב ישראל זלמנוביץ

כל הורה מן השורה מצפה שילדיו ילמדו אצל איש חינוך שידאג לילדיו, כאילו הם בניו ממש. כל תלמיד יחוש שהוא כמו: 'הבן יקיר ...' אידיליה נפלאה...

להפתעתנו, מעיון מעמיק שעורך הרבי בדברי רש"י על פסוק בפרשתנו: 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ', מתברר כי ל'מטבע' ישנו גם צד שני, על כל תלמיד ומחונך לחוש כי מורהו ומחנכו הרי הוא כאביו ממש! אבא הינו דמות הדואגת לעתיד ילדיו. ממנו ניתן לצפות לקבל צידה לדרך בתהליכי ההתפתחות האישית, שממנו יקבלו כלים לעזר בדרך עבודת ה' ומיומנויות לימודיות המסיעות בהתפתחותם השכלית בכלל והתורנית בפרט.

הרגשה חיובית זו תביא להידוק הקשר החיובי שבין המורה לתלמידיו ותשרה אווירה של בניה ויצירתיות בהיכלי כותלי המוסד החינוכי בו למדים ומתחנכים ילדנו.

'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ' מבאר רש"י - לבניך - אלו התלמידים! דווקא התלמידים ולא הבנים?!

הציווי של לימוד התורה ושינונה בחידוד ההבנה, עם בנינו, הנדרשת מכל אב נלמדת מהמילים: 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ' שלכאורה מובן וברור מאליו, מפשטותן של מילים. אלא, מעיון בדרש מתברר שבמילה: 'לְבָנֶ֔יךָ'- ישנה משמעות נוספת וכך מובא במדרש 'ספרי'.

'לְבָנֶ֔יךָ', אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר - וַיֵּצְא֨וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בֵּֽית־אֵל֘ אֶל־אֱלִישָׁע֒(מלכים ב פרק ב פסוק ג'), וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו?! אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר -וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בִּֽירִיחוֹ֘ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו(מלכים ב' פרק ב' פסוק ה'), וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו? אלא שהתלמידים קרויים בנים, וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר:L בָּנַ֕י עַתָּ֖ה אַל־תִּשָּׁל֑וּ: (דברי הימים ב פרק כ"ט
פסוק י"א,( ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא ל"ד)

רש"י שדרך פירושו הינהמכוונת, לפשוטו של מקרא: כפי שכותב בפרושו בראש ספר בראשית:' ...יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו...'(רש"י בראשית פרק ג')

אם רש"'י בחר שכוונת פשוטו של מקרא הינה, 'לְבָנֶ֔יךָ'- הם 'תלמידך'. יש להבין ולבאר את הדברים: מדוע הדגשת התורה היא על 'תלמידך' ולא כנשמע- 'בניך', ילדיך הטבעיים שנולדו ממך?

הצורך בקיום ההבטחה של ה'סבא יעקב' לשבט שמעון: 'אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל' - שתהא להם פרנסה מלמוד תינוקות של בית רבן, זאת הסיבה...

הרבי בליקוטי שיחות כרך ט' (מתורגם עמ' 40) מחדש ומבאר את המקור לצורך לפרש את הפשט הלשוני במילים 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ' הם תלמידך ,המקור נמצא בהסברו של רש"י על הפסוק: 'אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל' המופיע בברכות יעקב לבניו.

'...דבר אחר - אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון..(ע"כ לשון רש"י)
מסביר הרבי: אילו היינו מפרשים את הסבר הפסוק כפשוטו שחיוב 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ', כפשוטו – אלו האבות, התוצאה היתה שחיוב הלימוד הינו רק על אביו של הבן ואז פרנסת מלמדי התינוקת היתה מקופחת.

כי נותרו באמתחתם רק ילדים שאביהם נפטר ל"ע או ילדים שאבות הילדים הינם בדרגת עמי – הארץ שאפילו את ילדיהם הקטנטנים אינם מסוגלים ללמד.

ואם אכן היתה זאת הפרשנות היתה צצה התמיהה כיצד הבטיח יעקב פרנסה לשבט שלם ללא יכולת יישומית?!

אלא חייבים אנו להסביר שמשמעות הציווי בפסוק: 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ', הוא לתלמידים, ואז כיוון שאין חובת האב ללמוד תורה דווקא עם בניו שלו, אזי על ידי כך הבטחנו וסייענו לפרנסתו של שבט שמעון, שאז כל אב ודאי ישכור מלמד לילדיו על מנת שיצמחו להיות גם בני תורה.

אלישע הנביא צועק בעת עליית רבו בסערה השמימה: ... אָבִ֣י אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו'. מכאן שעל כל תלמיד לחוש כי מורהו הרי הוא כאביו...

רש"י באותו פסוק בו הוא מוכיח שהפירוש לפסוק: 'וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ' הוא תלמידך מכמה מקומות בתנ"ך ואחד מהם הוא ספר מלכים ב' פרק ב' , בו מתוארת הדרמה האלוקית: הסתלקותו הפתאומית של אליהו הנביא,רבו של הנביא אלישע, אליהו הנביא.
(יא) וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְּעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם:
(יב) וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים:

מבאר רש"י על פסוקינו:

'... וכשם שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל וגו'...'

רש"י בדבריו ממשיך לבאר את הקשר הרצוי ודו- צדדי שצריך להיווצר בין הרב לתלמידו. ההוכחה מהנביא אלישע שהיה מצעק: 'אָבִ֣י אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו'

מבאר את הדברים הרבי בהמשך אותה שיחה(עמוד 46) '... כשם שהעובדה שהתלמידים קרויים בנים(כלשון רש"י) הרי תואר זה מטיל על התלמידים התחייבות עצומה כלפי רבם – שנאמר: 'בנים אתם לה' אלוקיכם' דבר שמחייב אותם בשמירת כל המצוות בתור בניו, כך ההתחייבות בכבוד שחייבים התלמידים כלפי רבם שיחסם אליו כבנים.

גם על האב להיות באותה התחייבות כלפי תלמידיו. זאת למדין אנו מביטוייו של גדול הנביאים אלישע. אלישע מכנה את רבו בכמה וכמה תארים: 'אָבִ֣י אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו'.מבאר הרבי התואר 'רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙', בא להדגיש שאליהו הנביא העתיר תפילות על עם ישראל ועל ידי כך ניצחו את מלחמותיהם. הרי בכך היה להם כרכב מלחמה ממש.

כמו כן בהמשך לכינויים: 'אָבִ֣י אָבִ֗י' הקשור לקשר הרוחני שבין הרב אליהו הנביא לתלמיד(בנו) אלישע, מופיע הכינוי: 'רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙'. מכאן לומד הרבי שעל הרב/ המורה לשמש – כ'רכב' לתלמידיו מפני שהוא קיבל את הכינוי- 'אב'. מכאן שעל המורה להעניק בלימודיו את היכולות והמיומנויות הלימודיות והערכיות – 'לנצח' ב'מלחמות' /בקשיים ובאתגרים העלולים להתעורר בפניהם בעת לימודיהם עתה בהמשך התפתחותם.

נזכה שאכן זו תהיה מטרות החינוך הניצבות בפנינו ובכך נרווה ונרבה נחת לעצמינו ולילדנו ונבצע מתוך שמחה ובריאות את שליחותינו החינוכית.